צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה טז
אסור להעמיד הגבינה כו'. עיין תוס' חולין ד' צ"ט ע"ב ד"ה לא מש"כ שם דחימוץ והעמדה לא הוה כמין נתינת טעם גמור אף דהא מבואר בע"ז ד' ל"ה כיון דאוקמי קמוקים כמאן דאיתא לאיסורא בעיניה ועיין בחולין ד' ו' ע"א וביצה ד' ל"ח גבי תבלין ותוס' ע"ז ד' ל"ד ע"א ד"ה דורדייא ולפי מש"כ רבינו לחלק בין דבר שצריך לחול עליו האיסור לא חל כ"ז דליכא טעם ובין דבר דכבר הוא אסור, ואמאי בהך דביצה ד' ל"ח אמרינן דיש שם בעל התבלין על הקדירה לאסור התחומין וצ"ל דכיון דכבר חל על התבלין תחומין שלה שוב לא נבטל שמה מעליהם והוה כעומד בפ"ע ואף דמבואר בירושלמי דמעש"ש פ"ה ה"ו דתבלין הוה כמבוער גבי היכא דצריך לבער ע"ש אך משום דהוה גדר ממון לא בטל:
ומפני חשש זה כו'. עיין בהשגות, ועיין לעיל פ"ג הי"ג ע"ש בה"ה, ועיין בירושלמי דמאי פ"א ה"ג גבי הך דר"י הוה אכל קופד ומתקן דמאי משום דהוא חושש למשקין שבו ואף דלא גזרו על תערובות דמאי כמבואר בהך דחולין דף ו' ע"ש וצ"ל כך. דהנה יש בזה כמה סתירות בעיקר גדר הדמאי אם באמת צריך להפריש מעשר ראשון, רק משום הממע"ה א"צ ליתן. אך בכ"מ מבואר בדברי רבינו בפיהמ"ש דלכך צריך להפריש מעשר ראשון כדי להפריש ת"מ לא משום הפרשת מעשר ראשון, אך דע"ה היה מיעוט מהם חשודים על מעשר ראשון רק דבתר תקנת יוחנן כה"ג כל שלא קיבל עליו חברות אף דהוא ודאי מעשר מ"מ צריך הלוקח ממנו להפריש דמאי. והעיקר משום ת"מ, ועיין בירושלמי פ"ז דברכות בשעה שגזרו על הדמאי היו מכניסין לבתיהן ר"ל דעדיין לא נקבע ועיין בפ"ב דערלה ה"א מבואר שם ג"כ כן. ובהני דגזרו משום חשש שם לא גזרו על תערובות אבל הני דגזרו רק משום דלא קיבלו עליהם דברי חברות שם אין נ"מ בין תערובות או לא רק התקינו לתקן אך זה רק על חברים שקיבלו עליהם חברות, וכעין שיטת הראב"ד ז"ל כאן דעל גזירה לא אזלינן בתר טעם, ועיין שם בירושלמי בדמאי דאמר דלכך קילור של עכו"ם אסור בהנאה משום לא ידבק בידך אבל שמרים של גוי אם נתייבשו מותרים ע"ש והטעם עיין בתוס' ע"ז דף ל"ד גבי דורדייא דארמאי מש"כ בשם ר"ת ועיין בהך דחולין ד' ק"י ע"א גבי פורצנא והטעם כך. דדבר שגזרו עליהם אף אם נטל ממנו הטעם מ"מ אסור כמו חרצנים רק לאחר י"ב חודש שוב לא גזרו עליהם אבל שמרים לא גזרו עליהם בעצמם רק דאסורים משום שיש בהם טעם ולכך אחר שיבשו מותרים וזה החילוק בין קילור של עכו"ם לשמרים דשם היה האיסור בעין וגזרו עליו ושוב לא מהני מה שנתערב בקילור משא"כ בשמרים, ועיין בהך דבכורות ד' כ"ט ע"ב גבי כל דבר שיש בו זיקת מעש"ש לאתויי קרבי דגים דמערבי בו שמן זית ר"ל דזה בכלל גזירה ומטעם קנס כמש"כ רבינו בהל' מעשרות פי"ב ע"ש: