צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה יח
ומן הגידין כו'. הנה סיום הטעם מפני שאין אלו ראויין לאכילה ומשמע דשם נבלה יש עליהם רק דאינם ראויים לאכילה ועיין לקמן פ"ח ה"ה שכתב שהטעם שאינם בכלל בשר ועיין לקמן פ"ט ה"ז גבי המבשל בחלב, ועיין רש"י פסחים ד' מ"ז ע"ב דכתב שם דאתיא כמ"ד דיש בגידין בנותן טעם ע"ש ור"ל דיש עליו שם בשר ועיין בביצה ד' ז' ע"א גבי נבלת עוף טהור ע"ש ברש"י ובהך דפסחים ד' פ"ד ע"א דמבואר שם גם גבי גידין הרכין דנתמעט מן מיעוט הפסוק ע"ש בתוס' בשם הירושלמי. ומ"מ אוכל אותם בפסח כמש"כ רבינו בהל' ק"פ פ"י ה"י רק דאין נמנין עליו ע"ש, ועיין בהך דזבחים ד' ל"ה ע"א ודף צ"ז ע"ש, ועיין בפסחים ד' פ"ג ע"ב גבי כל הגידין בשר ור"ל לשיטת רבינו לאכול אותם בפסח ונ"מ כאן לגבי גידים הרכים אם אכלם אם עובר עליהם וע"ש בתוס' פסחים הנ"ל ובירושלמי סנהדרין פ"ח גבי בן סורר ומורה ע"ש ועיין בירושלמי נדרים פ"ז הנודר מן הבשר אסור בגידין וצ"ל דרק בלשון ב"א כן ועיין מש"כ בזה לקמן פ"ח, והך מ"ד דס"ל בחולין ד' צ"ב ע"ב דעץ הוא והתורה חייבה עליו לא ר"ל מחמת הך דאין בגידין בנותן טעם כמש"כ התוס' שם, דשם ר"ל בגדר טעם בשר, והך דשם ד' צ"ט ע"ב ר"ל בנתינת טעם לדבר אחר וקאי על כל גידין ועולא ר"ל רק על גיד הנשה ומטעם דאינו ראוי לאכילה כלל ולכך הוה ס"ד דרב חסדא בחולין ד' צ' ע"ב דלא שייך בזה ממשקה ישראל ומשום דכל כמה דלא אכיל ליה אין עליו שם איסור כלל כיון דלא חזי לאכילה כלל, וע"ש ברש"י ד"ה לישדיניה: