אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה כו'. והנה לפי המבואר בנדה שם אינו מתקיים ג"כ וא"כ יש עליו לאחר לידה דין נבילה ג"כ אך זה רק למ"ד במעילה ד' ט"ז ע"א דיש איסור נבילה בבהמה טמאה אך אנן לא קיי"ל כן. אך באמת למ"ד דחל על בהמה טמאה שם נבילה אם שחט בהמה טהורה ומצא בה שסועה דאסורה לרב משום גזיה"כ אם גם השחיטה לא מהניא לה לענין נבילה ולענין לטמא וכמו גבי הוציא ידו דמהני השחיטה לגבי טומאה וכאן ג"כ יהיה כך. וכן לגבי מצא דמות יונה במעי בהמה דקיי"ל אסור אם שייך בה טומאת נבלה ואיסור נבילה ועיין במה דס"ל לרבינו לקמן פ"ב הי"ז גבי דרנים שבמעי בהמה דרש"י ס"ל דהטעם משום דלא הותרו בשחיטה ורבינו ס"ל דשם שרץ עליו ועי' בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג דממעט מטעם בהמה בבהמה תאכלו ולא שקץ בבהמה והוא כשיטת רבינו דנשאר שם שרץ עליו והקשו שם בירוש' מהך דיתושים ותירץ תמן בגופיהן ר"ל דהטעם דכ"ז שלא יצאו לחוץ מותרים הוא משום דעדיין עליהם שם פרי ולא משום דהתורה לא אסרה כ"ז שלא שרצו רק דהוו כמו עצם הקטניות וכעין שכ' תוס' חולין ד' פ"ז ע"ב גבי משקין ושם ד' קי"ז ע"ב אבל גבי בהמה שם בשר עליו ולכך יש עליו שם שקץ אף דלא יצא לחוץ. והנה עיין בחולין ד' קכ"א ע"ב מבואר שם דגם גבי בהמה טמאה יש נ"מ בשחיטה ע"ש לגבי טומאה וה"נ י"ל גבי שסועה כן אך יהיה זה תליא אם הטעם דמהני משום ד' סימנים אכשר ביה רחמנא כמבואר שם ד' ע"ד ובאמת עיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות פ"ב ה"ו דנקט שם מצא בה בן ח' חי נטרף ור"ל כך דאם שחט את הטריפה ומצא בה בן ח' חי מטמא ואף דגבי בן ט' מהני ליה שחיטתו להוציאו מידי נבילה אבל לגבי בן ח' ע"ש ד' פ"ה ע"ב ד"ה אימא בתוס' מבואר כך דגבי טריפה לא שיש עליו איסור טריפה רק שהתורה אמרה דלטריפה לגבי אכילה לא מהני שחיטה והוה כאילו אינו שחוט וזהו דאמר שם שאין מתירתה באכילה וכן כתב רש"י פסחים ד' כ"ה ע"א וגבי בן ח' אמרינן דכיון דלהתירה באכילה א"א מחמת הך דכל בבהמה משום דהשחיטה לא התירה הבהמה לאכילה לכך נשאר הולד כאילו אינו שחוט כלל וזהו ג"כ ר"ל המשנה ד' ע"ב ע"ב בן ח' חי אין שחיטתו מטהרתו ר"ל בן ח' חי שנמצא בבהמה טריפה וא"ש מ"ש התוס' ד' ע"ד בד"ה נפקא ובגמ' שם דקאמר יש במינו שחיטה אגב אמו ר"ל כאן דבאמו עכ"פ הועילה השחיטה לענין להתירה מידי נבילה דבכל מקום לגבי בן ח' לא מהני השחיטה כלל רק ההיתר מטעם כל בבהמה רק בבן ט' אז מהני בגדר שחיטה ולכך ס"ל לרבינו לקמן פ"ז דחלבו של בן ט' אסור מה"ת ע"ש מש"כ, ועיין במש"כ רבינו כאן פ"ה הט"ו דלכאורה לא משמע כן, ועיין בתוס' חולין פ"ד, וא"כ ה"ה לשוחט את הבהמה ומצא בה שסועה כיון דלא מהני השחיטה לגוף דהוא אינו בגדר שחיטה כלל לא מהני ג"כ לטהרו מידי נבילה. גם י"ל דזה תליא בהך בעיא דדף ס"ט גבי מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרו כו', וה"נ כיון דלגבי בהמה מועיל השחיטה אף לאכילה ולגבי ולד א"א שתועיל אינו מועיל כלל, ואף דלגבי אבר חזינן דאינו מועיל לענין אכילה ומ"מ מועיל לטהרו מידי נבילה, זה תליא אם השחיטה הוא מועיל לכל האברים לכל אחד בפ"ע או הוא מועיל לכל הבהמה וממילא האבר מותר, ועיין מש"כ התוס' זבחים ד' ס"ט ע"ב גבי אבר מן החי מן טריפה דבטל ממנו שם אבר מן החי רק אבר מן המת וא"כ צ"ל דעל כל אבר יש שם אבר מן החי ולא שבא מן החי וגם זה תליא בהך דאבר היוצא דקיי"ל דאסור אם משום אבר מן החי מחמת דאין לו תקנה בשחיטה כמש"כ רש"י בחולין ד' ס"ט או משום הך דבשר בשדה טריפה, ונ"מ ג"כ אם כל האיסורין שייך על כל אבר בפ"ע או רק משום שהוא בא מן האיסור, ועיין בהך דחולין דף ל"ב ע"ב וד' ל"ג גבי חיי ריאה תלויין בקנה ומ"מ קודם שחיטת הוושט הוה אבר מן החי וגם למה מותר לישראל הא מיד לאחר שחיטת הקנה יש על הריאה שם אבר מן החי וע"כ צ"ל כיון דכל שחיטות הוא כן לא חיישינן לזה וכמש"כ רש"י שם ד' י"ט ע"ב גבי וושט אף דתחלת השחיטה הוה ניקב ועי' תוס' יבמות ד' נ"ט ע"ב גבי תחלת ביאה ובהך דזבחים ד' ל"ו ע"ב מה דאמר שם רבא תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום כו' ודחי התם חדא מחשבה הכא תרי מחשבות ועיין בהך דב"ק ד' ע"ו ע"ב בתוס' גבי שחוטי חוץ. אך י"ל דריאה לאחר שחיטת קנה הוה כמו ביעי חשילתא בחולין ד' צ"ג ע"ב ע"ש. וגם י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אם זה הוה דרך השחיטה או לא ועיין תוס' חולין ד' ל' ע"א ד"ה השוחט מש"כ שם כיון שכבר נפסלה שוב לא הדרא ומתכשרה וע"ש ד' ל"ב ע"ב בהך דר"ל דמחלק בין שחט במקום חתך לשלא במקום חתך ע"ש ר"ל אם הסוף השחיטה פועל שגם תחלת השחיטה מקרי שחיטה או לא. והנה לשיטת רבינו דס"ל דעכו"ם בשחיטה לא משום דהוה כמו דלא נשחט רק דעושה מעשה ופוסל כמבואר בפ"ד מהל' שחיטה הי"א וא"כ ע"כ צ"ל דחצי קנה אינה בגדר שחיטה כלל אף למאי דקיי"ל דישנה לשחיטה מתחלה כו' דבשלמא גבי פגום י"ל דהשחיטה דלבסוף עושה כמו החצי הראשון ג"כ נשחט אבל היכא דזה הוה פעולה לפסול לא שייך לומר דע"י הגמר נתקן למפרע ועי' בחולין ד' י"ט ע"ב נעשה כשחט עכו"ם וע"ש ד' קכ"א ע"ב ע"ש וע"כ צ"ל דזה לא הוה שחיטה כלל לכו"ע ועי' בהך דזבחים ד' כ"ט ע"ב ול' ע"א דלא משמע כן ועי' בהך בעיא דחולין ד' ק"מ ע"ב גבי הושיט ידו לקן מי אמרינן ע"ש, ור"ל הבעיא אם הגמר הוה כמו דבר חדש או כמו שגומר הדבר למפרע ועי' תוס' זבחים ד' ק"י ע"א ד"ה ואי ע"ש. והנה לפי"ז לכאורה קשה מה דהגמ' שם בחולין ד' ל' מה דמקשה מפסח הא הוה מום ותיפוק ליה דלכ"ע מחמת החצי קנה. אך י"ל דחצי קנה לא הוה מום גמור לפדות עליו, ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ו ע"א ותוס' כאן ד' כ"ח ע"ב שכתבו דאין לך מום גדול מזה ותוס' ד' י"ז ע"ב ד"ה פגימת ע"ש. אך באמת כך דלגבי שחיטת קדשים אף דשחיטה לאו עבודה היא מ"מ הוא עבודה גמורה לכל הדברים ולכך התחלת הקנה ג"כ הוא בגדר שחיטה למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכמו הבדלה בעולת העוף עי' חולין דף כ' ע"ב, ועי' מש"כ רבינו בפיה"מ בזבחים פ"ו נראה דס"ל דהבדלת מיעוט סימנים אינו שייך בגדר עבודה כלל וי"ל דאף זר יכול לעשות זה ולכך כתב בפה"מ דדי ברוב ואף דהא קיי"ל דלא כראב"ש רק דס"ל דהמיעוט לא הוה בגדר מליקה רק בגדר הבדלה וי"ל דאף זר כשר בזה וכן לגבי הך דחותך מפרקת עי' תוס' זבחים דף ל' דס"ל דזה מן העבודה ועי' חולין ד' כ"ח דלרב אדא ב"א לכך די בקנה גבי חטאת העוף משום דחותך שדרה ומפרקת ע"ש וא"כ י"ל דזה ג"כ הוה בגדר מליקה משא"כ לר"ה. ובאמת גבי עוף בחולין נראה דאף למ"ד דיש שחיטה לעוף מה"ת זה רק לתקן האיסור ועי' בתוס' שבועות ד' כ"ד ע"א וזה רק בעוף אבל בבהמה וחיה הוה זה גדר תיקון בכל האברים וכמש"כ לעיל וזה בעצם הך מחלוקת דר"ה וראב"א אם טעם שחיטה משום מיפק חיותיה או הדין הוא כן דלראב"א ע"כ הטעם משום מיפק חיותיה וזה רק בעוף ועי' בירוש' פ"ו דנזיר דגבי אמה"ח יש נבלה ג"כ וזה מהך טעם אבל בבהמה וחיה הוה תיקון לכל האברים וא"ש מ"ש התוס' חולין ד' פ"ד ע"א ד"ה בעינן ע"ש וזהו ג"כ הך בעיא דדף ק"מ ע"ב הנ"ל וא"כ לפי"ז י"ל דלכך גבי בהמה דהשחיטה פועלת בכל האברים אז מהני השחיטה אף לאבר היוצא אף דלא הותר באכילה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה