צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק יא · הלכה יד
וכן שמרים של יין כו'. עיין בתוס' מש"כ בשם רבינו אפרים גבי יבשו בתנור ועיין בחולין דף ק"י ע"א דאמר על פורצני דעכו"ם ואף דשם שרפם באש צ"ל כמש"כ לעיל דכיון דכבר באו ליד ישראל שוב יש עליהם שם איסור הנאה ושוב לא מהני מה ששרפם דיצא מהם טעם היין ועיין בתוספתא דע"ז פ"ז דהוה פלוגתא שם גבי קלא אילן של עכו"ם אם מהני מה שמחזירן לחומר וחוזרן לכמו שהיה ר"ל אם נעשה איסור עצמיי והוה כמו חנ"נ או רק האיסור מחמת שמעורב בו הדבר וכיון שמעביר ממנו שרי ובאמת זה תליא בהך דין דב"ק ד' ק"א גבי יש שבח סימנין ע"ג צמר ר"ל ג"כ כן אם הצבע הוה שבח עצמיי או רק דבר נוסף ועיין בירושלמי ערלה פ"ג גבי אם צבע דבר שיש בו רוח חיים אם נאסר ר"ל ג"כ כן אם זה הוה מעשה בגוף וכ"כ בזה ועי' בהך דב"ב דף צ"ז ע"א גבי שמרים של הקדש לעולם אסור ומשמע אף דבודאי אין בו יין כלל מ"מ כיון דקדוש קדושת הגוף שוב נאסר הכל ואף דבאמת יין שיש בו שמרים פסול לנסכים וא"כ נפסל וצ"ל דמיירי דלאחר שקידש בכלי נעשה בו שמרים ועי' בהך דחגיגה דף כ"ה ע"ב וזבחים ד' פ"ח ע"א בתוס' ד"ה מדומע אך באמת אפשר לפרש בהיפך דבשל קדשי בדה"ב אסור לעולם משום דהוה דבר שיש לו מתירין ולא בטל משא"כ בקדשי מזבח וגם מעילה פקע ממנו דכיון שנפסל לאחר שקדש בכלי וכעין מש"כ רבינו בפ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ד ע"ש אך אם נימא כמו שכתבתי דכיון שנעשה איסור שוב לא פקע א"ש ועי' בשבת ד' קמ"ה ע"א דמבואר שם דאש מושך ושואב הלחלוחית של יין ע"ש ועיין בתוס' ע"ז ד' ל"ב ע"ב ד"ה כך דגרסי שם בהך דדף ע"ד ע"ב ומודה ר"מ בקנקנים כו' והטעם י"ל משום דר"מ ס"ל דקנקנים בעצמם אסורים בהנאה ע"ש בתוס' ד' ל"ב ע"א דנסתפקו בזה. ובאמת בתוספתא דע"ז מבואר להדיא דלר"מ קנקנים הוא בעצם אסור בהנאה ע"ש בפ"ח וכמו חרס הדרייני לדידן, ועי' בירושלמי דע"ז פ"ב ה"ג דס"ל דחרס הדרייני דאסור בהנאה הוא רק לר"מ ע"ש וע"ש בה"ד דמשמע ג"כ דלר"מ דאמר דאסור בהנאה לא מהני להו עירוי והוא כמש"כ דהוה כמו עצם האיסור וזהו גם הטעם דאמר שם משום שמכניסו לקיום דכיון דמכניסו לקיום הוה כמו עצם הדבר וכעין דאמרינן במעש"ש פ"א וסוף פ"ג גבי כדי יין סתומות דיש על הכדין שם מעשר שני ע"ש וה"נ כן יש על הקנקנים שם יין וכעין מש"כ רש"י בע"ז ד' ע"ד ע"ב גבי גולפי בד"ה קסבר ע"ש דכתב דגזרו בהם כיין עצמו ואף לדידן דלא ס"ל כר"מ מ"מ בשעה שהיין איסור בתוכם אז גם עליהם יש שם איסור הנאה כמבואר שם ד' ס"ה ע"ב דמקשה שם והא רוצה בקיומו דלא ניצטרו זיקא ומאי איכפת לן וע"כ דבשעה שהם בתוכם הוה כעצם האיסור. אך י"ל דנודות שאני דכיון דמסקינן בע"ז ד' ל"ב דאסור למכור ולעשות מהן משטיחין לחמור מטעם גזירה הוה כמו עצם, ועיין בתוספתא פ"ח דע"ז ודמאי פ"ו גבי הנותן צמר לצבע עכו"ם דאינו חושש שמא צבע בחומץ יי"נ ואמאי גרע מהך דירושלמי דדמאי פ"א הנ"ל גבי קילור וצ"ל דס"ל דצבע שאני ואף דזה הוה בעיא דלא איפשטא בב"ק ד' ק"א צ"ל דזה רק גבי סממנים דעומד הוא לצבע ולכך הוה חזותא מילתא דזה הוה עצם הדבר וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעהמ"א בפ"ב דפסחים גבי בגד, ועיין בירושלמי פ"ב דערלה ה"א גבי הנאת ערלה בטלה ברוב ומ"מ גבי צבע בעי מאתים כמבואר שם, ועי' מש"כ רבינו לקמן פט"ז, וה"נ כן. אבל חומץ דאינו עומד לצבוע חזותא לאו כלום היא, ועיין זבחים ד' ע"ט ע"א ומה דמקשה בב"ק ד' ק"א ע"ב שם מדם ע"ש ברש"י ד"ה ואם לאו שם ר"ל דכיון דאמרינן דחזותא מלתא וא"כ הוה כמו שניכר הדבר ועיין במנחות ד' כ"ג ע"א גבי שמן דכל היכא דמקצתו ניכר גם הבלוע הוה כמו בעין וה"נ נימא גבי דם שיהיה הבלוע כממש מחמת זה וכן ר"ל בע"ז ד' ס"ו ע"ב גבי הך דכמון דאמר שם שאני התם דמיקליה איסורו ור"ל דאם האיסור בעין אז גם הריח שלו אסור אבל אם ליכא האיסור שוב אין חל שם על הריח ומשום דגם בתרומה אם אינו ראוי ליתנו לכהן לא חל עליו שם איסור וכמש"כ הרמב"ן במלחמות ב"מ ד' ל"ח וכמש"כ, ועיין בהך דברכות ד' ל"ז ע"ב גבי כשבא מלחם גדול ע"ש דכיון דניכר הדבר מהיכן בא לא נאבד שם הדבר מעליו וכ"כ בזה: