צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק טז · הלכה א
כל השיעורים כו' או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא. ר"ל דוקא אם הוא עומד בפ"ע ונדמע אבל אם נתערב אז לא מהני מה שהוא חשוב וזה ר"ל הך דביצה דף ד' וכ"מ גבי דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום ר"ל דאז בטל ממנה החשיבות שלה ועיין בתוס' מעילה ד' כ"א ע"ב גבי מטבע ותוס' ב"מ ד' ו' ע"ב גבי שה, ועיין בתוס' זבחים ד' ע"ב וברש"י שם אם זה הוה דבר שבמנין ובתוס' יבמות ד' פ"א ע"ב ועיין בירושלמי ערלה פ"ב דס"ל דבעלי חיים בטלין במאתים ויליף לה מהך קרא דושה אחד ואף דבגמ' דילן לא ס"ל לר"א כן וכן פסק רבינו לקמן בהל' ז', ועיין בהך דחולין ד' קל"ב ע"א דנקט בכור שנתערב במאה משמע רק במאה ועיין תוס' ביצה ד' י' ע"ב דגם עופות כן ע"ש, עיין תוס' זבחים דף ע"ב ע"א וביבמות ד' פ"א ע"ב היכי מיירי הך דע"ז ד' ע"ד אם ר"ל מחיים או לאחר שחיטה ועי' בדברי רבינו לקמן בהל' ז' ואף דלכאורה רבינו ס"ל בהל' נזקי ממון ולעיל בפ"ד כשיטת ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים כ"כ שם לחלק בין של רובע ונרבע לבין שהרג והא דנקט שם גם שעיר המשתלח לפי גירסתנו דלא כתוס' זבחים דף ע"ב ועיין תמורה ד' כ"ח י"ל דמיירי לאחר שדיחוהו ועדיין הוא חי דאז פקע ממנו דין קדשים אך מ"מ אסור הוא בהנאה עד שימיתנו אף לדידן ובאמת מדברי רבינו בסוף הל' יוהכ"פ לכאורה משמע דדייק שם שעיר זה משמע רק זה שלא מת בדחיפתו אבל זה שמת בדחיפתו נהי דמה"ת מותר בהנאה מ"מ עדיין י"ל לא נהנין כמו גבי דם ודשן עיין במעילה ד' י"א ע"ש, וכן גבי צפור אף דרבינו נראה דס"ל בספי"א מהל' ט"צ דלא נאסרה כלל זה רק קודם שילוח אבל אם שלחה וחזרה אז שפיר אסורה כ"ז שלא שלחה פעם אחר ועיין בדברי רבינו שם בהל' א' וא"ש מ"ש התוס' שם בקדושין ועיין חולין ד' קמ"א ע"ב כמה מקרי שילוח ע"ש וגם י"ל דמשילוח עד שמגלח אז אסורה אם חזרה לידו ובזה א"ש דברי רבינו שם: