צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק יד · הלכה ג
כזית שאמרו כו' אפילו אכל כו'. עיין בתו"כ פ' אחרי מות פ' י"א והובא בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ג ה"ו דגבי נבלת עוף טהור אין הטומאה רק מה שנכנס ע"י הפה לגרון. אבל אם הקיאה לגרון אז אינה מטמאה בגדים ע"ש. והנה לגבי אכילת איסור כה"ג אם חייב אם הקיא לגרון או רק דרך הפה והנה מלשון הגמ' דחולין דף ק"ג ע"ב משמע רק דהחיוב הוא אם חזר דרך הפה. ועיין בירושלמי שבת פ"א ה"א דנקט שם תמן נהנה חכו דמשמע דרק דרך חיך אז מצטרף ע"ש אבל בלא זה לא ועיין בירושלמי ב"ק פ"א ה"א תמן השן אוכלת והגוף נהנה דר"ל דאכילה שאני ע"י השן דע"י מה שהוא אוכל הגוף נהנה. ועיין בהך דברכות דף י"ד גבי אכילה ושתיה קביל עליה וליכא או דילמא הנאה קיבל והאיכא. וע"ש בתוס' דגבי טעימה ליכא הנאה מן האכילה רק מן הדבר לא מן הפעולה ע"ש. וגבי סיכה הוה ג"כ כך דע"י הסיכה כל הגוף נהנה ועיין תוס' ב"ק דף כ' ע"ב ד"ה הא אהנית ובתוס' שם דף כ"א ע"א. ובאמת יש חילוק בזה בין שתיה לאכילה דגבי שתיה השביעה ג"כ הוא מגרונו כמבואר בסוכה ד' מ"ט ע"ב ע"ש. ועיין מש"כ התוס' ערכין דף כ' ע"א וכ"מ דתיכף כשבאו המשקין לגרון חייב מיד. ובאמת זה החילוק בין משקין לאוכלין דגבי אוכלין השביעה הוא במעיו ועיין בירושלמי ערובין פ"י דמחלק שם שניא הוא שמתגלגלין ויורדין משמע דלא בטלי לגבי הגוף. ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפ"י ה' ח' דגבי מים אמר שם דאם הקיאן טמאים מפני שלא טהרו ביציאתן והר"א ז"ל פי' שם משום דהוא מטמא אותם הרי דס"ל דכיון ששתה המים מיד בטלה הטומאה מעליהם אף דשם מים לא בטל מהם וזהו כמש"כ דמשקין העיקר הוא בגרון וכיון שבא בגרון בטל. ועיין בהך דמנחות דף ע' ע"א גבי מה דאמר שם וגחין ואכיל בטלה דעתו ע"ש ברש"י אך באמת ה"פ דלא מיירי שתלשו בפיו רק שהכניס השיבולת דרך פיו לגרון ואמר דזה לא הוה גדר אכילה והקשה דגבי נבלת עוף טהור כה"ג אם הכניס מקצת בפנים ומקצת בחוץ טמא אם יש כזית בפנים וכמו שפירש רבינו בפ"ג מהל' אבות הטומאות ה' ז' ע"ש. ועיין בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג גבי הך דלעוס כבלוע ע"ש דס"ל גם בשאר איסורים לר"א דחייב בלעיסה. ועיין תוס' נדה דף מ"א ע"ב ד"ה וסבר דפולטת לא הוה רק אם היה בפנים ויצא לחוץ ע"ש וה"נ י"ל לגבי אכילה להיפך דרק אם היה בחוץ ונכנס לפנים אז מיקרי אכילה ועיין בהך דברכות דף מ"ח ע"ב גבי לחם דרק קודם אכילה אז יש עליו שם לחם ועיין כתובות דף ל' ע"ב גבי כשתחב לתוך פיו ע"ש בתוס'. ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג הגע עצמך שהיתה נתונה בפיו כו' יכול הוא להחזירה ע"ש ותוס' פסחים ד' כ"ט ע"א ד"ה בדין: