אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה יט

הלכה יח

ופול המצרי כו'. משמע אף שזרע לירק דמבואר לקמן בהל' מעש"ש פ"א ובהל' שמיטה פ"ד דיש עליו דין ירק מ"מ לענין כלאים לא אזלינן בתר מחשבתו בזה ואף דלענין ערוגה שפיר אזלינן בתר מחשבתו גבי כלאי זרעים כמבואר בירושלמי כאן פ"ג ה"ב ע"ש מ"מ גבי כלאי הכרם לא וכן לגבי צלף אף דרבינו פסק לקמן בהל' מעש"ש פ"א ה"ז דהאביינות נותנין עליהם חומרי דזרעים אך זה רק לענין מעשרות. והנה כאן גבי קנים לא הביא הך דין המבואר בעירובין דף ל"ד ע"ב דבזמן שהם לחים הרי הם כירק לענין כלאים ע"ש וצ"ל דרבינו ס"ל דזה תליא בהך מחלוקת דעירובין דף כ"ח ע"ב גבי קור ודף כ"ו ע"ב גבי ערקבלין אם יוצא בו בפסח ע"ש בתוס' מה דהקשה על רש"י ועיין בסוכה דף י"ג ודף ל"ו ע"ב ע"ש דהוה מין דקל ועי' בירושלמי פ"ד דשביעית גבי קור דהוה מחלוקת שם אם יש בו קדושת שביעית ורבינו פסק בהל' שמיטה פ"ה הכ"א דיש בו קדושת שביעית בקור ועי' בשביעית פ"ז מ"ד דערקבלין יש עליו דין שביעית. ונראה כך דהם הוה ג"כ כמו הני דכשהם לחים הרי הם כירק וכשנתקשה הרי הם כאילן וגבי שביעית נוהג גם בעשבים כמבואר בירושלמי פ"ה דמעשרות ע"ש ור"א סבירא ליה דגם לענין מרור כן דיש עליו שם ירק אך אנן לא פסקינן כן לענין מרור רק דיש עליו שם אילן ונ"מ ג"כ לגבי הני קנים ואורבנים אם יש בהם ערלה כיון דבערלה אזלינן בתר השרשה ואז הוה עליהם דין ירק או כיון דהמין הוא כך וסופו יהיה אילן שם אילן עליו גם מתחילה ובח"א בהל' מאכלות אסורות גבי אפרוח ביצה טמאה הארכתי בזה וכעין שכתב רבינו ז"ל בהל' סוכה פ"ה ה"ד גבי פשתן דאין עליו שם גדולי קרקע ע"ש ועי' חולין דף ס"ט ע"א גבי כל מכח לא אמרינן ובפסחים דף פ"ד גבי כל הנאכל כו' ע"ש בתוס'. ויהיה ג"כ נ"מ אם יהי' מותר לאכול קור של דקל ערלה אם יש שם פרי עליו ועיין בירושלמי ברכות פ"ו דס"ל שם לחד דעל קור מברך בפה"ע ע"ש וכ"כ לעיל דלפי המבואר בירושלמי כלאים ספ"ה גם האתרוג בתחילה הוה רק מין ירק:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה