צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ז
גר שנכנס כו' ואם מל כו'. עי' בתוס' שבת ד' קל"ה וביבמות ובמה שכ' בזה הרמב"ן ז"ל במלחמות בשבת שם אך באמת נ"ל כך דהנה גבי גר יש ב' מצות א' המילה שבזה נכנס לגירות לדידן דס"ל דבעי מילה וטבילה והני רק אם יש מה למול אז מעכב לגירות וכמ"ש התוס' ביבמות דמ"ו ע"ב והב' מצות המילה גופא וצריך להטיף דם ברית כמ"ש רש"י שבת דקל"ד ע"א בסוף ע"ש ובזה אף אם נתגייר מהול צריך להטיף משום מצות הטפה וראיה לזה מהך דיבמות דע"ב ע"א גבי גר שנתגייר כשהוא מהול אם יכול להטיף דם ברית בלילה ותיפוק ליה משום דזה הוה גירות וגירות צריך ביום כמבואר שם דמ"ו ע"ב, ועיין בירוש' שם פ"ח מה דס"ל דגבי גיורת ודאי אסור להטבילה בלילה משום דגבה הוה כתחילת דין ולגבי גר מבעי ליה שם משום דכבר מל ועי' בתוס' ד"ה אין מטבילין ע"ש וא"כ כ"ש דמילה דהוה קודם טבילה לכו"ע אסור בלילה מטעם גירות וע"כ צ"ל דהטפת דם ברית גבי גר שנתגייר כשהוא מל הוה רק משום מצות מילה ולא לגירות וע' מ"ש רבינו בה' אס"ב פי"ד ה"ה ובאמת רבינו ז"ל ס"ל גבי קטן שנולד כשהוא מהול הטפת דם ברית הוא רק משום גדר מצוה ולא משום ספק ערלה כבושה כדמוכח ממה שכתב רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ז הל' י"א דמותר לאכול בתרומה אם נולד מהול ע"ש וע"כ ס"ל דודאי לא הוה ערל רק דיש מצות הטפת דם ברית וכדמוכח בירוש' בשבת וביבמות דיש על זה פסוק בפ"ע מהמול ימול ע"ש ונ"ל דכן ס"ל התוס' שבת דכ"ה ע"ב דאמר שם גבי ברכה דנולד מהול איכא למ"ד דא"צ להטיף ומ"מ מברכינן עליה ע"ש הרי חזינן דס"ל להתוס' דלמ"ד צריך להטיף לא מטעם חשש דערלה כבושה דא"כ מה שייך זה לכאן רק הטעם דהטפה בידים הוא מצוה אך זה לא דחי שבת ונ"ל דה"ה גבי ציצין שאינן מעכבין את המילה לכמה שיטות דס"ל דזה רק בשבת אבל בחול מחוייב והך דיבמות דף מ"ז ע"ב דאמר שם גם גבי גר דעל ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר וע"כ שם בחול (שם) ר"ל לענין גירות דשם הוא עדיין קודם טבילה ומשום דמילה דגירות קודם לטבילה אמרינן שם דגבי ציצין שאינן מעכבין לא אבל ודאי אחר טבילה צריך למול אותם בגדר מצוה השייך לכל ישראל ונ"ל די"ל דגבי עבד לא רק דהמילה צריך משום דעי"ז נעשה גר ועבד כנעני וגם דאסור לקיים עבדים שאינם נמולין אבל מצות מילה י"ל דלא שייך גביה ועי' ב"ק דפ"ח ע"א וקידושין ד' מ"א ע"ב. ובזה יש לתרץ שינוי הלשון בברכת מילה דגרים ועבדים בשבת ד' קל"ז ע"ב דגבי גרים אמר לא נתקיימו שמים וארץ וגבי עבדים אמר חוקות ע"ש משום דגבי גר קאי על עצם המילה עי' נדרים דף ל"א ע"ב וגבי עבד קאי רק אמצות שע"י המילה נתחייב בהן וכן נ"מ לענין מציצה כאשר הארכתי בשו"ת, אך מלשון רבינו ז"ל כאן שכתב להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר משמע לכאורה דהגירות ג"כ תליא בזה ועיין מש"כ רבינו ז"ל בה' מחוסרי כפרה פ"ב ה"ד גר שראה קרי מטמא בזיבה מיד וע"ש בהשגות ואם נימא דלגירות צריך הטפת דם ברית ומעכב א"כ היכי משכחת לה וע' בתוספתא כריתות פ"א וגר שנתגייר כשהוא מהול ועי' מש"כ בהל' מחוסרי כפרה שם ע"ש, ועי' ע"ז ד' י' ע"ב בהך עובדא דקטיעא בר שלום: