צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה ז
כל העושה כו'. הנה רבינו ז"ל ס"ל דרק טמאה עם טהורה אז יש לאו דאורייתא גבי הנהגה ולא דמי להרבעה ולכך צריך קרא בחולין דף ע"א גבי חיה טמאה בכלל בהמה טמאה ונקט רק הרבעה ולא נקט גם חרישה דקרא יתירה איצטריך דגם טמאה עם טמאה הוה כלאים דאורייתא ע"ש בתוס' דהא כבר יש על זה קרא בב"ק ועיין בירושל' כאן פ"א סוף ה"ו מה דמייתי שם דמייתי חוט וקטר באודני' ואמר שם שני מיני דגים אחד טמא ואחד טהור. והנה בירוש' ספ"ח מבואר שם דאוז עם אוז הים ודאי כלאים דלא כגמ' דילן דהוה בעיא דלא איפשטא ועיין לקמן בדברי רבינו בהל' ח' דכ' שם גבי מנהיג בהמה שביבשה עם חיה שבים פטור מחמת ספק משמע דבל"ז הוה חייב ועיין רשב"ם ב"ב דף ע"ד דשיבוטא עז שבים ותוס' ע"ז דף ל"ט ע"א אך רבינו שכ' חית הים ר"ל לא דהוה דג עיין רש"י חולין דף קכ"ו ע"ב גבי עכבר שבים ועיין תוס' ב"ק דף נ"ה ע"א מה דמחלקים שם בין חיות לדגים ע"ש וזהו ג"כ שיטת רש"י ב"ב דף ע"ג ע"ב ודף ע"ד ע"ב גבי אורזילא וא"ש קושית התוס' מ"ש מהך דזבחים דף קי"ד דלא נגזרה גזרה כו' דיש לחלק בין דג לחיה ועיין מש"כ בס' או"ז דדגים אין להם בית הרעי ועיין בכורות דף ז' ע"ב דמבואר להיפך וב"ב דף ע"ג ע"ב דנקט אפיק כופתא ע"ש ובאמת הך דירוש' גבי אוז היבשה עם אוז הים אם ר"ל שדרכו להיות בים והוה כלאים ולא דמי דשם אין טעם הכלאים משום דהוא מדברי רק משום דהוא מין חיה וכמש"כ משא"כ בים או י"ל דהוה מין דג ולכך הוה כלאים דהוה מין אחר וזה הק"ו דיליף שם בירוש' מיבשה ע"ש גם י"ל דהוה מין טמא ויהי' נ"מ לכלב המים דמבואר בפי"ז דמס' כלים דיכול לעלות ליבשה אם הוה כלאים ודאי עם כלב שביבשה או עם שאר טמאים דלא שייך הך טעמא דגמ' דידן דב"ק דלא סליק ליבשה ע"ש ועיין בחולין דף קכ"ז ע"א גבי הני ביברי דנרש ע"ש ברש"י ותוס' אך י"ל דנ"מ לענין כלאים ולענין טומאה דכל שבים טהור. והנה בחולין דף ע"ד ע"ב מבואר דב"פ עובר עליו משום כלאים דהנהגה וא"כ משכחת גם דגים ביבשה כה"ג כמבואר שם דע"ה ע"א דמדמה להו גבי דגים לענין טומאה ועיין בשאלתו' דר"א פ' נח דגם גבי חרישה דכלאים מפרכסת כחיה לכל דברי' וצ"ל דכיון דהנך דיבשה לא נחתי לים י"ל דאין עליהם כלאים וכן משמע מלשון הגמ' ב"ק שם. והנה לפי מש"כ דב"פ יש בו כלאים וא"כ לפי"ז לר"ש דס"ל דקלוט שיצא לאויר העולם אסור ובמעי אמו שרי כמבואר בחולין דף ס"ח ע"ב וכ"מ וא"כ לפי"ז אם הוציא אבר אחד ושחט את אמו והוא קלוט ולמ"ד דיש לידה לאברים ואסור מטעם לידה וא"כ י"ל דיש על האבר שם בהמה טמאה ויהי' עליו גופא חייב משום הנהגת כלאים וכמו גבי פסוהמו"ק לקמן בהל' י"א ועיין מש"כ בזה בח"א בהל' יבום וכן לענין הרבעה אם מותר לבוא על בהמה טהורה וע"ש דף ס"ט ע"א והנה בתוספ' דמעשרות פ"ג מבואר גבי המטליא אף דמבואר בע"ז דף ל"ח ע"ב דנעשה ע"י סיבה מין אחד ממינים הרבה מ"מ הוה כמינים בפ"ע ואין מעשרים מזה על זה ע"ש וה"נ י"ל כאן ולא דמי לפרד ועיין תוס' חגיגה דף ב' ע"ב ובאמת י"ל דאף לר"ש דס"ל דקלוט הוא טמא מ"מ לענין כלאים הוה מין אחד עם אמו אף דלענין דינא אינם שוים וכעין שכ' הרמב"ן ז"ל בתוה"א לגבי אבלות דאף דאין לעבד זרע לענין כל הדברים מ"מ לענין אבלות שפיר נקרא אביו. אך מהך דפסוהמו"ק דהוה כלאים לא משמע כן והטעם כיון דחזינן בבכורות דף ט"ז במה דיליף שם חטאות המתות מקרא דמפריסי פרסה ועיין מנחות דף ק"א ע"א דקרי לי' טמא לקדשים שנפל בהם מום ולכך הוה לי' כלאים ואף דבעצם הוה דבר אחד דבכלאים לא אזלינן בתר הדבר רק בתר הדין וזהו ג"כ כונת הגמ' בשבת דף פ"ה ע"א וקים להו לרבנן כו' ואח"כ מקשה מנלן ולכאורה אינו מובן דברי הגמ' אך ר"ל כך דלא דהטעם דכלאים משום יניקה ע"ש בתוס' דא"כ יהי' נ"מ בין תבואה לתבואה ובין שדה לשדה רק דר"ל דמפרשינן הלשון כלאים שבתורה הוא כך והוה כמו דכתיב בהדיא דחמשה בפחות משיתא אסור לזרוע וא"כ אין שום נ"מ וזהו ג"כ טעם הירוש' יומא פ"ה גבי כף ומחתה דאם החליף ולקח המחתה בשמאלו פסול אף דהטעם הוא משום דזו חמה ואם כן למה פסול רק דר"ל כך דכיון דמסברא ידעינן דעושה כך והוה כמו שמפורש בתורה כן וקאי על זה חוקה וכהאי גונא כתבו התוס' במנחות דף ל"ח ע"ב גבי לבן מין לבן מחמת דסתמא הוא כן והוה כמו שמפורש בתורה כך גבי כנף ושם דף ל"ז ע"א מדסתם כתיבה בימין סתם קשירה ג"כ בימין וא"כ הנחה בשמאל ע"ש ובהך דיבמות דף ק"כ ע"א בהך דריב"ב ובכתובות דף ק"ד ור"ה דף י"ג ע"א דאמר שם וקים להו לרבנן כו' ר"ל אם זה הוה דין או שיעור דהא באמת לא כל התבואה שוות ולא כל הארצות שוות. והנה בירוש' פ"א דמעשרות דגבי רימון וענבים אפילו אם בישל גרגר יחידי נתחייבו כולם ובירוש' דמאי פ"א ה"א פליגי תנאי גבי תמרים אם די במקצת או רק כולם ע"ש אבל גבי זיתים ותבואה צריך שיביאו כולם שליש ולכך לא חשיב על זה שיעור רק סתם שליש. עיין בתוס' ר"ה דף י"ב ע"ב ועיין בירוש' פיאה פ"א סה"ה דתמרים הגמר שלהן בב"א אף דאינם נלקטין כאחת ובזה א"ש מ"ש התוס' מנחות דף פ"ו ע"א בד"ה שלשה על רש"י דפי' דזיתים אינם נלקטים כאחת מהך דפאה ע"ש אך באמת הבאת שליש שלהם הוא בב"א. ועיין בהך דנזיר דף נ"א ע"ב מה דבעיא שם גבי נמלה שחסרה ברי' גמירי או שיעורא גמירי ר"ל דאף דהטעם הוא משום ברי' מ"מ כיון דהתורה לא חייבה רק על זה צריך ג"כ השיעור של ברי' ועיין נדה דף מ"ג ע"ב דבמקום שיעורא קיימא ע"ש וכה"ג כ' התוס' סוכה דף ל' ע"א ד"ה משום גבי הך דמכתת שיעורא גבי אתרוג אף דהטעם השיעור הוא משום גמר פרי וכמו דמשמע מדברי התוס' שם דף ל"א ע"ב דאתרוג הבוסר אף אם אין בו שיעור כביצה מ"מ כשר לאתרוג וכעין שכ' התוס' ב"ק דף ק"א ע"א גבי משקה דקליפי פירי וכן הוה הדין בנדה דף כ"ה גבי שפיר מרוקם ואין עליו דין של גוף אטום כיון דדרך ברייתו הוא כן וכ"כ בזה במ"א ועיין בירוש' ר"ה פ"ד גבי הך עיר הקרובה לירושלים אם היו יכולין לבוא ע"י עירוב אם תוקעין בה בשבת וזהו ג"כ ר"ל אם שיעורא תיקנו או משום שיכול לבוא ועיין במש"כ רבינו בהל' [עדות] פי"ט ה"א במש"כ שם אם העידו שנים כו' בירושלים כו' ור"ל דאף דמבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש ה"א שיש דרך קרובה מלוד לירושלים מ"מ גבי עדים זוממין כיון דהוא דין הוה רק בשיעור ההווה ולא ע"י סיבה דגמלי ופרחי וכה"ג וא"ש מ"ש התוס' יבמות דף קט"ו ע"א. וכן לגבי בן סורר ומורה המבואר בסנהדרין דף ס"ט ובדברי רבינו בהל' ממרים פ"ז ה"ו דימיו של בן סורר ומורה הוה ג' חדשים אם בהבן זה אירע שנשא אשה והוכר עוברה קודם ג' חדשים דילדה לשבעה כמבואר בגמ' שם או להיפך דאישתהי בה כהך דרבה תוספאה מכל מקום אין נפקא מינה דזה הוה שיעור וכן הדין גבי הך דאדם טועה ביום או בשעות ג"כ אין נ"מ בשום אדם דלא כשיטת הירוש' סנהדרין פ"ה דאם חכמים אומרים העדות בטלה ע"ש אך י"ל דהירוש' ר"ל דהוה עכ"פ הכחשה בבדיקות ונ"מ לאינו יודע. ובאמת לכך דייקינן בגמ' במכות דף ה' ובדברי רבינו שם בהל' עדות דרק אם הזמה היתה על זמן של אחר ראיית המעשה לפי דבריהם אבל אם אמרו להיפך על זמן שקודם ראיית המעשה היו עמהם אז אם אפשר לקיים ע"י איזה סיבה רחוקה שפיר מקיימינן דכאן מעידים שלא ראו וכאן מעידים שלא יראו וזה לא שייך עדיין בגוף הדין וזהו בעצם הגדר דגיטין דף כ"ח שמא ימות חיישינן ועיין רש"י ע"ז דף כ"ג ע"א ד"ה רבינא דמחלק ג"כ כה"ג ותוס' קדושין דף מ"ה ע"ב דיבור המתחיל בפרוש עיין שם אך שם באמת שפיר יש לחוש שמא באמצע הביאה יקדשה האב וכה"ג חשיב בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד גבי מצא כלכלה דמפריש דמי' ואוכלה אם הדמים קובעין למעשר כיון דהבע"ב אם יבוא יכול לבטל את המקח ואמר שם דע"כ צריך להפריש דחיישינן שמא בזמן שהיא נתונה בפיו אז יבוא בעה"ב וע"כ יסכים להמקח ונמצא אוכל טבל למפרע ע"ש וה"נ כן. ועיין תוס' גיטין דף י"ז ע"ב ע"ש. ועיין ירוש' כלאים פ"ו ה"ז את רואה כאילו שפוד של מתכות כו' אך כל זה להיכא דנ"מ לענין דינא וכבר נתחייב הדבר אז אזלינן בתר שיעורא שנתנו לנו חכמים אבל קודם שנכנסו לארץ דאז היו פטורין לדידן ולא הי' נוהג כלל הדין וא"כ לא שייך אז השיעור דכל מידות חכמים כיון דאז אין נ"מ כלל וכעין מש"כ רש"י חולין דף כ"ח ע"א ד"ה תרי רובא ע"ש ועיין עירובין דף ע"ו ע"ב וכ"כ בזה וזהו ג"כ שיטת רבינו במה דמפרש בהך דזבחים דף ע"ד ע"א במה דאמר שם דרק שנים שנים ומפרש דר"ל שנפלו שנים או שעלה ע"ג המזבח שנים עיין בדברי רבינו בהל' ע"ז פ"ז ובשלמא גבי מזבח י"ל משום טעם דר"א דע"י תערובות מרצה וא"כ בעי שיהי' ע"ג המזבח בתערובות אך גבי נפלו לים למה דוקא שנים רק כדי שעי"ז שאנו מכירין השאר לא יתקלקלו הני דנפלו ולכך דוקא שנים דאז נשאר בספק כמו שהי' ועיין נדה דף ס' ע"א ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף פ"א ע"ב ד"ה כולם דאין שייך שם לומר דלנידייניהו ע"ש וקשה הא התוס' כ' בכ"מ דזה רק גבי בע"ח אך ר"ל כך דכיון דכאן הדין שישרופו ויטול איזה מהם וישרוף ושוב מצי לתלות דזה הוה האיסור דהא לא מקלקל לו דהא קי"ל כל הנשרפין אפרן מותר משא"כ בהני דע"ז דף ע"ד ובזבחים דשם קאי אנקברין או ע"ז דאפרן אסור וא"כ אם נימא דזהו האיסור מקלקלינן לו ומאי חזית לכך אסורים הכל וכמש"כ משום דסתרי אהדדי וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות פט"ז ע"ש לכך מקשה שפיר הגמ' בר"ה שם וע"כ צ"ל דקים להו לחכמים כך ולא מחמת המידה אבל לגבי כלאים אמרינן דכונת התורה כמו הגבול שגבלו הראשונים ביניקה ושוב אין נ"מ לנו אם הם יונקים אם לא רק הדין משווה להו כלאים משא"כ גבי פרד כיון דלא מצינו על זה דין שיש בו השני השמות שוב הוה כמו מין אחד ואין עליו שם כלאים וא"ש:
[השמטה לדף י"ב ע"ד. למש"כ גבי לקיטת זיתים דאינו בב"א. ובזה יש לבאר הך מחלוקת דמעשרות פ"ג ה"ג בירוש' שם גבי שכרו לנכש בזיתים דפליגי שם ר' ורבנן דר' ס"ל דאוכל כמו פועל ורבנן ס"ל דאינו אוכל ור"ל דלר' זה הוה כמו גמר מלאכה ולא כמו גבי בצלים כמבואר שם במשנה ועי' ב"מ דף פ"ט ע"א ודף צ"ג ע"א דגבי זיתים י"ל דזה ג"כ מיקרי לקיטה וא"ש: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף י"ד ע"ג. במ"ש לחלק בין דבר שצריך למצוה הוה כמו איסורו חישובו. ועי' עירובין דף ק"ד ע"א גבי מלח דלא מבטל והוא משום דאסור להוסיף על הבנין ועי' מנחות דף כ"א ע"ב גבי מלח שעל הכבש דאין מועלין בו ע"ש ומ"ש בהל' מא"ס פי"ד הי"ח גבי יהכ"פ ועי' בהך דכריתות דף כ"ג ע"א דמבואר שם דהחיוב הוא רק על החלב ולא על הכוליא ע"ש ותוס' נזיר דף ל"ו ע"א גבי מקפה וזה הטעם ג"כ דשבת דף ק"כ ע"ב גבי שם על בשרו דהוה חציצה ולא אמרינן דיהי' כמו מיעוט שאינו מקפיד ויתבטל לגבי הגוף וכמו הך דחולין דף פ"ג ע"ב וכ"מ משום דשם אסור לבטלו עי' תוס' שבת דף מ"ד ע"ב ותוס' ב"ב דף כ' ע"א גבי תיבה ע"ש: ע"כ השמטה]