צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה א
המל כו' לפיכך אם כו'. עי' בהשגות ורבינו והר"א ז"ל פליגי אם החיוב על ב"ד רק שלא יהיה ערל או שיהיה מהול דרבינו ס"ל דהחיוב רק שלא יהיה ערל וע"ז לא שייך הברכה דלהכניסו והר"א ס"ל דהחיוב מוטל על כל ישראל שיהיה מהול ועי' ביבמות ד' מ"ח ע"א גבי בן איש אין אתה מל בע"כ ובירושלמי פ"ח דשם דר"ל דשוב אין מוטל על אחרים למולו רק דב"ד צריך לכוף אותו שימול עצמו ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפירוש המשניות סוף פ' י"ט דשבת והנה בשבת ד' קל"ב ע"ב אמר שם דריבוי דבשר מרבה לגדול אם יש בו צרעת אך באמת מנ"ל דגבי גדול אם יש בו נגע דאחר שרי למולו דלמא רק הוא דמקיים המצוה ועל הנגע אחר ג"כ מוזהר ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ז דנגעים מ"ד אך י"ל דכיון דהוא עצמו מותר גם אחרים שרי כמו הך דנזיר ד' נ"ז ע"ב ועי' כריתות ד' ז' ע"א גבי סך ועי' פסחים ד' נ"ט ע"א גבי עשה דהשלמה ע"ש ותוס' בכ"מ וגם י"ל דהא דקי"ל דהקוצץ בהרת אף של חבירו חייב זה רק כשחבירו שוגג באיסור אבל אם חבירו מזיד פטור הקוצץ כמו שפסק רבינו ז"ל בסוף הל' כלאים גבי מלביש את חבירו ובהל' אבילות פ"ג ה"ה ע"ש: