צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה ו
אעפ"י כו' אין לוקין כו'. עיין לקמן פ"ד ה"כ דס"ל כשיטת ר"ל בירושלמי דשבת הובא בפסחים דף פ"ד דלוקין על עורות הרכין אף דלא מקרי בשר ועיין בתו"כ פ' שמיני דמרבה גבי דגים ביצים ועורות מחד קרא, ועיין שבת ד' ק"ח ע"א ובמש"כ רבינו בפ"א מהל' כלים ע"ש ועיין לקמן בפ"ו ה"א מוכח שם דס"ל דדם דגים טמאים לא הוה רק איסור מה"ת ודם שרצים לוקה כמבואר בכ"מ וצ"ל משום הך דמעילה ד' י"ז וכריתות ד' ד' ע"ב דיליף מקרא דדם שרץ יש עליו שם שרץ אף בשאר שרצים ע"ש, ועיין בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ג ה"ט גבי חרטום וצפרנים ע"ש דס"ל דיש עליו שם נבלה ממש ע"ש. ובזה א"ש שם מה שדחק הרא"ש בפ"א דטהרות דלמה גבי עוף טהור אמרינן דכנפים ונוצה אין מצטרף וגבי עוף טמא מצטרף. אך לפי' רבינו א"ש דנהי דשם אוכל עליו אבל לא שם נבילה עליו א"כ לדברי רבינו חרטום דהיינו מקום הרך כמבואר בחולין דף קכ"א יש שם נבלה עליו אך עיין בתו"כ פ' אחרי מות דממעט גם חרטום וציפורן וצ"ל דרבינו ס"ל דרק להצטרף יש שם נבילה אבל לא בפ"ע ויהיה נ"מ דהרי לקמן בפ"ד הי"ח מבואר דצפרנים של עוף אף הרכים אין מצטרפין לכזית נבילה ואמאי מטמא טומאת נבלות וצ"ל דטומאה שאני ואף דרבינו לא ס"ל כן גבי עורות שאני התם משום דבפ"ע הם ג"כ מטמאים לכך הוה כבשר ממש משא"כ בצפרנים כיון דרק דמצטרפים אף דלטומאה חמורה מ"מ לא מצטרפי לאכילה ללקות עליו משום נבלה, וגם י"ל דהוה כמו שלא כדרך אכילתו דפטור וגבי נבלת עוף טהור לטומאה י"ל משום דחדוש הוא כמו דאמרינן בהך דזבחים דף ע' ע"א גבי יותר מכדי אכילת פרס ע"ש, ונ"מ לעור עוף של נבילה אם חייבים עליה ועיין חולין ד' ע"ו ע"ב גבי בר גוזלא דרכיך ובהך דשבת ד' ק"ח ע"א ועיין זבחים ד' כ"ח מה דמחלק שם בין אכילת קדשים לטומאה ע"ש ומש"כ רבינו ז"ל בפ"א מהל' כלים ה"ד ע"ש. והנה מדברי רבינו כאן משמע דהך דין של חצי שיעור הוה ג"כ בזה הגדר של היוצא מן הטמא, ועיין לקמן פ"ז הי"ו גבי חוטי חלב שכתב ג"כ כן וא"כ לפי"ז יהיה רק דבר שהיה מתחלה בשיעור שלם ואח"כ נתמעט ולא דבר שלא היה בו שיעור מעולם דלא שייך בו יוצא מן הטמא, אך זה רק דבר דהאיסור הוא העצם משא"כ דבר דתלוי בזמן או על ידי עצמו אין נ"מ וכ"כ בזה. ובזה יש ליישב דברי רבינו לקמן פי"ד ה"ד היה פחות מכזית כו' ונתפח כו', דלמאי נ"מ לדידן הא בלא זה אסור משום חצי שיעור ודוחק לומר דקמ"ל דאין לוקין אך לפי מש"כ א"ש דנ"מ דהיכא דלא היה בהדבר שיעור מעולם, ועיין תוס' יומא ד' פ"א ע"א ד"ה כל וכ"כ בזה: