צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה כה
זית העומד כו'. עי' בירוש' דר"א ס"ל דר"ל כך דחשבינן להך זית העומד באמצע שהוא מצטרף לכל אחד מהשני זיתים וכעין מה דאמרינן בעירובין דף צ"ג ע"א גבי ג' קרפיפות דכל אחד חשבינן להכא ולהכא והוה שיירא וע"ש בירוש' פ"ה גבי עיבור דאם היו שנים ור"ל גבי כפרים המשולשין ועשויין כחצובה ויש שני כפרים מצד זה ושנים מצד זה ואחד באמצע אם מצרפין הכפר לשניהם ומחלק שם דזה הספק רק הוא לשני אנשים דהוה כתרתי דסתרי בב"א וכמבואר בהך דעירובין דף ע"ו ובכתובות דף כ"ז וכ"מ בזה וכן הוא בירושלמי פרק ב' דעירובין גבי פסין ועיין בכורות דף נ"ד ע"ב גבי צירוף דמצרפין להכא ולהכא ושם דף נ"ט ע"ב גבי מנין הראוי משום דעשירי ודאי ולא ספק והנה כאן גבי שכחה לכאורה זה יהי' תליא בהך מחלוקת דספק ממון עניים אם להקל או להחמיר אך כאן דהוה סתרי לכאורה זה תליא בהך בעיא דשבועות דף מ"ז ע"ב גבי שני לוין ומלוה אחד והכי נמי הבעה"ב הוא אחד והעניים הם הרבה וכהך דירושלמי דעירובין הנ"ל. ובזה יש לפרש דברי התוספ' כאן פרק ג' במד"א בזמן שאין מכירו אבל כו' רץ אחריו כו' ועיין בירוש' כאן דגרס להיפך אך בזה יש לפרש כך דכמו דמבואר בירושלמי דעירובין הנ"ל גבי ג' כפרים דגבי שני אנשים הוה תרתי דסתרי ומשום דיכול להיות שיהי' בב"א משא"כ באחד וזהו דאמר בתוספ' דלגבי שני עניים לא הוה שכחה משום דאז יכול להיות בב"א ששניהם ילקטו משא"כ בעני אחד שפיר יכול ללקוט כיון דהוא אינו לוקט בב"א וזהו דאמר בזמן שמכירו יכול ליטול שכחה משניהם דלגבי' הוה ספק שכחה שכחה ואף דבירוש' דדמאי פ"ג ה"ד מחלק שם להיפך גבי המפקיד קופה דבמאה בני אדם הוה של כל אחד דמאי ובאדם אחד הוה הכל ודאי חוץ מאחד יש לחלק דכאן הדין הוא על הזיתים ולא על האדם וכן גבי כפרים המשולשים משא"כ גבי קופות דדמאי הנ"ל אך רבינו ז"ל פסק כר"י שם בירוש':
שם ולמה אמרו כו'. עי' בהשגות הר"א ז"ל לא ר"י דמתניתין רק ר"י דירוש' דאמר שם לא סוף דבר נודיין אלא כו' כיון שדרכן ליבחן ור"ל משום דזית חשוב אך לר"י שם רק בנודיין כן ולא בשאר: