אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ט · הלכה ב

הלכה א

מותר להכניס כו'. עיין בה"ג בהל' כלאים דפסק דסוס עם חמור אסור לייחד והטעם משום דמבואר בכתובות דף ס"א ע"ב דהם מצוהבים לרביעה ע"ש ברש"י, והוה כמו מעשה בידים וכעין הך דב"ק דף נ"ו ע"ב גבי המעמיד על קמת חבירו בהמה חבירו ע"ש בתוס' ורבינו ס"ל דהוה כמו אש ועיין ב"ק דף מ"ח ע"ב גבי פירות דעבידא דאכלא ובתוס' שבת דף י"ח ע"ב ד"ה אין פורסין ותוס' ע"ז דף י"ד ע"ב ד"ה חצב גבי ספרים פסולים דהוה כמו דבר ברור ואסור למכור ע"ש ובירושלמי כאן פ"ח ה"ב דאמר הטעם דמותר כשהוא מטיל לדעתיה כו' ר"ל דאין קושי אלא כו' וכמש"כ התוס' ב"ק דף מ"א הנ"ל:

ואם. ראה אותם כו'. עיין בחולין דף קכ"ז ע"א במה דאמר ראיתי צב כו' גם י"ל דכאן הוה כמו בהך דשבועות דף י"ד ע"ב גבי נדה וטומאת מקדש אך שם מרבינן מקרא כמבואר שם דף ט"ז ע"ב ודף י"ח ע"ב וזה הוה דין חדש שהייות מקדש וכן הפרשת נדה ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש הוריות פ"ב דזה הוה כמו פשיטת כלאים דר"ל שלא ישהה בהלבישה ולכך צריך לפושטו ועיין מש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ג דמכות גבי טמא שנכנס למקדש וכן גבי מקריב מנחה בלא מלח אך באמת מדברי רש"י בזבחים דף ק"ח ע"א מבואר דהלאו הוא שלא יטול המלח מעל המנחה כשמלחו וכן נ"מ דאם נפל המלח מעליו צריך להחזירו וזהו מהלאו דהעשה כבר קיים ומשום דע"י שכעת הוא מקריבה בלא המלח גורם להשבתת המלח אבל העשה כבר קיים ומש"כ שם הרמב"ן מהך דפסחים דף צ"ה ע"א ע"ש ברש"י מש"כ מהך דשם דף פ"ה ע"ב במה דאמר ר"א אינו חייב עד שיניח אך באמת ר"ל כך דס"ל דבשר הפסח אינו נפסל כשמוציא מחבורה לחבורה רק בהנחה. ואף דלכאורה ממה דמבואר שם במשנה דאבר שיצא מקצתו נפסל אף דהוה איגודו מבפנים דגבי שבת כה"ג פטור אך באמת נ"מ כך לפי המבואר שם בירושלמי דזה הוה שני דברים חוץ לבית וחוץ לחבורה וחוץ לבית נפסל מחמת ההוצאה ובחבורה הטעם מחמת שיהי' בחבורה אחרת ולכך כ"ז שלא הניח שם לא נפסל אך מ"מ הלאו עבר אך לא לקי כיון דעדיין לא נפסל הוה ניתק לעשה כמבואר שם דף צ"ה אבל אם הניחו וכן אם הוציאו חוץ לבית דאז שוב לא מהני התקנה להחזירו וחייב מלקות זהו כונת הגמרא שם ורש"י ז"ל ס"ל דגם חוץ לבית כן צריך הנחה לפסל ולכך פי' שם דף פ"ד ע"ב ד"ה אבר שיצא חוץ לחומת ירושלים דאז נפסל אף שאגודו בפנים דהוה כמו שאר קדשים וכן נ"מ במה דפליגי רש"י ורבינו דמדברי רש"י דף פ"ה ע"א ד"ה מאי איכא מוכח דס"ל דעל לאו דלא תוציא לא בעי כזית אך רבינו בפ"ט מהל' ק"פ ה"א מבואר דס"ל דרק כזית וכן בירושלמי שם נקט ג"כ רק כזית ובזה לא הוה כשבת עיין שבת דף צ' ע"א ודף צ"א ע"א גבי פסולי קדשים. ובזה יש ליישב ג"כ מה דרבינו השמיט בהל' פ"א פ"ה ה"ד הך תירץ דגמרא בנגררין משום דזה ג"כ תליא אם הטומאה הוא משום ההוצאה חוץ לחומה או משום מה שהוא כעת במחנה אחרת וזה תליא בהך דשם בזבחים דף ק"ה ע"א בהך בעיא דר"א גבי יצאו וחזרו ובמה דפשט שם ר"א ב"מ דמוכח דס"ל משום דצריכין שיהיו במחנה אחרת ועיין בירושלמי ספ"ו דיומא ע"ש משא"כ לדידן הטומאה רק משום הוצאה ולכך לא בעי הנחה וא"ש. אבל גבי בא על הטהורה ופירסה נדה וכן אם נטמא במקדש השהייה האיסור מטעם ביאת מקדש וביאת נדה משא"כ הפרישה וכן היציאה דרך ארוכה במקדש זה הוה דין חדש וצריך על זה קרא דחייב על זה ובזה א"ש מ"ש התוס' בשבועות דף י"ח ע"א ד"ה דאי דלמה לא מדקדק רבא מקרא ע"ש דהקרא קמ"ל דזה מיקרי ביאה גם הפרישה ונ"מ ג"כ דהיא חייבת דלפי הס"ד דהך משנה דנמצא על שלו קאי אפרישה ושם נקט דגם היא חייבת קרבן והטעם דלהפרישה גופה היא ג"כ גורמת. ועי' תוס' כתובות דף ל' ע"ב גבי תחב לו חבירו ובגיטין דף ע"ח ע"א דעייק לה כו' וב"ק דף ל"ב ע"א וכ"מ. ועיין תוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש מה דכ' שם דלא חיישינן שמא יקדש אותה האב ע"ש וזה לא חיישינן שמא באמצע הביאה יקדש אותה האב ויחול עליו איסור א"א לפרישה כעין דחייש הירושלמי מעשרות פ"ג ה"ב גבי מצא כלכלה דלכך צריך להפריש מעשרות אף דהדמים הוה שלא מדעת הבעלים שמא כשיהי' בפיו יבואו הבעלים ויסכימו לזה והוה טבל אך שם ר"ל דאז למפרע הוה המקח קיים ולכך חיישינן דנמצא אכלה באיסור וכן ר"ל הירושלמי תרומות פ"ח ה"ג אמר ר"י מה פליגין ר"ל ר"א דס"ל דיבלע רק בעבד ואשה ר"ל דבאמצע האכילה נשתחרר או נתגרשה אבל בבן גרושה דר"א ס"ל דהוא פסול מתחילה אף שנודע באמצע מודה דיפלוט וכן ר"ל הך דקדושין דף מ"ה ע"ב שמא יבוא אבי' וימחה ר"ל בתוך האכילה וא"ש מהך דכתובות דף י"א ע"א דלא מקשה רק מכתובה וקנס ולא ממה שמותר לבוא עלי' ועיין יבמות דף ס"ט ע"ב גבי תרומה דמשמע שם דלא חיישינן על למפרע. וכן נ"מ לגבי מזיד דאם לא התרה בו על הכניסה רק על הפרישה חייבים וכן יהי' נ"מ לגבי טומאת מקדש אם בשעה שנכנס הי' טמא אך הי' קטן והגדיל שם אם זה הוה כמו נטמא בפנים או בחוץ כיון שכבר הי' טמא אך לא הי' בר חיובא ועיין תוס' ערכין דף ג' ע"א ד"ה למעוטי קטן מ"ש שם דלמה לן קרא למעוטי. אך י"ל דר"ל כה"ג דלא הוה כמו טמא שנכנס רק כמו נטמא בפנים גם י"ל דנ"מ אם הכניס אותו גדול דאם הכניס גדול חייב כרת כמבואר בדברי רבינו בפ"ג מהל' ביאת מקדש הט"ז וקטן לא נגרע מכלי לשיטת רש"י בכ"מ. ועיין תוס' שבועות דף ט"ז ע"ב ד"ה תנוהו לענין טמאים שהיו שם קודם אזהרה ועיין עירובין דף ק"ה ע"א דמחלקי שם כה"ג ופסחים דף ס"ח ע"א אכתי לא אעילתי' וזהו כונת הספרי פ' נשא סוף פסקא א' דהטמאים לא עיכבו ר"ל דלא נימא כיון דנכנסו קודם הציווי הוה כניטמאו בפנים ובעי שהייה קמ"ל. וכן כונת הירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט גבי הך קרא דואל אשה לא תקרב כו' ואמר שם היא בל תקרב היא בל תגלה ור"ל דהך לאו דלא תקרב קאי אפרישה כמבואר בשבועות דף י"ח ע"ב ובירושלמי פ"ב דהוריות וקאמר שם דזה שייך גם על האשה וכן בשאר עריות כן. אך זה נראה דאם הביאה מותרת אף מטעם דחיה מותרת גם הפרישה וראי' מהך דיבמות דף כ' ע"ב דאמר שם גזרה כו' ע"ש בתוס'. ואמאי לא נימא דצריך לפרוש באבר מת וע"כ צ"ל דכיון דדוחה גם זה הוה מהמצוה כיון דא"א בלא זה וכעין הך דקדושין דף נ"ד ע"א גבי לא נתנה תורה למלאכי השרת ועיין תוס' נדה דף ל"ה ע"א ד"ה לעולם דכל הראיה הוא דבר אחד ורש"י שבת דף קל"ג ע"ב ד"ה כ"ז דכולא חדא מילתא הוא וירוש' נזיר פ"ז ה"ב גבי גלגלין דאם לא חתך גם מן הארכובה ולמטה יש עליו שם הגוף ובזבחים דף פ"ט ע"ב הואיל והתחיל במתנות גומר ובמש"כ התוס' ב"ק דף ע"ז ע"א בסה"ד גבי נגיעה באפר ורש"י חולין דף ל' ע"ב ודף ל"ב ע"א גבי שחיטת מיעוט סמנים וכ"מ בזה. ועיין מש"כ בזה בח"א פ"ד מהל' אישות ע"ש וא"כ לפי"ז כאן גבי כלאים י"ל ג"כ דהפרשה הוה ג"כ כמו הרבעה ויהי' זה אסור בידים. ועיין בירוש' שביעית פ"ה ה"ח גבי מצא מודד בו בהסאה ששאל לו אינו זקוק לו ובתוספתא שם פ"ה ובדברי רבינו לקמן פ"ה ה"ה בהל' שמיטה דאף דאין מאכילין פירות שביעית לבהמה מ"מ אם מצא הבהמה אוכלת אינו חייב להחזירה ואף דשם גם גרם הפסד אסור כמו שפי' רבינו בפיהמ"ש פ"ח דמסכת שביעית מ"ז גבי אין מבשלין וכמבואר בהך דבכורות דף י"ב ע"ב ע"ש ומ"מ א"צ למונעה וה"נ גבי הרבעה אף דגרם אסור מ"מ א"צ להפרישם ומה דפסק רבינו כאן דאסור לישראל ליתן לגוי הטעם משום דב"נ מוזהר ג"כ על הרביעה כמ"ש רבינו בהל' מלכים פ"י והוה לפני עור ועיין חולין דף קט"ו ע"א בתוס' ד"ה חורש דמוכח שם דגבי הרבעה האיסור לא משום הפועל רק משום הפעולה ולא הוה כמו חסימה וחרישה דאל"כ למה צריך קרא להתיר הולד הנולד מכלאים:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה