צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה טו
לפיכך כל מיני כו'. עיין בה"ה, ועיין בתוס' פסחים ד' קט"ו ע"ב ועיין בהך דשבת ד' צ' ע"א דיש חשש סכנה באיזה מינים ע"ש. אך בתוספתא דתרומות לפי גירסא דידן בפ"ז הוה זה מחלוקת דר"י ורבנן אם צריך לסנן ע"ש, ועיין רש"י חולין ד' ס"ז ע"א ד"ה באורתא דדייק וכתב כשיראנה ומשמע דבלא זה ליכא חשש והטעם משום דכיון דאין לו הנאה מהם רק גזיה"כ דחייב עליהם כמבואר בע"ז ד' ס"ח ע"ב וד' כ"ו ע"ב וב"מ ד' ס"א ע"ב וא"כ י"ל דשייך בזה גדר מתעסק דפטור דכאן לא שייך נהנה עיין שבועות ד' י"ט ופסחים ד' ל"ג וכ"מ אך אם יראנה ויסבור שהוא היתר יהיה זה תליא בהך דאביי ורבא בשבת ד' ע"ג ובהך דר"נ ב"י ור"ה בריה דרב יהושע בפסחים ד' ל"ג ע"ש:
ואם שהה כו'. מוכח מדברי רבינו דלא כפרש"י שם דר"ל דאנו רואין את השרץ שהוא חי וע"כ בתלוש התליע ע"ש רק משום דאחר י"ב חודש אינו מתקיים ומותר ועיין לקמן בהל' כ"א דאפילו סרחה ונשתנית צורתה אם אכלה כולה לוקה והוא מהך דנדה ד' נ"ו ע"א גבי יבש דאם כולה טמא ואף דרבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות פ"ד הי"ב כתב דזה רק מדבריהם ועיין שם ד' כ"ח ע"א גבי מת שנשרף ומש"כ רבינו פ"ג מהל' טומאת מת ה"ט ומוכח שם דמה"ת טמא ועיין בהך דזבחים ד' ק"ו ע"א גבי א"ב דשויא חרוכא, ובהך דשבועות ד' כ"ד ע"א ע"ש וצ"ל כמש"כ התוס' חולין ד' קכ"ו ע"ב גבי ביצת השרץ דנהי דשרץ איקרי צב ועכבר לא איקרי וה"נ ס"ל לרבינו גבי שרץ שיבש ונשתנית צורתו דאף דלענין טומאה בטל ממנה שם צב ועכבר אבל מ"מ שם שרץ נשאר עליו מה"ת, וזהו ג"כ י"ל כעין מה שחלקו התוס' מנחות דף ס"ט ע"ב גבי עיכול בין שלמים לאינם שלמים וזהו כה"ג ועיין בהך דנדה ד' נ"ה ע"א גבי בשר המת שהופרך וכ"מ בזה. אך י"ל כעין מש"כ התוס' מנחות ד' ס"ט ע"א גבי חלב דאין לך מחשבה גדולה מזו מה שאוכלו ועיין בהך דחולין ד' ק"כ ע"א גבי דם שהקפה משום דאקפיה אחשביה ר"ל כך דס"ל דדם שבישלו באור בטל ממנו איסור דם ואם קרש בחמה נהי דשם האיסור עליו כמבואר במנחות ד' כ"א מ"מ אין עליו שם אוכל כמבואר בתוספתא דטהרות הובא בירושלמי שבועות פ"ג ע"ש בתוס' ד' כ"ג ע"א, אך כיון דאקפיה בידים שפיר יש שם אוכל עליו, ועיין בתוס' נזיר ד' נ' ע"א ד"ה בחמה ג"כ זה החילוק ועיין בחולין ד' קכ"א ע"א גבי אלל ע"ש ברש"י ותוס' אם גבי איסור שייך ג"כ זה מחשבה וביטול וע"ש ד' ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ע"ש ועיין מש"כ בזה לקמן פ"ד ה"כ דרבינו פסק כמ"ד בירושלמי שבת פ' שמונה שרצים דעורות הרכים חייבים עליהם משום נבילה הובא בתוס' חולין ד' ע"ז ע"א, ולכך ס"ל לרש"י שם ד' קכ"א דגבי איסור לא מהני שמבטל הבשר להעור משום דלא גרע מעורות הרכים ועיין תוס' זבחים ד' פ"ו דגבי עצמות קדשים מהני ועיין בהך דנדה ד' נ' ע"ב לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן כו', ומתמיה שם על זה ולכאורה מאי קושיא הא כיון דאוכלה אין לך מחשבה גדולה מזו אך עיין שם ברש"י שכתב דמיירי כגון שלא ידע שזה הוא וזה רק שייך גבי טומאת דעוף טהור דהטומאה לא בא מחמת האכילה וההנאה רק מחמת הבליעה משא"כ גבי איסורים דהאיסור הוא מחמת אכילה והנאה ולא שייך בזה מתעסק ולכך א"צ מחשבה וא"כ כאן דרוצה לאכול הפרי ולא התולעת וגם אין בו הנאה וכמש"כ ולכך אם יבש הוה עפרא בעלמא ושרי, ועיין בשבת ד' קי"ג ע"ב והא ודאי איתמחויי איתמחי וע"ש ברש"י, ועיין מש"כ רבינו בפה"מ פ"ט דפרה ה"ב גבי כנים והדירה שבתבואה דאין בהם לחלוחית ע"ש וא"ש: