צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה יא
שאין מינו טמא כו'. עיין בהשגות, ועיין בה"ה, ועיין תוס' נדה ד' נ' ע"ב דהסימנים מטמאין ורבינו ר"ל כאן דאף דכל הביצים כי מסרחי הוה עפרא אך במין טמא אין האיסור מחמת אביו רק מחמת עצמו משא"כ בטריפה דאין שייך בו איסור עצמי ועיין במש"כ רבינו לעיל בהל' ח' דאף אם לא שרץ עדיין אסור ולוקה אף דעדיין אין עליו שם המין טמא וכן לשיטת רבינו לעיל פ"ב הי"ז גבי תולעת של בשר דאסורה משום שרץ אף דעדיין לא שרצו, ועיין בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג וכן נ"מ להך עכבר של אדמה המבואר בחולין ד' קכ"ו ע"ב אם עדיין לא השריץ אם לוקין עליו משום שרץ, ועיין בריטב"א מכות ד' ט"ז ע"ב גבי בניתא דבי כרבא בשם הרמ"ה, ועיין במרדכי פרק העור והרוטב גבי עופות הגדלין באילן ע"ש, ועיין בירושלמי ספ"א דערלה גבי אפרוח ביצת הקדש וביצת ע"ז, ועיין במש"כ הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא דאף דאמרינן במעילה ד' י"ב ע"ב דביצת הקדש אין בו מעילה זה רק בזמן שהקדישן היו ביצים גמורות אבל אם אח"כ נגמרו והושיב עליהם שובך וילדו תורים חל עליהם קדושת הגוף ע"ש ונראה דזהו כונת הגמ' תמורה ד' ל"א ע"ב הני מילי גידולין דחזיא למזבח ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כה"ג דאפרוחים היוצאים מהביצים חזיא למזבח, ועיין חולין ד' קל"ח ע"ב ע"ש, אך למ"ד שם בירושלמי דאפרוח של ביצת ע"ז מותר ושם לא שייך הטעם דעפרא בעלמא דפרש ע"ז אסור וע"כ כטעם רבינו מחמת שאין מינו טמא וא"ש וכ"כ בזה: