צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה ג
[ממהדורא תניינא: וכן נביא כו' והכובש נבואתו כו'. עי' סנהדר' דף פ"ט גבי יונה בן אמיתי, וכבר כתבתי במה דמבואר במכילתא פ' בא דברח לחו"ל ור"ל דהוא הי' מצדון וצידון הוה מהעירות העומדות על הגבול שבין א"י לחו"ל עי' עירובין דף מ"ז ותוספתא דמאי ואהלות ובירוש' פ"א דדמאי ובדברי רבינו פי"ג מהל' מעשרות הל"ז נראה שם דצידון הוה מעירות שבין א"י לחו"ל, ועי' ירוש' רפ"ה דסוכה, עכ"פ יונה הי' בגבול שבין א"י לחו"ל וכבר כתב' בזה דכל גבול ומצר ומחיצה יש שני השמות עליו ועי' בכורות דנ"ה גבי ירדן ובתוספ' ב"ק פ"ז ומעש"ש פ"ג ובירוש' חלה פ"ד ועירובין דף ע"ו ולפי המבואר בהך דחולין דף ס"ח גבי מקום חתך גבי אבר מוכח דאם החזירו בפנים שייך מקום המחיצה כלפנים, ועי' בירוש' מעשרות פ"ג גבי נוף מבואר שם ג"כ דאם החזיר את הנוף נעשה כמו במקום העיקר ובאמת הגדר עי' בחולין דף ע"ג ופסחים דפ"ה בחיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי ועי' זבחים דמ"ג ודפ"ז ע"ב ר"ל ג"כ אם כל הדבר שיש בו כמות הוא מתחלק לחלקים או מחיבורי החלקים הקטנים נעשה הכמות ועי' חולין דף ס"ט ע"א מה דאמר שם בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ור"ל אם גבי מציאת הבהמה שייך לומר שהיא כלולה וגדולה מאיסורין ושם דף ק"ב ע"ב גבי בהמה בחי' לאיברים וזבחים דכ"ו גבי דם האיברים ע"ש וחולין דף ס"ז גבי שרצים שלא פרשו דמותרים וביצה דף ל"ז וכ"מ ור"ל אם כל זמן שלא פירש אין שם הדבר עליהם כלל ועי' בירוש' נזיר פ"ז ובגמ' שם דף נ"א גבי רקב דגדר הנ"מ דמן הארכובה ולמטה להארכובה ולמעלה זה רק לאחר שנחתך מן המת אבל בלא נחתך הוי הכל מציאות האדם ואין נ"מ בין מן הארכובה כו' וכן גבי מי חלב דחולין דקי"ד וע"ש ברא"ש וכן גבי רוטב שבפסח היוצא מק"פ לשיטת רבינו בהל' ק"פ דאם יצא הרוטב אסור לאוכלו והוא בכלל דחולין דף ס"ח ע"ב וכ"מ יצא חוץ למחיצתו אבל כל זמן שהוא בבשר הוי כן המציאות וככ"ב גבי חלב המובלע בהכחל עי' רש"י חולין דק"ט ובתו"כ פ' שמיני וכ"מ בזה וזה ר"ל הך מחלוקת גבי חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתו וכן הגדר במקום דעיקר הגבול נולד מהשינוי בין המקומות בדין ולכך כל מקום שהשטח יוצא להצד השייך לזה אז גם הגבול נמשך לשם ואם להצד השני נמשך הגבול לשם, ועי' בירוש' גיטין פ"ג דאף דקיי"ל דאם יש ענין אחר בגט מה שאין שייך לו הוה זה פסול בגט מ"מ אם יש בגט דבר שאין מעכבין כיון שהן נכתבים בסדר הגט לא איכפת לן, עכ"פ מאחר דמבואר בספרי פ' שופטים פ' קע"ה דנביא רק מא"י ולא מחו"ל משום דכתיב מקרבך וא"כ אם הוא במקום הגבול אז אם הולך לא"י חל עליו שם שמא"י ואם הוי מחו"ל ואין עליו שם נביא ולזה הגדר רצה לברוח לחו"ל ושוב אין עליו שם נביא ואין עליו גדר דהכובש נבואתו והים הביאו בע"כ לא"י ואז הוכרח שלא לכבוש נבואתו. ע"כ ממהדורא תניינא]