צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ג
ואסור לאדם כו'. כ"כ בזה אך באמת רבינו ס"ל כשיטת התוס' דלקיים כלאים ליכא איסור לדידן רק בתוך שדהו אסור לקיים דמגלה דעתי' שניחא לו בזריעתם ועיין בספרי פ' תצא פסקא ר"ל מה דמרבה שם מאשר תזרע אם זרע חבירו ורצה לקיימו וזה רק בתוך שדהו ועיין ב"מ דף ק"א ע"א גלית אדעתך כו' וכמו הך דשם דף כ"ב גבי הכשר ועיין במה דפליגי במכשירין פ"ג מ"ה דס"ל לר"י דגבי הכשר כ"ז שלא עשה מעשה להראות דניחא לו אינו מוכשר וכן ס"ל בפרה פ"ב מ"ד. ועיין תוס' ע"ז דף ס"ד ע"א ד"ה ר"ע אך שם אין הטעם משום לאו שאין בו מעשה רק משום דבלא מעשה לא מיקרי מקיים כלל דהקיום אף לר"ע אין האיסור מה שהוא רוצה שיהי' הדבר רק מה שמסכים להפעולה שנעשה בהדבר וזהו כונת הגמ' במעילה דף כ"א ע"ש בתוס' מש"כ שם דגבי טל כיון דהוה מעשה בידי שמים עדיף טפי ע"ש ור"ל דהרצון שלו שיהי' הפעולה וזהו כונת הגמ' ב"מ דף כ"ב ע"ב דמדמה ליאוש שלא מדעת ע"ש ור"ל אם הרצון עושה כאילו ירד הטל עליהם מדעת או כמו שעכשיו הם לדעת ובפרט לשיטת רבינו דצריך להחשיב גם המים. ועיין תוס' ב"ב דף צ"ז ע"א ד"ה לא לכך בעי שיהיו לחים דבל"ז ליכא על מה שיפול הרצון שלו והך דב"ב שם הוא משום דאיסורו חישובו וכמו הך דבכורות דף י' ע"א וכמו דאמרינן בשבת דף י"ז דכלי טמא חושב משקה ועיין כריתות דף י"ג ע"ש בתוס' ישנים ועיין במס' טבול יום פ"ג מ"ו דמשקין של טמא א"צ מחשבה ע"ש ובטבול יום הוה מחלוקת אם יש עליו שם טמא וזהו ג"כ כוונת רבינו בהל' טומאת אוכלים פי"ב ה"ו מה דמחלק שם וע"ש בהשגות מהך דכריתות דף ט"ו אך כונת רבינו דעיין בירוש' פ"א דמו"ק דאמר שם דבשעה שהגשמים יורדים הרי הם כמחוברים לים הגדול ועיין בהך דזבחים דף כ"ה ע"ב מה דמחלק שם בין שותתין דאז הוה כמו נפסק ובין עוברין והנה רבינו ז"ל ס"ל בפ' ט"ו דמחוברים אינם מתטמאין בלא רצון וע"ש פ"ב הי"ג דלכך משקין טמאים שנפלו על האוכלים מטמאין בלא רצון רק בתלושים ולכך אם הם עוברים אינם מכשירין דהוה כמחוברים ואם שותתין מכשירין וע"ש בפ"י ה"ה. ועיין ירוש' תרומות פי"א ה"ה דאמר שם ר"י הקדש כמנינו ר"ל גבי מעלות בטומאה. ולכך א"ש מ"ש התוס' פסחים דף כ"ו ע"ב מהך דעלה עלי' זכר להך דהכניסה לרבקה דשם נעשה בה מעשה והרצון שלו מחשב לעשי' משא"כ בהכניסה לרבקה דשם הוה הפעולה ממילא. ומש"כ רבינו לקמן פ"ה ה"ט הרואה כלאים כו' דמשמע שם לכאורה דאסור לקיים גם בשדה חבירו כ"כ בזה משום דמבואר בירוש' פ"ב דאם מצא כלאים בכרם הוה הפקר ויכול ללוקטן ולכך אם נהנה בהם זכה בהם למפרע והוה כמו שלו וכמו דאמרינן בהך דנדרים דף ל"ד ע"ב גבי ככר של הפקר דאח"כ אם הגביה הוה הקדש למפרע ולכך מבואר בירוש' פ"ה דכלאים דאם הוא לקטן אסור לכל דהוה שלו למפרע ע"ש. ולכך בהך דע"ז דף ס"ד ובמכות דף כ"א ע"ב דמיירי שאינם שלו דהא הוה שביעית ובע"ז מיירי בשל גוי לכך מותר לקיים לדידן דזה גופא לא הוה גדר זריעה וא"ש הך דב"ק דף פ"א ע"ש בתוס'. ועיין בספרי שם דמרבה שאסור לזרוע כרם של אחרים אך שם ר"ל אשל גוי כמבואר בירוש' פ"ז ה"ד. ועיין בירוש' ספ"ג דערלה: