צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה א
יש מינים כו'. עיין בכ"מ ובדברי רבינו כאן בהל' ו'. והנה לכאורה לשיטת רבינו כיון דצנון הוא דומה ללפת בפרי וצנון דומה לנפוס בפרי היכי קאמר דלפת לא דמי לנפוס בפרי ולשיטת הראב"ד א"ש דצנון אינו דומה ללפת בפרי משום דצנון דומה לנפוס בפרי ונפוס אינו דומה ללפת רק בעלין ומ"מ לפת וצנון אף דדומה זה לזה בעלין הוה כלאים וצ"ל לשיטת רבינו דהוה רק דומה לדומה ועיין במה דמבעי בהל' ב' לר"י דס"ל דקישות ומלפפון כלאים ואבטיח ומלפפון ג"כ כלאים ומ"מ קישות ואבטיח י"ל דאינו כלאים וגם באמת לדידן דפסקינן דלא כר"נ בירוש' כאן ובנדרים דף נ"א גבי דלעת הרמוצה עם המצרית דאף דהם משונים בטעם דזה מר וזה מתוק מ"מ לא הוה כלאים וכאן הוה כלאים וצ"ל משום דיכול למתקן ע"י האור ועיין בירוש' דמאי פ"ב ה"א הפירות לא הלכו בהם ובאמת גבי דלעת הרמוצה הוה מחלוקת בנדרים שם אם זה הוה שם בעצם או סימן בעלמא וזהו ג"כ כונת הגמ' חולין דף ס"ב וסוכה דף י"ג וזבחים דף כ"ב ובכורות דף ז' ע"ב גבי שם לוי אם ר"ל ששמן בעצם הוא כך או רק לסימן ועיין מנחות דף ג' ע"ב ודף ס"ג ע"א גבי מנחת מחבת ג"כ כן אם זה רק לסימן איזה מנחה או שכך נקרא ועיין ב"ב דף ל' ע"א גבי ארעא דבי בר סיסין אם שמה כך או השם שנלקחה מזה וזה תליא אם שם הוא עצם או שם הוא רק לסימן וזהו כונת הירוש' גיטין פ"ד גבי בראשונה היה משנה כו' ע"ש דאם רק לסימן אז מהני מה שמחזיק עצמו בשם אחר אבל אם הכונה הוא על עצם אז הוה שינוי. אך באמת נראה כך דכל היכא דהטעם שלהם או המראה שלהם הם משונים ועי"ז הם דומים למין אחר הוה כלאים אבל כל היכא דהם משונים ולא נדמו למין אחר עי"ז לא איכפת לן ועיין חולין דף קל"ו ע"ב גבי שחורות ולבנות אם זה הוה מין אחד או שני מינים ובתוספ' פ"ד דתרומות ועיין רש"י בכורות דף ג' ע"ב ותוס' שם דף ז' ע"א אם יש שינוי בצמר ובמראה אם זה נקרא נדמה ועיין בירוש' פסחים פ"ט דאמר שם דכבשים חלקים בלא צמר כשרים לק"פ דגבי גיזה א"צ תמים ע"ש ולא הוה נדמה לעז ועיין זבחים דף ע"ה ע"ב ומנחות דף ג' ע"א ועיין בירוש' פ"א דמגילה דמצריך קרא למעט גבי עוף מרוט אך שם י"ל דנמרט אח"כ וגם עוף וקרבן של ב"נ שאני ועיין בהך דחולין דף ס"ב ע"ב גבי תסיל עם יונה הוה ב' מינים מפני שאח"כ מקיא וע"ש דף ק"מ ע"ב גבי שילוח הקן ע"ש. אך אם זה מדברי וזה ישובי אז אם יש שינוי ביניהם הוה ב' מינים עיין ב"ק דף נ"ה ע"א ובדברי רבינו לקמן פ"ט ה"ה ועיין בתוספ' כאן פ"א גבי שור הבר וט"ס שם דרק למ"ד דשור הבר מין חי' הוא אז הוה כלאים וע"ש גבי חזיר הבר ובחולין דף קכ"ב ע"א מבואר דלא דמיין להדדי והנה בתוספ' כאן מבואר דשבת עם גופנין הוה כלאים ובדברי רבינו בפיהמ"ש פ"א דדמאי מ"א מבואר דגופנין דומה לשבת ע"ש ובאמת י"ל דזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן גבי קישות ומלפפון אם הוה כלאים ואנן קי"ל כרבנן והתוספ' אתיא כר"י. והנה מלשון רבינו בהל' ה' משמע דאף דבר שבאמת הוא שני מינים כיון דבמראיתם הם דומים לא חיישינן דכלאים תליא רק במראית עין ועיין בירוש' פ"ד דחלה דכוסמין עם חטים דומה לחטים במראה ומ"מ הוה כלאים כמבואר בר"ש כאן ועיין תוס' מנחות דף ע' ע"ב וצ"ל דרק לאחר שנעשה עיסה הם דומים זל"ז ולפי המבואר ברש"י חולין דף נ"ב ע"א דשיפון הוה מין חטים וכן יש שיטה בירוש' חלה פ"א דשיפון הוה מין כוסמין כמו גבי כלאים ושיפון עם חטים לא מצטרפי לענין חלה וא"כ לפי"ז צ"ל דעיסת שיפון ועיסת כוסמין אינם דומים ומ"מ לא הוה כלאים ואף דהם משתנים למין אחר היינו לחטים מ"מ לא איכפת לן זה לענין כלאים ונ"מ ג"כ לענין תרומה דאף דקי"ל דכל שאינו כלאים הוה תרומה מ"מ אם באמת הם מין אחר י"ל דאין תורמין. וכן י"ל ג"כ לענין אילן דהנה כאן פ"א מ"ח מבואר דקידה לבנה הוה אילן ועיין בעירובין דף ל"ד ע"ב דקידה לחוד וקידה לבנה לחוד ובזה א"ש מה דמבואר בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"א ה"ג דקידה הוה קושט ותמה שם הכ"מ דהרי בפ"ב ה"ד שם מנה קציעה וקושט בשני מינים אך בזה א"ש דקידה לבנה הוא קציעה וסתם קידה הוא קושט וא"כ הוה קציעה מין אילן וא"כ הוה עליו שם פרי וא"כ הוא אסור בקטרת כמבואר בשבועות דף י"ב וכ"מ ולכך באמת רבינו לא פסק כרשב"ג דמביא צרי משום דזה אסור בקטרת דקי"ל בנדה דף ח' דקטפו זהו פריו ע"ש ולכך פסק דרק עצי הקטף הוא מביא ולא שרף והצרי הוא אפרסמון כדמשמע בשבת דף כ"ו וע"ש דף ס"ב גבי פלייטון ורשב"ם ב"ב דף פ' ע"ב אך רש"י סנהדרין דף ק"ח ע"א פי' דפלייטון אינו אפרסמון ועיין ירוש' דדמאי פ"א סה"ג ודוחק לומר דקציעה הוא ג"כ רק העץ. ואף דהא בקטרת הי' מור ולשיטת הראב"ד פ"א מהל' כלי המקדש מבואר דהוא מין שמן אך הא מבואר במנחות דף פ"ו וכ"מ דעדיין לא הביא שליש ואין עליו שם פרי ואף דמבואר בפ"א דדמאי דב"ה דמחייבי במעשרות צ"ל דהזית הביא שליש ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' מעשרות פ"ב ה"ה ומש"כ רבינו בפיהמ"ש שביעית פ"ד מ"ח דאף אם הכניסו רביעית לסאה חייב במעשרות ע"ש ובמה דמבואר בב"מ דף ק"ה ע"א גבי פריצי זיתים אך רבינו ז"ל בהל' טומ"א פ"א הי"ב אינו מפרש כן וע"ש בהל' ה' גבי זיתים שלא הביאו שליש דאין השמן שלהם מכשיר מחמת דאינו שמן עדיין וזה באמת הוה מחלוקת דר"ח ורשב"ר במנחות דף פ"ו אם יש עליו שם שמן פסול ומש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו הי"ד. והנה עיין בס' בה"ג בהל' נדה דשמן המור הוא חוצץ בטבילה ועיין במה דפליגי בעדיות פ"ד מ"ו גבי הסך שמן ע"ש ומש"כ הראב"ד ז"ל שם דהשמן בטל אגב גופו ושם מחלק בין אם היה טמא מעיקרו בין אם אח"כ נטמא דטמא מעיקרו לא בטל ועיין בחולין דף כ"ו ע"ב דדחה שם זה החילוק גבי השקה וצ"ל דהשקה לא הוה מטעם ביטול הדבר רק מטעם זריעה ופנים חדשות וכ"כ בזה בהל' ערכין פ"ו ה"ל ועיין במה דס"ל לר"א בירוש' פי"א דתרומות דאין המשקין יוצאין לא ע"י פרה ולא ע"י עופות ור"ל לפי מה דמבואר בסוף מקואות הובא בדברי רבינו פ"י מהל' טומאת אוכלים ה"ח דשאר משקים אין נטהרים בגוף לפי שיטת הראב"ד ז"ל שם ואף דשם בתרומות מיירי במי פרה י"ל דגם מהם בטל שם מים ועיין מש"כ רבינו בהל' מקואות פ"ג הי"ח מה דמחלק שם בין מים למי חטאת אך י"ל דהטעם משום חציצה וע"ש ברש"י ותוס' בזבחים דף ע"ח ע"ב ורבינו בפיהמ"ש בסוף מקואות שם נראה דהטעם משום דהאפר הוה חציצה וכעין הך דנזיר דף ס"ד ע"א גבי טומאה צפה ע"ש בתוס' וגבי מים לא שייך חציצה משום דהם עצמם נטהרים ג"כ וכמו הך דחגיגה דף כ"ב ע"א גבי שניהם טמאים דאינו חוצץ ע"ש. וגם י"ל דלכך לא מהני הטבילה להכלי שמלא משקין משום דנטמא עוד הפעם ולא מהני לה הטבילה וכעין מש"כ רש"י ברכות דף כ"ב ע"א גבי ב"ק דכיון דלא נטהר ע"י הטבילה לא מהני הטבילה ועיין מש"כ הרא"ש ז"ל בסוף מס' ע"ז גבי טבילת כלי והך דזבחים דף צ"ג ומש"כ רש"י במגילה דף ח' ע"א גבי מזובו דמוכח שם דכל היכא דע"י הטבילה לא נטהר לגמרי לא עלתה הטבילה ובזה א"ש דברי רבינו בהל' תרומות פ"ז ה"ז גבי המשמשת ולקמן אבאר זה וזה נ"מ מה הכונה צריך להיות בטבילה אם לטהרה או לטבילה ועיין בתוספ' חגיגה פ"ב דהטובל מטומאה לטהרה סתם עלתה לו טבילה וזהו ג"כ כונת הירוש' פ"ב דחגיגה דהטובל סתם טהור ר"ל לשם טהרה סתם וכ"כ בזה ועיין בכורות דף ל"ד ע"ב במה דבעי שם גבי עד שתלד לו נגע אחר ע"ש. ועיין בנזיר דף ס"ד אם מי חטאת נקרא צף ע"ש ברש"י ותוס' ועיין מש"כ הר"ש ז"ל במס' פרה ספי"ב בשם תוספ' גבי ירד וטבל והזה דבטלה הזאתו ופי' הר"ש לפי שאינם ראויין לנוח עליו ר"ל כמבואר בירוש' פ"ג דפסחים גבי הזאה דלא מהני אם הזה על דבר שנדבק בהכלי אף שאינו מקפיד משום דבעי מקויים אך י"ל דהוה גדר חציצה עיין חגיגה דף כ' ע"ב ודף כ"א ע"ב גבי מנגיב ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פי"ב מהל' טומ"א ה"ו וט"ס שם וצ"ל שהם בטלים אגב גופו ועיין מנחות דף י' ע"א גבי על דם האשם ושם דף כ"א ע"א ועיין בהך דכריתות דף ז' ע"א דשמן המשחה לא בטל על הגוף והטעם י"ל משום דיש בו ג"כ שמן המור וכמש"כ. אך אם נימא דיש נ"מ בין כלאים לשאר דברים וכמו דמחלק הירושלמי בסוף פ"ה דכלאים גבי ברכה א"ש וכמו כן גבי ורד אף דמבואר בירוש' שביעית פ"ז דהוא אוכל אדם ועיין רש"י ב"ק דף פ"ב ע"ב דכיפת הירדן הוא ורד ומשמע שם קצת דלכך התירו גינת ורדים בירושלים משום דבעי לה לקטרת ואף דמבואר בירוש' מעשרות פ"ב ה"ה דמשמע שם דאח"כ לא הי' בה ורדים כלל רק תאנים י"ל כמבואר בירוש' תרומות פי"א דכיון דניתר פ"א שוב אין אוסרין אותה ע"ש בהל' ז' ובירוש' פ"ב דעירובין ופ"י דעירובין גבי פסי ביראות ובור הקר. ועיין ב"ב דף ע"ה ע"ב דהקב"ה יוסיף על ירושלים טפף גינאות ר"ל דהגינאות יהא בהאויר ר"ל במה שעתיד להוסיף על ירושלים בגובה וכמבואר בספרי פ' דברים פסקא א' כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ע"ש ור"ל דבמקומה שהי' כבר אסור שיהי' גינות רק באויר שיוסיף. והנה כאן במשנה גבי יחור של תאנה לתוך החצוב לא סיים מפני שהוא אילן בירק משום דבתוספ' כאן פ"ב הוה פלוגתא דתנאי אם מין אילן הוא או לא. ועיין תוס' ע"ז דף י"ז ע"ב דהוא קנה צוקר ובמש"כ בזה בהל' ברכות: