אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק טו · הלכה ח

הלכה ז

פירות שביעית אעפ"י כו'. עי' בהשגות והנה מדברי רבינו בהל' שמיטה ויובל ספ"ז וכן בפירוש המשנה שם ספ"ז מוכח דס"ל דאף לענין ביעור כן דאינו בטל והך מה דאמר בנדרים ד' נ"ח ע"א אף אני לא אמרתי ר"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ז דשביעית ה"ג דטעם דר"ש בפ"ט מ"ה דכל ירק אחד לביעור הוא משום דשביעית אוסרת בכ"ש וזהו דאמר אני ר"ל ר"ש לשיטתיה זה רק לביעור וכמבואר שם במשנה אבל לאכילה שפיר בטל גם י"ל דהנה בירושלמי שם ופ"ו דשביעית מביא הך דין דדבר שיש לו מתירין ר"ש בשם ר"י. והנה עי' בשביעית פ"ה מ"ג גבי לוף בהך מחלוקת דר"א ור"י ומבואר שם בדברי הירושלמי דר"י ס"ל כמ"ד דלאחר הביעור אסור לכל לפי גירסת רבינו ע"ש וגם לא בטל. אך לדידן באמת כך. דהנה עיין בהך דביכורים פ"ב מ"ב דיש שם מחלוקת דר"ש ורבנן גבי ביכורים ומעש"ש אם בטלים ע"ש בירושלמי ובמש"כ רבינו בהל' מעש"ש ובהל' ביכורים פ"ד הט"ו דעשאום כדבר שיש לו מתירים והטעם נ"ל דס"ל לרבינו דכל דבר שהוא קודש לא בטל אם הוא עצם הדבר לא מטעם דבר שיש לו מתירין עי' בסוף פ"ג דהל' בכורות דלא כהראב"ד ז"ל שם ועי' מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשים ספ"ו ובהל' מעשה הקרבנות פ"י הי"ב וגרס בירושלמי דערלה שם דלא כגירסא דידן רק כמו דמבואר בירושלמי פי"א דתרומות ה"ה דקדשים שאין להם מתירים חמור מקדשים שיש להם מתירים וכן ס"ל דצריך להיות כן בירושלמי דערלה פ"ג ה"ב ולא ס"ל כמש"כ התוס' פסחים דף כ"ז ע"ב דהטעם דהקדש משום דבר שיש לו מתירין ע"ש אף דכן משמע בתוספתא פ"ב דמעש"ש דנקט שם חומר במעש"ש מבהקדש דמעש"ש לא בטל והקדש בטל ע"ש אך ס"ל כך דכיון דהקדש כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא לא שייך בו גדר ביטול וגם י"ל דזה תליא אם עפרן מותר דכיון דדבר שבא ממנו אסור א"א לזה שיתבטל, ועי' מה שפסק רבינו ז"ל בהל' טומאת צרעת דבגד המנוגע אם הוא מוחלט לא בטל אף דגבי ערלה בבגד שצבע בסמני ערלה ס"ל דבטל משום דאפר בגדים מוחלטים אסורים בהנאה ג"ז אסור כמבואר בירושלמי פ"ג דערלה ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת צרעת פי"ג הי"ב ופי"ו ה"א ע"ש ועי' מש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ג ובסוף הל' פסולי המוקדשים גבי שער נזיר וס"ל דמיירי שם בנזיר טמא דדינו בקבורה והא דידלק הוא רק מחמת שק ולכך לא בטל גם י"ל משום דאקרי קודש כמבואר בפסחים ד' כ"ג ובקדושין ד' נ"ז, ועי' בתענית ד' י"א וכ"כ בזה ולכך לא בטל והא דמבואר בירושלמי פ"ב דערלה ה"א גבי משקה קודש דבטל ע"ש ועי' בתו"כ פ' אמור נ"ל דשם ר"ל לענין טבול יום דמותר לאוכלה ועי' בנדה ד' מ"ז ע"א גבי מדומע ובירושלמי פ"ו דתרומות ע"ש בהל' א' וטעם החילוק דמבואר בירוש' פי"א דתרומות בין יש לו מתירין לאין לו מתירין ר"ל כך דיש לו מתירין וזה ג"כ מה דאמר בתוספ' ספ"ו דתרומות דלא התירו משום ספק רק דבר שיש לו מתירין ור"ל כגון תרומה לאחר הפרשה וכמ"ש בזה היינו כמו קדשים קלים שיש בהם חזה ושוק וכמו דמבואר בחולין ד' צ"ט דמקום חתך שלהם מותר ה"נ המעורב וכן מה שנשתייר השמן בכד ג"כ שרי אך לוג שמן של מצורע כיון דאין הוא המתיר בעצם עי' בהך דזבחים ד' מ"ד ע"א לכך הוה כמו אין לו מתירין ולכך אסור ועי' מש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ב ה"י ובהל' מחוסרי כפרה ספ"ד. והנה ס"ל לרבינו דלכך גבי שביעית ומעש"ש וביכורים דיש עליהם ג"כ שם קודש וגם דין קבורה כמו קדשים כמבואר בכ"מ לכך לא בטלי, אך גבי שביעית יש כמה דברים דרק איסור שביעית עליהם אבל אין קדושת שביעית עליהם עי' בירושלמי פ"ז ה"א ופ"ט ה"ז דגבי מאכל בהמה אין עליהם קדושת שביעית רק איסור שביעית ועי' בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ד דאם הביאו פחות משליש לפני שביעית אף דדין שביעית יש עליה מ"מ אין עליה קדושת שביעית וא"כ בהני י"ל דבטלה אף בשביעית כיון דאין עליה שם קודש ועי' בהך דנדרים ד' נ"ח ע"א גבי בצלים ע"ש ברא"ש מש"כ בשם הר"ש בד"ה וכנגדן ובזה א"ש דשם ליכא קדושת שביעית לד"ה רק איסור שביעית וזהו ג"כ ר"ל הירושלמי בפ"ה דשביעית הל' ב' דאמר שם בעלי לוף שוטה כו' ר"ל כך דכיון דהוא שוטה הוה רק כמו מאכל בהמה עי' בירושלמי שם פ"ז ופ"ח וכ"מ ושוב י"ל דאין בו קדושה רק איסור ושם י"ל דשייך ביטול, ואף דבהך דשביעית ספ"ז נקט שם גם גבי חרובים זה הדין דלא בטל ועי' בירושלמי פ"ג דמעשרות דחרובים הוה מאכל בהמה רבינו לשיטתיה אזיל בהל' מעש"ש פ"א ה"ג דרק חרובי שוטה כן ובזה א"ש ועי' בתוספתא דמאי פ"ה דגבי ירק שבישלו בשמן דלא בטל אך שם טעם אחר עי' מש"כ לקמן פי"ו ה"א, והך משנה דמכשירין ספ"ב הובא בדברי רבינו פ"א מהל' מעש"ש הי"א ושם נקט ג"כ שביעית וכן הך תוספתא דדמאי פ"ד צ"ל דשם מיירי רק לגבי דין של איסור שביעית לא לגבי קדושה או דאתיא כר"ש הנ"ל וכמש"כ וא"ש, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש ע"ז פ"ה על הך משנה דדף ע"ג דמשמע שם דלענין ביעור דס"ל לרבינו דישרפום או יוליכם לים המלח לענין זה בטל ע"ש ואף דמלשון המשנה סוף פ"ז דשביעית לא משמע כן דשם אמר גם לענין ביעור רבינו בפהמ"ש ס"ל דזה אתיא כר"י בפ"ט דשביעית מ"ח לפי גירסת רבינו בפיהמ"ש שם פ"ה מ"ג גבי לוף ע"ש ועי' בירושלמי פ"ט שם דר"ש ס"ל דגם עשירים אוכלים מן האוצר והר"א ז"ל ר"ל ביעור ראשון כמש"כ בהשגות בהל' שמיטה ויובל פ"ז ה"ג ע"ש ובזה א"ש הך דפסחים ד' נ"ב ע"ב במה דפליגי רש"י ותוס' גבי הך דג' ארצות בכל אחת ע"ש דזה קאי לביעור ראשון וזה לביעור שני וכמש"כ הר"א ז"ל ועי' ברש"י שם דף נ"ב ע"א ד"ה אוכלין בתמרים דגם גבי תמרים יש דין דג' ארצות ואף דבמשנה מבואר דבתמרים ולזיתים כל הארצות שוין נ"ל דס"ל לרש"י דזה קאי אג' ארצות שבכל ארץ וארץ או י"ל דס"ל דהא דאמרינן בירושלמי מתניתין כר"ש זה קאי אהך דין דר"ש דוקא ס"ל זה. והטעם עיין בספרי פ' עקב דר"ש ס"ל דזיתים ותמרים כיון שהם כתובים בחד ארץ הוי כולם טעמם שוה ועי' בתוספתא שביעית פ"ז דיש מחלוקת שם גבי שאר פירות אילן ע"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה