אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק יג · הלכה כא

הלכה יח

ישראל שהיה נושה כו'. עיין בהך דגיטין ד' מ"ד ע"א גבי הך דעכו"ם שאנס ביתו כו' ולפי פי' רבינו בפ"ט מהל' ע"ז הי"א ואמר שם דמותר ליקח הדמים אף שעשה אותה בית ע"ז וצ"ל משום דהבית עדיין לא נאסר לכך דמיו מותרין אבל אם מכר בית ס"ל דנאסר ולכך אסורים ואף דע"י מעשה נאסר אף דבר שאינו שלו וצ"ל דמה שהעמידו בו ע"ז לא הוה מעשה ועיין תוס' ע"ז דף מ"ח ע"א ד"ה גדעו. גם י"ל דמטעם מציל שרי וגם דהוה כמו בהל' כ"ח כאן דנוטל ממנו דמי ההיזק לא דמי הדבר כמו גבי עכו"ם דנסכי ואף דגם שם רוצה בקיומו ע"ש בתוס' ד"ה אמר וכמו הך דתמורה ד' כ"ט ע"ב דשכר פקעתה לא מקרי אתנן וה"נ כן. ובזה א"ש דברי הרא"ש בע"ז פ"ה מה דמביא ראיה שם מהך דע"ז ד' ס"ג דאם אמר לפועל עשה מלאכה ואתן לך חפץ דיכול ליתן לו דמי החפץ ועיין בירושלמי פ"ג דקדושין ה"ו דמבואר שם דאם יחד סלע לפועל קנה הסלע לא בגדר חיוב לבד ועיין ב"מ דף מ"ה ע"ב גבי הך דנתחייב גברא ע"ש ור"ל דאף דמעות אינם קונות וגם מטבע אינה נקנית מ"מ כמש"כ התוס' בע"ז ד' ס"ג ע"ב דבהך דינר שנתן למוכר נשתעבדו נכסים של מוכר בגדר ערב ה"נ נשתעבד גם הסלע וגם י"ל דהוה כמו אגב קרקע וכמו דאמרינן בהך דב"ב דף מ"ד ע"ב וזהו כונת הירושלמי הנ"ל ואף דהמעות הוה גדר מלוה עיין תוס' ב"מ ד' מ"ג ע"א וכן גבי פועל השכירות הוא גדר מלוה ועיין ב"מ ד' מ"ח ע"א גבי עושק אם בעי יחוד כלי, ומוכח שם דאם צריך משיכה לא מהני יחוד כלי בלא משיכה אך שם מיירי שיחד לו אחר שעשה הפעולה ועיין ב"מ דף קי"ח גבי טול מה שעשית בשכרך אך שם י"ל דגוף הדבר שעשה משועבד לו יותר ועיין שם דף פ' ע"ב גבי הך דתפיס ליה אאגרא ומש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ז דשבועות גבי אומן ועיין ב"מ דף ל"ה ע"ב דהוה מחלוקת גבי אגבה איהו בחובו אם זה הוה גדר תשלום או גדר מכירה ע"ש וכן הך דע"ז ד' ס"ג ע"ב מה דרצה לחלק שם בין חנוני המקיפו או לא ור"ל שם כך דבחנוני המקיף הוה התשלום לא בשביל מה שהוא חייב לו רק בשביל הדבר שנתן ולכך הוה גדר חליפין ואסור אבל אם אינו מקיפו הוה בגדר הלואה ואינו משלם לו בעבור הדבר רק בעבור החוב ולכך שרי וכן מירושלמי ריש פ"י דשביעית דהיכא דאין דרכו להקיף הוה ראשון ראשון מלוה ובאמת גבי שכירות ג"כ יש ב' מיני תשלומין אחד בשביל הדבר שעשה והב' בשביל מה שהפסיד לו שלא היה יכול לעשות דבר אחר ובעבור ההפסד דזה שייך לגוף הפועל קנה מיד וא"צ לזה משיכה ועיין מש"כ התוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב דבשכר פעולה גם לקטן יש קנין אף דלאו בר קנין הוא כלל וכמש"כ שם התוס' גבי גירות ולכך אמרינן בהך דגיטין דף ע"ח ע"ב דרק לענין גיטין ולקדושין אמרו ולא לדבר אחר משום דזה שייך לגדר גוף הוה קנין חזק, ועיין בירושלמי פ"ד דב"מ דאם שלח ידו בהמעות חייב להעמיד לו מקחו ע"ש, אבל מה שנתחייב לו עבור הפעולה דזה לא מחייב רק בזמן שנתן לו הדבר כמש"כ התוס' ב"ק ד' צ"ט ע"א ואז יש לו חיוב על זה ובזה א"ש הך דגיטין דף נ"ד ע"ב דאמר שם ס"ת ביד מי גם בהך דאמר שכל ס"ת לא עיבדה לשמה ומאי נ"מ זה כיון דפסק דנאמן לפסול הס"ת אך הטעם משום דנאמן על השכר נאמן גם על הס"ת וזה לא שייך רק אם כבר נתן הס"ת לבעה"ב אך אם אמרינן יד פועל כיד בעה"ב י"ל דזכה בו בעה"ב מיד עיין ב"מ דף י' ותוס' ע"ז דף ס"ב ע"א ד"ה לקוט וע"ש בתוס' ד"ה דיהיב מה שמחלקים בין שנותן לו אותו הדבר בעצמו שעוסק בו או לא, וא"כ גבי אתנן דשכר פקעתה מותר ואין איסור אתנן רק מה שנותן לה בעבור ההנאה וזה לא קנסו עדיין וא"ש וגם משום דאתנן אין בה גדר איסור מתחלה רק ממון וממילא הוה אתנן וא"ש מה שכ' התוס' שם בע"ז ד"ה והא מחסר לחלק בין מעילה לאתנן והוה כמו הך דביצה ד' ל"ח גבי תחומין דזה תליא בממון ולא באיסור ע"ש בירושלמי תחומין עשו אותה כמדת הדין. וכן הוא הגדר דהך דסנהדרין דף קי"ב גבי עיר הנדחת ועיין בהך דעירובין ד' פ"ח ע"א יש גזל בשבת ע"ש גם י"ל דהנה בקדושין דף מ"ח אמרינן אשה לא סמכה דעתה ע"ש וא"כ י"ל כך דאף דקנין משיכה הוא רק דרבנן מ"מ י"ל כיון דלא עשה משיכה הוה כמו גדר שיור בקנינו דלא גמר הדבר וכעין דאמרינן בהך דקדושין ד' י' ע"ב גבי אירוסין וגיטין ד' מ"א ע"ב משא"כ גבי כותי דלא שייך בה גדר משיכה כלל לכך לא הוה שיור ובזה מדוייק לשון הגמ' בע"ז שם דלא קניא במשיכה ולא קאמר דקניא בכסף וכן נקט לשון מחסר משיכה ועיין בירושלמי שביעית פ"ח ה"א גבי המוכר לעצים והלוקח לאוכלין בתר מי אזלינן ותליא בה בהך דר"י ור"ל ועיין מש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ט ה"י אך שם י"ל הטעם שמא יחזור ונמצא בטל המקח למפרע והוה כהך דקדושין ד' מ"ו ע"ב נמצא זרה אוכלת בתרומה ולכך היכא דלא אמר בטלה זה אף אם קאי בחצרה עם עוד טמאים מותר עיין בתוס' ד"ה כגון משום דהא ס"ל לרבינו בכ"מ דלא קנה רק דבר המסויים ולכך גם אתנן לא קנתה כלל כיון דלא סיים. והנה כאן אם יבקש ממנו בעבור ההיזק שהפסיד לו שכרו במה ששלח לו חבית של יי"נ עיין גיטין ד' נ"ד ע"א דאמר שם דבשביל זה א"א לנו לקנסו אם שילם אף דע"י התשלומין נעשה לו הפסד וכיון דא"צ לשלם ההפסד שוב אסור לתבוע ממנו ועי' ב"מ דף ס"ט ע"ב דאמר שם שכר אמירה קשקיל ולא הוה ריבית והטעם משום דעפ"י דין צריך ליתן שכר אמירה עיין ב"ב דף קמ"א ע"א גבי המבשרני ובקדושין ד' ס"ג ע"א ע"מ שאדבר וב"מ ד' ס"ג ע"ב והא בעי למיתב זוזא לספסירא ועי' בנדרים ד' ל"ח ע"ב גבי בתו בוגרת מדעתה ע"ש בר"ן אם זה הוה גדר הנאה או לא ושם דף מ"א ע"ב גבי אומר לו סם פלוני ובירושלמי שם אם מותר ללמד עליו זכות או ללמדו אומנות, ועיין בירושלמי פ"א דסנהדרין דיליף מהך דבכורות דף כ"ט דאם מטמא להעד מחמת שצריך לילך להעיד דרך מקום טומאה נותן לו שכר יליף מזה דאם ישראל טימא לכהן צריך לשלם לו מה שע"י זה אסור לו לאכול תרומה א"כ משמע דאם לא היה צריך לשלם לו היה אסור ליתן לו דהוה כמו שכר עדות ועי' ב"ק ד' ע' ע"ב גבי אתנן אסרה תורה אך שם שאני משום דאי תפיס לא מפקינן, גם גבי אתנן מבואר בתמורה דף כ"ט דכל שנותן לה עבור זה אף דא"צ ליתן לה כל כך דאם פסק לה טלה אחד ונתן לה מאה כולם הוה אתנן דתופס הכל ולא מקרי מתנה ע"ש, ועיין ב"מ דף ס"ה גבי ריבית הוה זה מחלוקת דאביי ורבא אם גם המותר שנתן לו הוה שם רבית או לא, ועיין פסחים דף פ"ט ע"ב גבי המוכר עולתו דאמר שם ג"כ כה"ג דאף המותר יפול לנדבה ולא אמרינן דמתנה בעלמא הוא. והנה בירושלמי דע"ז ריש פ"ה גבי שכר יי"נ הוה זה בעיא דלא איפשטא אם נתן לו יותר מכדי שכרו אם מותר בהנאה או לא, וזה הוה טעם רבינו כאן גבי העבר לי מאה חביות במאה פרוטות דלא כהר"א, ועי' במעילה ד' כ"א ע"ב גבי פרוטה של הקדש כו' או שאמר פרוטה כו' מעל בראשונה וע"ש בתוספתא ובירושלמי פ"ז דדמאי דמעל ודאי, והטעם משום דכל הכיס חל עליו גדר הקדש ועיין בהך דבכורות דף נ"ז ע"א גבי מחיר כלב דשוה כלבא חד ומשהו כו' דלגבי האי משהו יתירה משועבד כל הטלאים שכנגדו והוה כולם מחיר כלב אך י"ל דזה רק אם יש ש"פ לכל אחד ואחד מה שיתפוס הכלב בהם ועיין תוס' ע"ז דף י"ט ע"ב ובר"ן שם ובפרק ה' על דף ס"ה וגם י"ל דגבי מחיר הוה ג"כ כמו גדר ממון וכ"ז שלא קנה אותו שכנגדו הטלה והוא הכלב לא נקרא מחיר והנה רבינו ז"ל ס"ל דבעי דבר המסויים כמש"כ וא"כ כיון שלא נתברר איזה הטלה שיהיה נגד הכלב שוב לא קנה זה הטלה ולא זה הכלב וא"כ לא הוה מחיר כלב ולכך אם הכלב שוה יותר הוה כהך דעירובין דף נ' ע"ב דמקצת ביתו ניכר ובזה א"ש פסק רבינו אף דפסק דאין ברירה מ"מ הביא הך תירוצא בהל' איסורי מזבח פ"ד הי"ז ע"ש ועיין ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אתרוג דאם ישנו לכל אחד ואחד יכולין ליטול בלא חלוקה אך שם הטעם משום קפידא ועיין בקדושין דף נ"ב ע"ב גבי כישא כו' ובהך דב"מ דף ס"ט ע"א גבי זוזא כמאן דפליגי דמי ורשב"ם ב"ב דף ק"ו ע"ב ע"ש ודף י"ב ע"ב אך שם גבי קרקע ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש דמאי פ"ו מ"ח דיכול כל אחד לומר טול אתה זה ואני זה אם הוא מין אחד, ועיין בר"ן גיטין פ"ד על הך דדף מ"ב ע"א דאם אמר מחצה אם ר"ל בכל דבר מחצה או ר"ל מחצה בשויו, ועיין רש"י חולין דף קל"ה ע"ב ד"ה ואב"א דגבי צאן בשותפות יש לכל אחד חלק בכל חדא וזה לכאורה תליא בהך מחלוקת דרב ענן ור"נ בכורות דף נ"ו ע"ב גבי גדיים כנגד כו' אך יש לחלק בין שותפים דנשתעבדו מדעת ובין אחים שנפלו להם בירושה וכה"ג מחלק הירושלמי פ"ו דדמאי ה"י מה דמחלק שם בין קנה ע"מ לחלוק ואמר שם דאחין הוה כמו שקנו ע"מ לחלוק ועי' בר"ן נדרים דף מ"ה ע"ב ובהך דשבועות דף ל"ז ע"א גבי פרט למכחש באחד השותפין ובירושלמי שם וא"ש בהך דב"ק דף ע"א ע"ב גבי שור של ב' שותפין ושם דף ק"ח ע"ב ד"ה תבעוהו ובזה א"ש דיש לחלק בין אחים שהן שותפין ובין שותפין שנשתתפו, ועיין מש"כ לקמן בהלכה כ"ב:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה