אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה א

פרק ה

מפי השמועה למדו כו'. הנה עיין בתוס' זבחים דף ס"ט ע"ב שכתבו דלמ"ד טרפה אינה חיה אם נחתך אבר מן החי מן הטרפה אין עליו שם אבר מן החי לענין טומאה רק מן המת ונ"מ לבשר, א"כ לפי"ז איך אמרינן כאן ד' ק"ג ולקמן בהל' ה' דגבי תלש חלב מן הטרפה כו', ואמאי הא בטל מעליו שם אבר מן החי. ובאמת לכאורה זה תליא אם החיות הוא בכל האברים או החיות הוא בלב וממנו חיים כל האברים ועי' בהך דחולין דף ל"ז ע"ב גבי דאמר שם א"א דלא הויא מסוכנת פורתא ע"ש ובתוס' שם ד"ה ומה דכיון דמתה אין לך חסרון גדול מזה, ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ו ע"א ד"ה שחיטה שאינה ראויה ע"ש בתוס', ועי' בהך דמכות דף ח' ע"ב גבי מה דאמר שם בהורג אביו אם יש עליו חיוב משום מכה אביו ובסנהדרין דף פ"ד ע"ב ועי' בירושלמי ב"ק פ"ד דהוה מחלוקת בזה אם יש נזקין בכולו וגמ' דידן לא ס"ל כן שם דף מ"ג ע"א ועיקר המחלוקת הוא כך אם אמרינן דכל אבר ואבר חי בפ"ע וכן להיפך מסתלק ממנו חיותו בפ"ע או החיות הוא רק במקום אחד ובאמת זה הוה הך דאמר ביבמות ד' ע"ט ע"ב דא"א שלא נעשה קודם מיתתו כו' ומדחה שם כחישותא הוא דאתחיל ביה ועי' גיטין דף ע' ע"ב ע"ש, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפה"מ אהלות פ"א מ"ו דיש נ"מ בין בעלי חיים בזה ע"ש ועיין בהך דכריתות דף י"ג ע"א בהך מחלוקת דרש"י ותוס' אם יש על שם אבר מן החי מן הנדה ג"כ שם נדה ע"ש ובאמת נ"ל דזה כונת הירושלמי בנזיר פ"ג ה"ה במה דהביא שם הך מחלוקת דנזיר דף מ"ג ע"א דרבי ורבנן דמר יליף מלהחלו וחד יליף מן במותם ואמר שם בבבלי דגוסס א"ב כו' וזה ר"ל בירושלמי מחלוקת ביניהם ואמר שם אתיא דר"ל כשמעון בר ריב"א כו' הא נפיקא כו' ר"ל כך דס"ל דלכך גוסס ישנו בכלל מחולל משום די"ל דהמיתה כבר התחילה בו באיזה אבר וא"כ יש עליו שם גדר אבר מן החי דהוא בכלל חלל כמבואר בנזיר דף נ"ג ע"ב, וזהו דאמר דהוא מרגיש בעצמו שהוא מת לאברים, וזהו באמת הגדר ג"כ מה דיש נ"מ בין טרפה למסוכנת דמסוכנת הוא החסרון בכל האברים בשוה והטרפה החסרון באבר אחד שעל ידו נטרף כל הבהמה, ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' טומאת אוכלים פ"ב ה"ד אם יבש עיקר האילן אף שעוקצי הפירות הם לחים אם מקרי תלוש או מחובר וזהו ג"כ כן אם היניקה הוא בכל הפירות מן הקרקע דרך האילן או הפירות יונקים מן האילן והאילן יונק מן הקרקע ועי' בהך דברכות ד' מ"א ע"א עיקר אילן ארעא כו' ובירו' שם ר"י עביד את האילנות כקשין, ועי' בדמאי פ"ו ה"ה ר"י עביד זיתים כקרקע כו' והטעם דלשיטתיה אזיל דס"ל דהפירות יונקים מן הקרקע דרך האילן ולא מן האילן ועיין בירושלמי שבת פ"ז סה"ג דהסוחט זיתים מאביהם דהיינו בשעה שהם מחוברים חייב משום קוצר ע"ש וכ"כ בזה, ועיין בירושלמי כלאים פרק ב' ה"ד גבי גפן שיבשה אם יש בו דין כלאי הכרם ושם פ"ז ה"ב ובירושלמי פרק ה' דביצה ע"ש והנה גם כאן גבי אבר מן החי תליא בזה אם משום שנתלש מן החי או משום החיות של עצמו. ובפשוט י"ל דהך דחולין ד' ק"ג הנ"ל אזלא אם ס"ל טריפה חיה, ועי' בחולין ד' מ"ב היכי ס"ל לר"ל ובנדה ד' כ"ד היכי ס"ל לר"י וכ"מ בזה אך רבינו פסק זה. אך יש לחלק אם תלש זה האבר שנולדה בו הטריפה או אם תלש אבר אחר מן הטריפה, ועי' מש"כ ר"ת ז"ל בס' הישר דמוקי לה גבי חלב כגון שלקתה בכוליא עד מקום חריץ ואח"כ תלש כוליא זו בחלבה וזהו כוונתו דכיון דזה הדבר גופו הוא שנטרף הבהמה על ידו א"א לומר דאחר נטילתו מן הבהמה יפקע ממנו שם הדבר שניטל ממנה כיון שהוא בעצמו גרם להדבר הזה, וכעין שכתבו התוס' זבחים ד' ק"ה ע"א בשם הירושלמי אין מי חטאת מטמאין לחזור ולהטמא ממנו, ועי' בהך דמנחות ד' ט"ו ע"א גבי פיגול ובירוש' פ"א דפיאה גבי שבולת הראשונה אינה חייבת בפאה מאחר שהיא עצמה הביאה כל השדה לחיוב פאה ר"ל דאין שום דבר יכול שיעשה בו שינוי בעצמו ע"י עצמו, ועי' תוס' נדה ד' ל"ה ע"א גבי מקום זיבה מעין הוא אם הטיפה עצמה גורמת לעצמה מחמת מעין ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ז ע"א גבי פרה כה"ג ע"ש, וה"נ כן, וגם י"ל דנ"מ להך דחולין ד' ל"ב גבי חיי ריאה תלויין בקנה ומ"מ קי"ל דניקבו מעיים בין סימן לסימן טריפה ומ"מ אם תלשן בין סימן לסימן יש עליהם שם אבר מן החי, ועי' בתוספתא שבת פ' ט"ז גבי בשר הפורש מבן שמונה וכ"כ בזה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה