צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה טו
הוציאה עובר וכו' בין השמשות כו'. הנה לפי גירסת רש"י בגמ' דילן בנדה ד' מ"ב ע"ב מוכח דהיה עדיין יום ע"ש ברש"י לא כגירסת הרי"ף ורבינו וא"כ לכאורה קשה היה לו לצוות למולו בע"ש כמו הך דיבמות ד' ע"א ע"ב ע"ש וצ"ל דמיירי דאח"כ החזירו ונהי דזה הוי כילוד כמבואר חולין דף ס"ח ע"א אך כך דנהי דהראש הוה כילוד מ"מ כל גופו לא מיקרי לידה עי' תוס' חולין ד' ס"ח ע"ב ד"ה הוציא ותוס' בכורות ד' מ"ו ע"ב ד"ה [לאיתויי] רק דהדין הוא דבכל דבר שהוא תלוי בלידה אזלינן בתר הראש אך אם לא אהדריה הוה כמו הך דחולין ד' ס"ט ע"ב למפרע קדוש ע"ש אבל אי הדריה גבי מילה דבעיא לחד מ"ד ב"ב ד' קכ"ז ע"א (דבעיא) זכר משעת לידה נהי דשם לידה יש בו מ"מ לידת זכר לא מיקרי ונ"ל דגם אם יצא ראשו דרך דופן למ"ד בחולין ד' ס"ט ע"ב מכאן ולהבא לא מיקרי יוצא דופן דזה דגלה לן קרא דראשו הוי כילוד זה רק במקום לידה. ובזה מדוייק לשון רש"י ז"ל בנדה ד' כ"ו ע"א ד"ה הויא דנקט שם אנתגיירה ולמה לא נקט זה איוצא דופן לדידן ובזה א"ש דגבי יוצא דופן ראש לא הוה ככולו כיון דלא הוה לידה ועי' בתוספתא חולין פ"ד מוכח דיש נ"מ גבי בהמה בין ראשו לרובו ע"ש וצ"ל דנ"מ לפי שיטת התוס' נדה ד' כ"ו ע"א ד"ה סנדל דדבר שאינו ולד גמור אין הראש פוטר בו ע"ש ובתוס' בכורות ד' מ"ו וא"כ יהיה נ"מ אם פחות משיעור יצירה הוציא ראשו ובגמר יצירתו יצא רובו י"ל דהוה לידה דפחות מיצירה לא מקריא לידה וא"כ אין בזה הראש ככולו וכיון דרובו יצא בשעת שנגמר יצירתו מיקריא שפיר לידה וגבי בהמה לא ידעינן שיעור יצירה כמבואר בבכורות ד' כ"א ע"ב וכן פסק רבינו ז"ל בהל' בכורות לכך שינתה התוספתא בלשונה:
וכל מי כו'. עי' חולין ד' פ"ד ע"ב:
וכן מילה כו'. ר"ל אף גדול אף דעובר בכל יום במצות עשה מ"מ לא דחי ועי' בהך דחולין ד' פ"ד משמע קצת דבזמן שאינו יכול למולו אין עליו קיום העשה כמו בלילה דפריך שם מה למילה שכן אינה נוהגת בלילות ועי' שבת ד' קל"א ע"ב אך עיין בתוספתא שבת פ' ט"ז מבואר שם דאף בשבת של אחר זמנו דאינו יכול למולו מ"מ מוטל עליו החיוב ועי' בירושלמי סוף פ"א דר"ה גבי מכשירי קרבן בליל שבת מהו שידחו וכבר כתבתי בזה לעיל: