צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה א
כל מאכל כו'. ולענין דם טמאים אם יש בו איסור טומאה ג"כ כ"כ בזה מהך דכריתות ד' ד'. והנה עיין בחולין דף ק"כ ע"א גבי שומנא דמוכח שם דאין עליו רק טומאת אוכלין אבל נבלות לא ע"ש בתוס', וא"כ לפי"ז אין איסור עליו רק משום הטמאים ולשיטת רבינו לא הוה רק עשה כמבואר לקמן בהל' ו' לא כתוס' חולין דף ס"ד ע"א, ועיין בהך דבכורות דף נ"ה ע"א גבי כבד שנימוח דמשמע רק כבד, ועיין בנזיר דף נ' ע"א גבי כזית נצל ע"ש בירושלמי בזה דהוה מחלוקת אם רק קרש או שצריך שיעור שיהא בו כזית דוקא לכשיקרש, ונ"ל דזהו ג"כ כונת הגמ' בחולין דף פ"ז ע"ב דמראה אדמומית ענוש כרת והוא שיהא בו כזית ר"ל דכעת הוא יותר צלול מכל דם וצריך שיהא כזית בהדם בעת שהוא סמוך עיין שבת דף ע"ז ע"א, ועיין בהך דמנחות דף נ"ד ע"א דכל היכא דמעיקרא לא הוה ביה פטור ועיין בתוספתא דכריתות ספ"ב המחה את החלב כו' אם יש בו כזית ואח"כ אמר שם אכל כחצי זית ושתה כו' ר"ל דאם הקפה דם ג"כ בעי כזית עכשיו ואף דיכול להמחותו, ועיין במנחות דף נ"ה ע"א דהוה מחלוקת בזה במקום שיכול להחזירם לכמות שהן ע"ש ובירושלמי פ"ב דתרומות וכן מוכח מהך דיומא דף פ"ב גבי מרק: