צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ז
הזורע כו'. מותרים כו'. עיין חולין דף קט"ו ע"ב ובירוש' כאן פ"א ה"ד משמע רק דהפירות מותרין אבל האילן אסור לקיימו דאמר שם וקצצן ומשמע דלא משום מקיים כלאים ככלאי זרעים רק אף היכא דלא יתגדל יותר אסור לקיימו ועיין בירוש' ערלה פ"א ה"ב דנקט שם גוי שהרכיב ועיין בסוטה דף מ"ג ע"ב ובירוש' שם דנקט דפירות עבירה הם ולא קאמר כלשון הגמ' בהרכבת איסור ונ"מ דאף אם הי' לוקח או שנפלו לו בירושה מ"מ אין חוזר עליו ממערכי המלחמה דהפירות מיקרי פירות עבירה וי"ל כמו דאמרינן בירוש' דסוטה יצא זה שאין מצוה לחללו ע"ש גבי חו"ל וגם י"ל דלמ"ד כרם רבעי דוקא אם הוה מורכב גפן בשאר מינים אין עליו שם כרם לענין זה וכמו דאמרינן בכורות דף י"ז ע"א גם י"ל דלפי מש"כ דעיקר נ"מ הוא בענין המצוה שצריך להביאו לירושלים ומבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש דעיקר התקנה הי' כדי שיכול להביא יין לנסכים וכיון שזה פסול לנסכים לא שייך בזה התקנה כמבואר בהך דבכורות הנ"ל אך זה תליא בהך מחלוקת דירוש' דסוטה הנ"ל דהך ולא חללו אהיכא קאי אי אשנה רביעית אי אשנה חמישית דבשנה רביעית אינה שלו וכעין הך מחלוקת דשביעית ספ"א גבי עד שיחולו ועיין במש"כ רבינו בשם הגאונים בסוף פ"ט דמעש"ש וסוף פ"י דמאכלות אסורות. גם יהי' נ"מ לפי מש"כ בח"א דגבי זית המורכב או שהדלה ע"ג אילן אחר אין בזה חשש משום דאינו מקבל שינוי כמבואר בירוש' פ"א דכלאים ועיין בירוש' פ"ה דב"מ ובתוספ' שם דעץ זית קשה מכל העצים וא"כ י"ל דאין שמנו פסול לנסכים אך מטעם דנעשה בו עבירה פסול וכמו כלאי בהמה עיין תוס' חולין דף קט"ו ועיין בירוש' פיאה פ"ז דזיתים לא היו מצויין אז ואמאי לא עשו התקנה שלא יהא נפדה רק על כרם ולא על זיתים ועיין תרומות ירוש' פ"ג ה"ג דיין טומאתו מצוי ושמן אין טומאתו מצוי ולכך לא תקנו על הזיתים ועיין ברכות דף ל"ה וב"מ דף פ"ז דגם זית מקרי כרם ע"ש. ועיין בירוש' ערלה פ"א ה"א דזית ותאנה אינם יכולים לבטלן במחשבה מתורת פרי ובמשנה פ"ו דכלאים וזהו כונת הגמ' בתמיד דף כ"ט ע"ב ומי איכא תאנה דלא עבדא פירי ר"ל דבהן לא מהניא מחשבה לשם עצים ועיין ברכות דף מ' ע"ב במה דאמר ר"מ ראה תאנה כו' ברוך המקום ר"ל דהיא אינה תלוי' במחשבת אדם ועיין רש"י שם דף ל"ה ע"ב ד"ה זית. ויהי' נ"מ ג"כ גבי זית אם נטעו לעצים אם שמנו כשר למנורה ע"ש בירוש' פ"א דערלה אך באמת נ"ל דכונת הגמ' דמנחות דף פ"ו ע"א שמן זית מזיתי ע"ש ברש"י אך באמת ר"ל כמבואר בתוספ' שם דצריך שיהי' הזיתים נטועים לכך לעשות מהם שמן למנורה ונ"מ למה דמבואר בירוש' דערלה פ"א הנ"ל גבי זית שנטעו למנורה ע"ש. ובאמת נ"ל דכונת הגמ' מכות דכ"ג ע"ב דתקנו הבאת מעשר לבית האוצר קאי ג"כ אהך תקנה דכרם רבעי שיהא עולה לירושלים ועיין בירוש' סוטה פ"ט גבי הך דיוחנן כ"ג אך באמת כך דהנה עיין בספרי פ' ראה ובירוש' דמעש"ש מבואר שם כך דשלא בזמן הביעור אין אתה מוציאו ממקום טומאה למקום טהרה ר"ל ליתנה לכהן עיין בירוש' וביבמות דף פ"ו אך בזמן הביעור שפיר יכול ליתנו לכהן וזה הוא דתיקון שלא יחלקו המעשר מיד דאז ע"כ יהא מוכרח ליתנו ללוי רק שיכניסו לבית האוצר עד שעת הביעור ואז יכולים ליתנו גם לכהנים וזהו הקנס שקנסם עזרא עיין רש"י חולין דף קל"א ע"ב ותוס' בכ"מ ולקמן בהל' מעשר אבאר זה. וגבי נסכים י"ל דגרע טפי לפי מש"כ רבינו בהל' מעה"ק ספט"ז ופ"ב הי"ג ע"ש ועיין פסחים דף מ"ח ע"א ובמ"א אבאר זה:
[השמטה לדף ד' ע"א. במ"ש שם אם חיישינן להרכבה. ועי' במס' פרה פ"ח מי"א גבי אמת המים הבאה מרחוק דהוה מחלוקת אם חיישינן שמא נפסקה ע"ש. ועי' נדה דף ח' ע"ב דמשמע שם דלמ"ד דגבי ע"ע צריך מקום עריפתה שלא נעבד בו מעולם צריך שנדע זה ולכך צריך נחל איתן ישן עי' סוטה דף מ"ו ע"ש ובפיהמ"ש ואנן לא פסקינן כן: ע"כ השמטה]