צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה יח
המוכר מקומות כו'. כבר הארכתי בזה לעיל והנה זה מבואר בדברי רבינו דאף אם התחיל בעל השדה לקצור זה רק ששייר מקצת אצלו אבל אם מכר הכל לכמה ב"א אף דהחיוב פיאה בודאי לא פקע מ"מ צריך כל אחד ואחד ליתן פיאה בפ"ע והוה כמו משדה לחברו דלא מהני בקמה והר"ש ורש"י ז"ל בחולין דף קל"ח ע"א ס"ל דאף בשל אחד רק השדה מצרפם לענין פיאה וכמו גבי חלה דבית מצרף כמבואר בירוש' פ"ב דחלה ופ"ג דפסחים ועיין תוס' נדה דף ז' ע"א והנה לשיטת רבינו על הקציר שנשאר ביד מוכר דהלוקח הקמה צריך לשייר פיאה כאן שמכר לכמה לוקחים מי יניח פיאה על הקציר שנשאר ביד המוכר וגם כיון שנעשה אח"כ כמה שדות איך יכול לפטור את הקציר עיין בירוש' מעשרות פ"א ה"ב גבי כרם אחד ועשאו שנים וכ"מ וכ"כ בזה. ועיין בכתובות דף ק"ט ע"ב גבי ההוא דאמר דיקלא לברת דכיון שע"י החלוקה תתבטל הצואה שלו אמרינן שיתבטל החלוקה ועיין בכורות דף מ"ח ע"א ובירוש' כתובות פ"ט ה"א גבי אחין שחלקו דאלמנתו ניזונת מנכסיו ולא אמרינן דכלקוחות הם ועיין לעיל בהל' ט"ז גבי השותפים שקצרו חצי השדה דזה שלקח הקציר פטור מכלום וכ"כ בזה וי"ל דמיירי ג"כ שחלקו גם השדה אחר הקצירה מקצת ונעשה כמו שתי שדות ושוב לא מהני כלל הפיאה שיפריש השני על הקציר שנשאר ביד הראשון דהוה כמו משדה על חברתה ועיין ב"ק דף ח' ע"א אך אם אח"כ קצרו כולם ולא קראו שם פיאה בקמה אז י"ל דיהי' האחרון חייב להניח פיאה גם על הקציר של מוכר אם לא נימא כאן גדר דיחוי וזה יהי' תליא במחלוקת של רבינו והר"א ז"ל בהל' בכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ע"ש. אך יהי' נ"מ בין שני הטעמים של הירוש' כאן פ"ג אם משום דחובת קציר בקמה דאז שפיר חייב האחרון אבל אם נימא משום דהוה כמוכר לו חוץ מחובתה אז כיון דבשעת מכירה דאז הי' קמה לא הי' לו להניח פיאה עלי' שוב נפטר וי"ל דזה תליא לפי מה דמבואר בגיטין דף מ"ח ע"א דביובל שני הוה כמו שלא מכר לו רק לזמן של יובל אם באמצע בטל היובל אם השדה תשאר אצלו לעולם ומרש"י ערכין דף ל"ג משמע דלא הדרי ע"ש וכן יהי' נ"מ להך דמכות דף ג' ע"ב כולו נמי בעי שלומי ע"ש דהא אולי תתבטל השמיטה ואמאי צריכים לשלם ועיין גיטין דף ל' ע"א גבי נתייאשו הבעלים ובשבת דף קמ"ח ע"ב גבי הלואת יו"ט ועיין במש"כ רבינו בהל' עבדים פ"ח הט"ו דאם פדאו לשם בן חורין א"צ רבו ראשון לשלם דמיו ע"ש ובירוש' פ"ו דדמאי ה"ג גבי ע"מ שהמעשרות שלי אם זרע דבר שפטור מן המעשרות אם צריך ליתן לו עישור גם מזה ע"ש וב"ק דף נ"ט ע"א גבי נכי חי' ונכי מזונות ובע"ז דף ס"ה ע"א דאף דיכול ליתן עליו מזונות מ"מ לא נתן לא מנכין לו וכ"מ בזה ועיין ב"ק דף קט"ז גבי הך דר"ס. והנה כאן בירוש' מבואר דאף דצריך לקרות שם פיאה דוקא בקמה ולא בקציר בזמן שיש קמה כמבואר בפ"ב מ"מ גבי קצר מקצת ומכר את הקמה מהני אם קרא שם פיאה בקציר ע"ש וכ"כ בזה: