אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

קצר חצי' כו'. שהחיוב בקמה כו'. עיין בירושלמי והובא בר"ש כאן דאף אם קצרוה שלא לאבדה משום דקרקע אינה נגזלת ור"ל דהוה כמו מעמר בשדה שאינו שלו ותליא בפלוגתא דר"מ ורבנן בספרי פרשת תצא פסקא רפ"ב ע"ש וכ"כ בזה ויהי' נ"מ אם הליסטים קצרו מקצת מהחצי שנשאר והניחו מקצת וקצר הוא השאר אם צריך להניח פיאה על המקצת שקצרו ליסטים או הוה זה כמו פטור וכמו גבי הקדש דמה שקצר ברשות ההקדש נפטר אף שכבר נתחייב השדה וכ"כ בזה ובאמת זה תליא במה דאמרינן כאן בירושלמי פ"ב ה"ז אם הלוקח שלקח חצי השדה אם מותר ליקח הפיאה שהוא מניח עבור העומרים שנשאר ביד המוכר אם יש בזה הך לאו דלהזהיר העני על שלו ר"ל אם זה מיקרי שלו או כיון שכבר נתחייב ביד המוכר לא מיקרי כלל שלו ועיין בירושלמי כאן ספ"א בהך מחלוקת דמעשר עני ובפ"ג ה"ו במה דאמר שם אם הטעם משום דהדין כך דחובת קציר בקמה או הוה כמו התנה עמו דמוכר לו חוץ מחובתו ועיין חולין דף קל"ח ע"א ע"ש ובירושלמי ב"ב פ"ה ה"ז דפשט מזה דחולין הנ"ל דאם מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים כיון דאמרינן דמתנתא דכהן לא זבני לך וא"כ כ"מ שמכר הראש הוה כאילו לא מכר רק החצי ועיין תוספתא ב"ב פ"ד שם. וכן יהי' נ"מ אם מכר את מה שקצר ונשאר הקמה אצלו והוא מניח פיאה גם בשביל העומרים שמכר אם מותר ליקח הפיאה והירושלמי ר"ל אם מכר את הקמה אם הוא מותר ליקח הפיאה שמניח הלוקח עבור העומרים שלו אך כיון דפסקינן דאף אם נשרף מקצת העומרים מ"מ צריך להניח מן הקמה גם על השרוף וכמבואר בירושלמי פ"א ה"א ומייתי ראי' מהך דמבואר בכאן דאם קצר חצי' והקדיש הקציר דצריך להניח גם על ההקדש וא"כ חזינן דכבר יש חיוב פיאה בקמה לא שמתחייב למפרע דעל מה שאינו לא שייך למפרע כמבואר בחולין דף ע' ע"א וכ"כ בזה במ"א וכן יהיה נ"מ אם קרסמוה נמלים או שברתה הרוח דלא הוה קצירה אם חייבת בפיאה דשוב י"ל דאין צריך קצירה כיון דכבר נתחייב אך זה רק אם לא נשאר כלל קמה אבל אם נשאר מקצת קמה אז המקצת שנקצר שלא כדרך קצירה פטור כמו המקצת שקצר הגיזבר שפטור אם נשאר עוד מקצת וכמש"כ. אך י"ל דנ"מ למה דמבואר בירושלמי פ"ג ה"ה והובא בדברי רבינו לקמן פ"ג הי"ז דשדה שחצי' הביאה שליש וחצי' עדיין לא הביאה וקצר תחילה מקצת ממה שהביא שליש ואח"כ נגמר שליש החצי האחרון דאינו יכול להפריש מן הראשון על האחרון ע"ש והטעם דהוה כמו שתי שדות ועיין מנחות דף פ' ע"ב ובתוס' שם ד"ה כולהו ובירושלמי פ"ג דהוריות ה"ב ע"ש. והנה באמת כיון דהאמצעים כבר נתחייבו כשהתחיל לקצור את הראשון במה הם מצטרפים להאחרון גם יהיה נ"מ אם האחרון מתחייב במה שיתחיל לקצור את האמצעי כיון שהאמצעי כבר נתחייב ולא מהני כלום הקצירה שלו לעצמו וכעין דאמרינן במנחות דף כ"ד גבי שבע לטומאה ע"ש ולכאורה זה תליא בהך בעיא דר"פ המובא בירושלמי ספ"ב גבי קציר חו"ל מהו שתחייב וכמש"כ וכה"ג כתבתי בח"א בהשמטה בהל' יבום גבי קנין אך לפי מש"כ דמכל מקום צריך לקצור אותה ובלא קצירה לא מחייב גם הני וא"כ שפיר פעל הקצירה בהאמצעי ומועיל להתחייב האחרון ונ"מ גם כן למה דמבואר לקמן בפ"ג הט"ז גבי שותפים שקצרו חצי השדה וחלקו אחד נטל קציר ואחד נטל קמה דזה שלקח הקמה אינו מפריש רק על הקמה שלו ולא על הקציר שנטל השני ולכאורה קשה מ"ש מקצר חצי' ומכר הקמה דחייב הלוקח על הכל. והנה עיין בדברי רבינו לקמן פ"ט מהל' בכורים הט"ו גבי הך דלקחו ממנו במשקל דנותן לכהן ומנכה לו וכבר עמד על זה הר"ן ז"ל שם מ"ש מהך דהלכה י"ד כיון דסבירא ליה דמתנות כהונה נגזלות א"כ ה"נ כן וקנאן וצ"ל כך דהרי חזינן דאף דקי"ל דמתנות כהונה נגזלות מכל מקום הבעה"ב בעצמו אם נטל המתנות ואמר שמתכון לגוזלם כ"ז שהם בעין אינו כלום והטעם דבל"ז כ"ז שלא נתנם הם שלו ויש לו בהם טובת הנאה ליתנם לכל כהן שירצה וכמו גזבר עיין רש"י חולין דף קל"ט ומ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות בהלכות מעילה פ"ו ה"ח ע"ש ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' גנבה פ"ד ה"י גבי שומר שגנב ושם בפ"ב ה"ד וברש"י ב"ק דף קי"ב וב"מ דף מ"א ע"א גבי שליחת יד והטעם משום דס"ל דלא שייך בזה גדר גנב וידו כיד הבעלים אך רבינו ס"ל דכיון דעלתה בדעתו לגנוב שוב פקעה שם שומר מעליו ושפיר חל עלי' שם גנב ועיין רש"י ב"ק דף ק"ח ע"ב ד"ה ואם נשבע ודף קי"ח ע"ב כלתה שמירתו ובהך דגיטין דף י"ד ע"א משהוחזק כפרן ע"ש ולכך גם גבי מתנות עניים מרבינן מקרא דתעזוב אף היכא דקרא עלי' שם פיאה וכילה וכמש"כ מהך דתמורה דף ו'. והנה זה ס"ל לרבינו דאף דכ' בהל' ביכורים שם דמתנות לא שייך בהם גדר הפרשה דמופרשים הם ועומדים מ"מ כ"ז שלא הפרישן מן הבהמה עדיין הם מחוסרים פעולה ונ"מ לעור הראש וצמרו וכן להזרוע עיין חולין דף קל"ד ע"ב ובבעהמא"ו שם למי הם שייכים אם הפשיטן ובאמת י"ל דהוה כמו הך דזבחים דף פ"ה ע"ב דמחלק בין מחוברים לפירשו ע"ש ושם דף כ"ח ע"ב גבי עור האלי' ובתוספתא פיאה פ"ב גבי פשתן ומכבדות דכ"ז שהם מחוברים הם שייכים לעניים ואם פירשו הם שייכים לבעה"ב וכן הדין גבי חבילי תלתן של תרומה למי שייך העץ כמבואר בתרומות פ"י מ"ו דאם קרא שם תרומה קודם שייך גם העץ לכהן ע"ש וכן גבי ראשית הגז בחולין דף קל"ח ע"א דאם לבנו ישראל י"ל דהפסולת שייך לו וכמו הך דב"מ דף מ' ע"ב גבי שמרים ונראה דכן ה"ה גבי זרוע כו' דכשהפרישה מן הבשר עם העור שייך העור לכהן וכן גבי חלב הקבה. ולכך ס"ל לרבינו דרק כשמכר לו המתנות בפ"ע אז נגזלין וא"צ הלוקח ליתנם אבל כשלא הפרישן רק מכרן עם הבני מעיים אז עדיין אין עליהם דין גזל ומוטל על הלוקח להפרישם ובאמת י"ל דרב דס"ל דמתנות כהונה נגזלות אזיל לשיטתי' בחולין דף קל"ט ע"א דגבי קדשי בדה"ב לא אמרינן כל היכא דאיתי' בי' גזא דרחמנא איתי' ובבכורות דף כ"ז ע"א מבואר דזרוע כו' לא הוה רק כמו קדושת דמים ע"ש אך רבינו לא ס"ל כן כמבואר בפי"ב מהל' שחיטה ולכך רב גם היכא דעדיין לא נטל המתנות מן הבשר ג"כ ס"ל דמתנות כהונה נגזלות אך אנן לא ס"ל כך אבל כשהפריש שוב יש עליו גם גדר ממון ושפיר מהני הגזל. והנה גבי מתנות עניים מלבד מה דמבואר דאמרינן דמתנתא דכהן לא זבני לו ועיין מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מעשר פ"ו הט"ו גבי כהן ולוי שלקחו פירות ע"ש אף אם מכר לו בפירוש ג"כ לא מהני דהא אין קרקע נגזלת וה"ה המחובר לקרקע וגם כמ"ש התוס' כתובות דף מ"ז ע"ב וב"ב דף ע"א ע"ב בתוס' ד"ה לימא דבמקח אזלינן בתר דעת המוכר משום דהוא מקנה לו ע"ש משא"כ גבי שותפים אין שייך בזה לומר זה כיון שכל אחד הי' מתחילה שלו לגמרי ועי' בר"ן נדרים דף מ"ה ע"ב ובכ"מ בזה ואין שייך בזה לומר הך דאין קרקע נגזלת לכך ס"ל לרבינו דאין צריך ליתן על חלק הקציר שנשאר ביד השותף הראשון ולכך רבינו שם מדייק רק בשותפים ולא כתב כמו ברישא באחים משום דמה דאמרינן דכל אחד יש לו חלק בכל זה לא שייך רק בנשתתפו דכל אחד שיעבד חלקו לחבירו ועיין בירושלמי דמאי פ"ו ה"ט דאחין הוה כמו שקנו ע"מ לחלוק כיון דנפל להם ממילא וכמ"ש התוס' כתובות דף צ"ג ע"ב גבי גוד או אגוד ובירושלמי פ"ד דב"ק וכ"מ ולכך מבואר בבכורות דף מ"ח ע"א לפי ס"ד דלכך אם חלקו הנכסים פטורים משום דכל חד מצי למדחי' וגבי מזונות הבת מבואר בירושלמי פ"ט דכתובות ה"א דאף אם חלקו האחין מ"מ היא ניזונת משלהם ולא מצו למדחי' ועיין כתובות דף ק"ט ע"ב גבי ההוא דאמר דיקלא לברת ובמ"א אבאר זה. עכ"פ מבואר מדברי רבינו דהקמה הנשארת צריך לקצור אח"כ ג"כ בגדר קצירה רק דהחיוב שיש על הקציר שכבר קצר יש בו ועיין בירושלמי כאן בפ"ב ה"ז דאף דאינו יכול להפריש מן הקציר על הקמה מ"מ אם התחיל לקצור ואח"כ אמר שמכאן ואילך אני מפריש פיאה וקצר קצת שפיר יכול לקרות שם פיאה על העומרים הרי מבואר לכאורה דאין שום שם פיאה בקציר רק חיוב בעלמא אך מפ"ג ה"ו במה דאמר שם דאם מכר את הקציר והלוקח קרא שם פיאה על הקציר חל ומוכח שם דשוב אין המוכר צריך להניח פיאה על העומרים שמכר ואמאי הא אין מפרישין מן הקציר על הקציר ואפשר לומר דשם מיירי שגם המוכר קצר הקמה שלו וא"כ חזרה הפיאה לעומרים ואז מהני אם הפריש הלוקח מהעומרים שלו:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה