צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק יא · הלכה ג
יין העכו"ם שאין אנו כו'. הנה באמת נ"ל דכמו דגבי טומאת ע"ה ס"ל לרבינו במס' טהרות פ"ז ובהל' מטמא מו"מ שכל שהוא תחת רשות ע"ה אף שודאי לא נגע בו מ"מ גזרו עליו טומאה רק דזה הוה מחלוקת שם אם אומן מיקרי תחת רשות הבית או לא וכן כל היכא שנכנסה לביתו ברשותו אם כל הבית בחזקת טומאה או רק כדי פשיטת יד וכן אם יש נכנסין ויוצאין. אבל היכא דהוא ברשות ע"ה אז הם טמאים וה"ה גבי יינם כה"ג דאף אם לא נגעו כיון שהוא ברשותם נאסר רק היכא אם הוא אצלם חותם בתוך חותם או אם הוא אצל היין חוץ לפשיטת יד עיין בירושלמי ספ"ד דע"ז בהל' י"א ופ"ה ה"ז או אם ייחד לו קרן זוית בהך דע"ז ד' ל"א אז מיקרי דלא הוה ברשות העכו"ם עיין ב"מ ד' ס"ג ע"א גבי כגון שיחד לו קרן זוית אף בלא משך ועיין ביצה דף מ' ע"א אמר ג"כ כן גבי תחומין ורשב"ם ב"ב דף פ"ה ע"א בד"ה עד שיקבל דכ' שם לייחד לו רשות וכ"מ בזה דזה לא מיקרי רשות העכו"ם, אבל אם הוא ברשותו או שלו אף שלא נגע בו מ"מ אסור וזה כונת רבינו מש"כ שאין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך ר"ל אף דיוכל להיות דלא נגע ועיין בירוש' פ"ט דעירובין בהך מחלוקת דר"ע ורבנן בגר שנתגייר והיו לו יינות והוא אומר ברי לי שלא נגעתי אם מותרות לו. ועיין מש"כ רבינו בפ"י מהל' מטמא מו"מ ה"ז ע"ש ולפי מש"כ הא כיון דהיה של עכו"ם מה מהני דאח"כ נתגייר וצ"ל דזה רק לגבי ישראל אז יש על היין גדר איסור וכן לגבי ע"ה אם החבר רוצה ליקנן אז יש עליהם שם איסור אבל כ"ז שהוא ביד העכו"ם אין שם איסור עליו ועיין בע"ז דף ס"ב ע"ב גבי ההוא דאגר ארבא כו' אך שם שוב נ"מ לגבי ישראל. אבל לגבי עכו"ם עצמו כ"ז שלא נסכו לא חל עליו שם איסור וזהו המחלוקת דר"ע ורבנן בירוש' דערובין שם אם מה שנתגייר או קיבל עליו חברות הוה כמו שינוי רשות מעכו"ם לישראל ומע"ה לחבר או לא ועיין בירוש' דמאי פ"ו ה"ב גבי חוכר אם חזר העכו"ם ונתגייר מהו ע"ש ובמש"כ רבינו ז"ל בהל' שכירות פ"ב ה"ח גבי עכו"ם שהפקיד ע"ש ועיין בהך דכתובות דף כ"ח ע"ב גבי אם שייך בעכו"ם ונתגייר נאמנות כמו בקטן והגדיל ע"ש ועיין ב"מ דף ע"ב ע"א גבי ריבית, וגם נ"מ להך דב"ק דף צ"ו ע"א גבי גזל והשביח ע"ש גבי עכו"ם ונתגייר כה"ג מאי אם זה מיקרי כמו יציאה מרשות לרשות או לא וזהו הך מחלוקת דר"ע ורבנן הנ"ל ועיין בהך דע"ז דף ס"ד ע"א גבי דמי ע"ז ביד עכו"ם ע"ש בתוס'. וע"ש דף י"ב ע"א ובדברי רבינו בהל' ע"ז ספ"ד ע"ש. אך העיקר דגם עכו"ם אסור ליהנות מתקרובות לא מחמת ואכלת מזבחו רק מחמת לא ידבק דגם עכו"ם מוזהר על זה עיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מלכים פ"ח הנ"ל דעל עשה דונתצתם גם ב"נ מוזהר ועיין בהך דסנהדרין דף צ' דגם זה בגדר ע"ז והוה כמו אביזרייהו ועיין בהך דהוריות דף י"א ע"א דשתה י"נ הוה מומר להכעיס והטעם לא כמש"כ רש"י שם מטעם שהנפש קצה רק דזה הוה בגדר ע"ז ומיירי כגון שנתנסך לפני ע"ז וכמש"כ ועיין במחלוקת הראשונים אם מותר להתרפאות מהם במקום סכנת נפשות בתוס' פסחים דף כ"ה ובבעה"מ במלחמות ובמש"כ לעיל לחלק בין הני דהוה בגדר לא ידבק ובין הני דרק משום גדר זבח דזה רק גדר איסור וזה הוה גדר ע"ז ולכך מבואר בירוש' פ"א דדמאי ה"ד דקילור של ע"ז אסור משום לא ידבק וגבי שמרים שיבשו מותרים והטעם כך דגבי קילור קודם שנתערב כבר נאסר דגם ביד העכו"ם יש שם איסור עליו משא"כ גבי סתם יינם דזה רק תקנת חכמים כ"ז שהם ביד עכו"ם אין עליהם שם איסור וכעין מש"כ רש"י פסחים דף מ"ב ע"א גבי בציקות של עכו"ם בד"ה עברה ולשה ועיין מש"כ רבינו בהל' נחלות פ"ו הנ"ל דאין שייך תקנ' חכמים על עכו"ם ע"ש וכ"כ בזה ולכך גבי שמרים מותרים דלא חל עליהם הגזירה כלל וכן לר"ע גבי גר וכמש"כ וא"ש. ועי' בהך דביצ' ד' כ"א ע"ב גבי שיורי כוסות דהוי איסורי הנא' ע"ש:
והשותה מסתם יינם כו'. וס"ל דרק רביעית ואף דבלא זה הוה דרבנן ומאי נפקא מינה בין חצי שיעור לשלם וזה דוחק לומר דעל חצי שיעור דרבנן אין עליו מכת מרדות ועיין לעיל פ"ג ה"ו ופ"ז הי"ו ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבת פ"א וכ"מ בזה אך לפי מש"כ יש נ"מ בין איסור דרבנן דמכין אותו מחמת פרט האיסור או מחמת כלל איסור דרבנן ונ"מ דאם עבר איזה איסורי דרבנן אם צריך ליתן לו מכת מרדות על כל אחד ואחד עיין תוס' בכורות דף נ"ד ע"א דמפרשי דהך דמכות דף י"ב ר"ל לוקה מדרבנן וחשיב שם ג' מלקות ותוס' מכות דף י"ג ע"א ד"ה גרושה אבל חצי שיעור אז הוי שם כללי איסור דרבנן ועיין תוס' שבת דף צ"א ע"ב גבי תרומה טמאה ותוס' חולין דף ל"ד ע"ב גבי הך נזיד הדמע ע"ש ומ"ש רבינו בפי"ד ה"ט ע"ש. ועיין מש"כ התוס' שבת דף ע"ז ע"א בד"ה ועוד דכתב שם דמיירי שנגע בו עכו"ם. ובירוש' שם מבואר דבאיסורי הנאה לא צריך שיעור וצ"ל דמיירי כגון שמותר בהנאה ואכמ"ל: