צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה יא
בהמת פסוהמו"ק כו'. לפיכך כו'. הנה לכאורה קשה הא בלא זה לוקה משום העובד בפסוהמו"ק כמבואר בכורות דף ט"ו ע"ב הובא בדברי רבינו בהל' מעילה פ"א ה"ז ובאמת בגמ' דמכות גבי המרביע אמר שם דחייב שתים וגבי מנהיג לא חשיב רק אחת ועיין מו"ק דף י"ב ע"א ומש"כ התוס' פסחים דף ס"ו ע"ב בשם הירוש' דכל דבר שהוא לצורך הקרבן לית בו חשש עבודה בקדשים ומשום כלאים שפיר לקי וגם אם הכניסה ע"מ שתינק כמבואר בפסחים דף כ"ו ע"ב דאז אין בו איסור משום עובד ומ"מ משום כלאים לוקה ובזה א"ש מ"ש התוס' תמורה דף י"ח ע"א ד"ה אפי' ממרעייהו ע"ש ועיין תוס' סנהדרין דף פ' ע"א דכ' שם כגון רכב ע"ג השור כו' ור"ל לא משום מעילה רק משום דהוה עבודה בקדשים וכן ר"ל הך דנדרים דף ט' ע"ב וא"ש מ"ש שם התוס' משלמים דגבי שלמים ליכא מעילה אך שם ר"ל משום עבודה במוקדשים. והנה רבינו ז"ל לקמן בהל' מעילה ס"ל דגוזז במוקדשים אינו חייב רק על שיעור שבת דפחות מזה לא מיקרי גוזז וגבי חורש דבשבת גם כ"ש חייב גם בקדשים כן וכן מוכח מדברי התוס' פסחים דף מ"ז ע"א דחרישה חייב בכ"ש בקדשים ובאמת הך דמכות דאמר גבי הרבעה חייב שתים לא משום קדשים רק הרביעה גופה הוה עבודה וא"כ עובר על שני לאוין מה דעובד ומה דמרביע ולא דמי לשאר מרביע דשם בהרובע הוה עבודה ולא בהנרבע ועיין ב"מ דף ל' ע"א בתוס' ומש"כ הראב"ד בהל' פרה פ"א ה"ז משא"כ כאן דהגוף אחד יש בו כלאים שפיר חייב שתים ועיין ב"ק דף ל"ב ע"א דהיא לא עבדא מעשה ותוס' בכורות דף כ' ע"א ובירוש' כאן פ"ח דאינו חייב רק עד שיסייעו שניהם זה את זה ר"ל שיהי' שני כחות מעורבים יחד ע"ש במחלוקת דרב ור"י ועיין תוס' פסחים דף ע"ה ע"א בשם הירוש' גבי תנור דהיכא דמסייע רק שיהא השני עושה פעולתו לא מיקרי מסייע ועיין מנחות דף מ"ב ע"ב גבי תכלת ע"ש בתוס' דלא איכפת לן מה דמערב בה שאר דברים ע"ש וזהו מטעם זה. אך באמת נ"מ לגבי ב"נ דאם הרביע שור פסוהמו"ק ג"כ עובר משום כלאים וגבי' לא שייך הך לאו דעובד בקדשים ובאמת גבי ב"נ כיון דבו אין נ"מ לגבי איסור קדשים אף דישראל מפסוהמו"ק מותר ליתן לגוי כמבואר בבכורות דף ל"ב ע"ב ובתמימים אסור אף של העכו"ם משום ערל כמש"כ התוס' מנחות דף ס"א ע"ב ע"ש אך זה הוא האיסור לישראל לא לב"נ וכמו גבי ק"פ עיין בדברי רבינו פ"ט מהל' ק"פ ה"ז ע"ש. אך הראב"ד ז"ל מפרש שם דהאיסור לא על המאכיל רק אם אוכל מן פסח שלא נמנה עליו וזהו מה דאמר בגמרא דיבמות דף ע' ע"ב אלמא לא קני לי' רבו כו' ור"ל א"כ אסור לאכול מפסח של רבו אא"כ נמנה עליו וגבי נכרי ר"ל לשיטת רבינו בהל' אס"ב ובפ"א בהל' מחוסרי כפרה דגר בלא קרבן בזמן המקדש רק לענין אכילת קדשים אין עליו שם גר ולענין שאר דברים הוה ישראל גמור וא"כ שפיר הוא עצמו עובר על לאו וכן למ"ד דמילה לא מעכבא גבי גירות ועבדות. ומדברי הרא"ש ב"מ פ"ז על הך דדף צ' גבי אמירה לנכרי בשאר לאוין מבואר דלעשות מום בקדשים ליכא על נכרי שום איסור ומש"כ שם דחומרא דקדשים שאני י"ל דהוה כעין גרמא דאסור לגרום להטיל מום בקדשים כמבואר בכורות דף ל"ג ע"ב וגבי חסימה הוה בעיא דלא איפשטא בגרמא. וכ"כ בזה גם אם נימא דגם בקדושת הגוף י"ל דבאו פריצים וחללוה עיין במלחמות ע"ז פ"ד ועיין נדרים דף ס"ב ע"א דאמר שם גם על כלי שרת ומאבני מזבח אין ראי' דהוה רק ריצפה ולא כלי שרת כמבואר בזבחים דף כ"ז ע"ב: