אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק ח · הלכה טז

הלכה יד

כל מאכל כו' והדמים מותרים כו'. עיין בה"ה ועי' בתוס' חולין ד' ד' ע"ב. והנה רבינו ז"ל פסק בנדרים דאסור ע"ש בהך דדף מ"ז אך שם כך דעיקר הטעם הוא משום דאיסורי הנאה אין להם דמים ולכך לא תפסי ובנדרים שם ר"ל כך דהחליפם המדיר ולו מותרים וא"כ שפיר יש עליהם שם פירות הראשונים דאישתרושי קמשתרשי ליה כמבואר בחולין ד' קל"א ע"א ובגיטין ד' מ"ד והביא ראיה שם מהך דהאומר לאשתו קונם שאני נהנה לך וס"ד דהבעל לוה ונותן לאשתו ועיין בהך דע"ז דף ס"ג ע"ב גבי הך דאומר אדם לפועליו כו' ע"ש והוא בעצמו יכול להחליף הנכסים וא"כ תיכף בשעה שלוה הוה כאילו החליף הנכסים שלו מה ששיעבד עצמו להמלוה בזה וא"כ היאך היא מותרת ליקח המעות הא הויא אצלה חליפי איסורי הנאה וכאן שפיר תפסי דהא לו הם מותרים ולא הוה כהך דב"ק ד' ק"ט דשם הנכסים אסורים לו בהנאה וא"כ לא הוה חליפין כלל ומה דאח"כ הבע"ח נפרעין זה לא איכפת לו כלל ותירץ דלא מיירי שהוא לוה רק היא לוה ובאמת לכתחלה אסור משום דאסור להחליף ובדיעבד שרי, ואח"כ מקשה שם מערלה ולא הביא כל המשנה והטעם משום דס"ל דמיירי אף בערלה בחו"ל דרק לו אסור בהנאה אבל אחר שרי וא"כ שפיר תפסי דמיהן וא"כ הדמים אסורים לו כיון דהוו בגדר תפיסה ולכך תירץ דרק דיעבד אבל לכתחלה אסור משא"כ בכל איסורי הנאה מותר ליהנות מהדמים אף לכתחלה וא"ש:

וכל דבר כו' אסור לעשות כו'. באמת נ"ל דהא דאמרינן בירושלמי פ"ב דערלה ופ"ב דפסחים מה שרצים הקלים עשה בו המאכיל כאוכל לא ר"ל כמו הך דיבמות ד' קי"ד דהיינו להזהיר הגדולים על הקטנים רק דר"ל דאסורים לעשות בהם סחורה, ועי' בתו"כ פ' שמיני לא יאכל, ועיין מש"כ בס' בה"ג בהל' כיסוי הדם בהך דכתובות ד' ק"ו ע"ב אין משתכרין בשל הקדש ובשל עניים נראה מדבריו שגם זה מהך טעמא דאין עושין סחורה כו'. והנה התוס' פסחים ד' כ"ג כתבו דחזירים אף בנזדמנו אסור לגדלם ע"ש מטעם הגזירה ועיין שבת ד' צ' ע"ב בתוס' ד"ה שמצניעין ושם דף קנ"ה ע"ב ברש"י ד"ה חזיר. והנה בב"ק ד' פ' ע"א אמר שם גבי גר שנפלו לו כו' משמע דגם בחזירים כן אך י"ל דכיון דקיי"ל בקדושין ד' י"ז ע"ב וע"ז ד' ס"ד דירושת הגר רק מדרבנן ואיסור לא תיקנו לו כמבואר שם לכך מותר לגדלם כיון דמן הדין אינם שלו ולכך לא נקט בגר עצמו שנתגייר ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"ה מהל' נזקי ממון ובתוספתא דע"ז ספ"א מוכר לו חזירים ע"ש ובדרך הבלעה עם עורם אם מותר עיין בהך דבכורות ד' ל"א ע"ב גבי מעשר בהמה מה דמחלק שם בין דאורייתא לדרבנן, ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"ה מהל' בכורות ע"ש, ועיין ב"ב ד' ע"ח ע"ב גבי חמורה מניקה למאי צריך ואמאי לא נימא לחלב וצ"ל דכיון דמפרש לא הוה כמו הבלעה, ועיין בבכורות ד' ל"ב גבי מבליע בעצמות. אך ע"ש בפה"מ לרבינו דכתב שם דהחלב לא חזי למידי ע"ש, ועי' בהך דע"ז ד' י"ד ע"א גבי זה וזה דאסור ע"ש, ועיין בירושלמי שביעית פ"ט ה"ט מה דאמר שם ר"ל שניא היא שנפלו לו ע"כ, ועיין בספרי פ' נשא דמבואר שם דנזיר מותר לעשות סחורה ביין אף דאסורה לו ואפשר לומר דר"ל ביין שהיו לו קודם שנזר. גם י"ל דזה תליא אם נזירות הוא איסור חפצא או איסור גברא דאם נימא דהוא רק איסור גברא אין החפץ נאסר כלל ולא שייך בו גדר סחורה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה