צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה א
מכש"כ שאר בהמה כו'. עי' בה"ה ור"ל דזה הוה שוב בגדר גילוי מלתא בעלמא וא"כ תליא בהך מחלוקת דאביי ורבא בסנהדרין ד' נ"ד וד' ע"ו ובהך דתמורה דף ט' ע"א ואביי אמר לך כו' ועי' בבכורות ד' י"ד ע"ב דסתמא דגמ' כאביי, ועי' במש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעהמ"א בפ"ג דפסחים ע"ש על הך דטעם כעיקר ועי' בהך דזבחים דף ל"ד ע"א בהך מחלוקת דר"ל ור"י גבי המעלה אברי בהמה טמאה ע"ש דפליגי בזה רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' אסורי מזבח אם לוקה עליהם דכתב הראב"ד שם משום דלא עדיף מבעל מום ועי' בתמורה דף ז' ע"א די"ל דגרע דזה הוה כמו דיקלא בעלמא. אך יהיה נ"מ לגבי ה' חטאות מתות דילפינן בבכורות דף ט"ז ע"א דאסורים באכילה בלאו מן הך דבהמה טמאה ע"ש ועי' בתמורה ד' י"ח ע"א דמ"מ על הקרבה ליכא רק עשה. ובזה י"ל הך דאמר בזבחים דף ל"ד הנ"ל דגבי טמאה רק עשה ור"ל כה"ג וא"ש: