צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק טו · הלכה לד
בשר נבלה מליח כו'. כ"כ לעיל בפ"ז דרבינו ז"ל מחלק בין היכא שנמלחו שניהם בב"א דאז נכנס הבעין לתוך הבשר דהמלח ממשיך הבעין כעין מש"כ לעיל פ"ט הל' כ"ה ועיין ב"ב ד' פ"ט ע"ב ועיין בהך דע"ז דף ל"ג ע"א גבי עכו"ם דשדי חמרא לגו מילחא ע"ש ולכך אסור ולא בטל כיון דהוא עומד בפ"ע וכעין מש"כ רבינו לעיל פ"ג הט"ו גבי קום, משא"כ כשנמלחו בב"א, ועיין בירושלמי פ"י דתרומות הל' ו' דמחלק כה"ג ע"ש. והנה רבינו ז"ל כאן בסופו גבי דג טמא משמע שנכבש בב"א לא כשיטת הירושלמי הנ"ל והטעם משום דהנה בגמ' דילן בחולין דף צ"ט אמר שם דחימוצו קשה, ועיין בדברי הירושלמי פ"א דערלה דמתבל אינו אוסר ביתר ממאתים ע"ש דמוקי לה בענבים ר"ל דהממש אין בהם רק טעם ולכך מבואר שם דאם בשלו יש טבל ביותר ממאתים ר"ל משום דאז הוה כמבוקעות עיין תוס' ע"ז דף ס"ה ע"ב בשם הירושלמי ובהך דנדרים ד' ס"א ע"ב כיון דמרדדן ע"ש וס"ל לרבינו כאן ג"כ כן ולכך לפי מש"כ דאם כבשן בזה אחר זה אז נכנס הבעין ואז לא מהני מאתים רק אם כבשן שניהם כאחת אז מהני זה וא"ש ועיין בירושלמי שם בתרומות דהוה מחלוקת אם הדגים והציר מצטרפות או לא, ועיין תוס' חולין ד' צ"ט ע"ב וזה תליא במש"כ לעיל אם שני מינים שאין שיעורם שוה מצטרפין לבטל ע"ש: