אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי יוסף רוזין

פרק ו · הלכה ג

הלכה ב

אינו לוקה. עי' ירושלמי מגילה פ"א דמשמע דטפל לשם הוי ג"כ איסור דאורייתא במחיקה מדמביא ראיה מציץ. אך באמת זה תליא מה הקדושה בטפל אם משום עצם דהוי כמו יד לשם או משום השם ונ"מ אם נמחק השם ע"י סיבה אם מותר למחוק הטפל, ועי' בשבת ד' קט"ז ע"א אזלא כתב אזלא קדושתייהו ועי' בירושלמי פ"ק דמגילה גבי חרב הכרך ונעשה של גוים וכו':

[ממהדורא תניינא: וכל הנטפל לשם מאחריו כו'}. נראה דזה רק גבי ס"ת דשם בשם מלבד קדושת הדין יש בו ג"כ גדר קדושת פה כמ"ש הראב"ד בסוה"ל שבועות ולכך קיי"ל דצריך לקדש מפורש בפרט עי' תוס' מנחות דמ"ב ע"א ולכך נתקדש גם הטפל בגדר יד להשם עי' חולין דקכ"ח ובדברי רבינו לקמן בהל' עבו"ז ולכך ג"כ מבו' בירוש' דסוטה פ"ב ופ"ג דכל המגילה של סוטה נתקדשה אגב השם שכתב לה אבל אם כתב שם בפ"ע אז הקדושה רק גדר דין וכן הדין גבי קרבן בין בנדר בין היכא דחייבה התורה הבאת הקרבן והקרבת הקרבן ועי' במעילה די"ט ע"א בהך דר"י ור"ש ותוספ' שקלים ובירוש' פ"ב דשקלים ובספרי פ' נשא פס' כ"ט שהוא חייב בטיפול הבאתם ובתו"כ פ' מצורע וברש"י נזיר דמ"ד ע"ב ור"ל דעד פתח אהל מועד חל עליו חיוב התורה של ההבאה ואם מתו שם אז חייב מחמת ההקרבה וגבי מחוסרי כפרה יהי' נשאר מחוסר כפר' אך מ"מ קיום ההבאה כבר קיים, וכן נ"מ די"ל דשוב אין עליו דין דבל תאחר ובזה יש לבאר לשון הירוש' פ"א דר"ה הל' א' מה דמייתי שם ברייתא דואל פתח אהל מועד לא הביאם ור"ל דאם אמר הרי עלי קרבן ודמיו עלי' דמבו' במנחות דק"ח דהוקבע, ואם הביאו אל פתח אה"מ ושם מת די בקרבן קטן וכ"כ בזה, וכן נראה לדידן דס"ל דשעבודא דאוריית' והיורש חייב לקנות ולהקדיש מה שנתחייב אביו קידושין י"ג וכ"מ כיון שהביאם לעזרה מיד נפטר ולכך פסק רבינו בה' עירוכין פ"ב ה' ח' גבי כל הספיקו' בנדר דהנודר עצמו ספיקו להחמיר וגבי היורש להקל דגבי נודר עצמו החיוב לבד השעבוד הוא על הגוף ולכך ספק להחמיר אבל על היורש רק מחמת שיעבוד הנכסים, והארכתי בזה בהך דעירוכין דכ"ז גבי מקדיש דכופין את המקדיש לפדות מטעם חומש ושאר דברים, גבי יורש כה"ג מאי אם כופין את היורש דהרי גם הוא צריך להוסיף חומש אם כופין ע"ז משום רווח הקדש כיון דהוא לא הקדיש וכ"כ בזה, וזה ר"ל הך דב"ק דס"ט ע"ב גבי מה דיליף מקרא דאם גאל יגאל כו' דאף דממון גבוה הוא מ"מ אוקמי רחמנא ברשותו ור"ל מזה הפסוק ילפינן בתו"כ וזבחים ד"ו דיורש ג"כ צריך להוסיף חומש אף דהוא לא הפריש הדבר, עכ"פ יש בזה שני גדרים וכבר כתבתי דאף דקיי"ל דעירוכין לא קדיש עד דמטי ליד גזבר מ"מ אם הפריש הכלי או מעות שזה יהי' לצורך תשלומי העירוכין חל ע"ז ג"כ גדר הקדש כדמוכח מסנהדרין דט"ו והוי כמו הקדש חדש ונ"מ אם צריך להוסיף ע"ז חומש, ועי' בעירוכין די"ד ע"ב ור"ל דהיכא דשילם בעד העירוכין ואח"כ פדה אותם מיד הגזבר א"צ לשלם חומש כיון דהקדושה חל ביד הגזבר, כמבו' חולין קל"ט אך אם דהתפיס המטלטלים לצורך העירוכין חל עליהם הקדש חדש וכה"ג כ' התוס' נידה ד"ו ע"ב ומנחות דע"ו גבי חלת תודה קודם ששחט עליהם הזבח, אם הפריש הד' חלות שיהי' לצורך תרומת לחמי תודה חל עליהם קדושת פה ע"ש, ובאמת נראה גבי שקלים דלפי המבו' בירוש' שקלים פ"ב ה"א דאם הפריש שקלו חל עליו הקדושה מיד ע"ש דהוי מחלוקת דר"י ור"ל כהך דחולין דקל"ט משום דמתחילה חל קדושה גדר קרבן יחיד עליו וכ"כ במ"א דאז יש עליו דין דאסור ליתן באתנן זונה לא כמו גבי כספים דמבו' בתמורה ד"ל ובה' איסו"מ דלא חל כלל דשם לא הוי גוף קרבן משא"כ בשקל באתנן זכר אז חל עליו האיסור דלא תביא כו' ואח"כ כשבא ליד גזבר נהפך לפנים חדשות מתרומות הלשכה של ציבור וכמבו' בירוש' שם בפ"א ובפ"ב, עכ"פ מיד שהפריש השקל נתקדש ומועלין כמבו' בתוספ' פ"א דשקלים ופ"א דמעילה ובדברי רבינו סופ"ו ובאמת י"ל דהוה בגדר קדושת הגוף והך דשקלים פ"ב ה"ב מבוא' דכ"ז שלא תרמו עליהם דאז הוי כמו שבא ליד הגזבר לא מעל שם מיירי שהוא לא הפריש השקל רק נתן לחבירו שהוא יוליכו לתתו לשולחנו וכ"ז שלא תרם הגזבר אין לו קדושה וכן מבו' בפ"ג ה"י דשקלים בדברי רבינו ורק כמו גזל ועי' בערכין ד"ו ע"א בתוס' ועי' בהך דשבת ד"צ גבי מקק ספרים דמבואר שם דצריך גניזה ודקט"ו ע"א ודק"ג וכמ"מ ובב"ב ד"כ גבי בלה ומגילה דכ"ו ע"ב אך שם לא בגדר קדושה רק בגדר איסור הנאה אך נ"מ דיש דברים שהם אסורים בהנאה ולכך צריך לכלות אותם ויש דברים שמחמת שצריך לכלות אותם לכך הם אסורים בהנאה ויש דברים שהם אסורים בהנאה וצריך לכלות אותם ועי' סנהדר' דנ"ה ע"א דאמר שם גבי אשירה השחת שרוף וכלה מלבד איסור הנאה שלהם ולכך אפר ע"ז אסור בהנאה לעולם כמבואר בכמה מקומות עי' סוף תמורה, אך נ"מ אם אפרן הם אסורים בהנאה כללית או משום לא ידבק כו' עי' חולין דפ"ט וע"ז דל"ד ותמורה ד"ל ע"ב ורש"י ע"ז דמ"ו ושבת ד"צ ע"א וכ"מ ונ"מ לפי מאי דקיי"ל דגבי ע"ז חייב אם נהנה אף בכ"ש כמ"ש רבינו בה' ע"ז ובה' מאכא"ס ועי' שבת דפ"ג ע"ב וד"צ ע"א אם גם מהאפר שלהם חייב בכ"ש אם יש ע"ז ג"כ שם ע"ז וכ"כ בזה והנה כבר כתבתי במ"ש התוס' יבמות דק"ד דגבי ע"ז של ישראל לא אמרינן הגדר דכתותי מכתת שיעורא משום דשם נקט בע"ז דנ"ב גניזה, ועי' שם ברש"י דנקט הלשון דכשהיא שלימה גונזה, ור"ל דכל הנקברים דסוף תמורה הוא בשביל סיבה אחרת לא שטעונה קבורה מחמת עצמה משא"כ בזה הגניזה מחמת עצמה ועיין בתוספות בבא קמא דף ע"ו ע"א ועיין בתוספות ישנים יומא ד"ס מאי דמחלקים בין קבורת מת לקבורת הני דע"ז דס"ב ע"ב גבי אבן שנסקל כו' וכן גבי גניזה דעגלה ערופה עי' ע"ז דכ"ט ע"ב בתוס' שם ועי' כריתות ד"ו ע"א דגרסינן שם גם גבי עגלה ערופה גניזה לא לשון קבורה המבו' בכ"מ ונ"מ דגבי עגלה ערופה ג"כ הוא דין בעצם וכמבו' באדר"נ שאסור להזיזה ממקומה ובאמת ר"ל דגם מקום הגניזה נאסר בשביל זה לא מחמת לא יעבד בה ולא יזרע ובאמת כתבתי בזה במ"א דהך מחלוקת דירוש' סוטה פ"ט גבי שיעור מקום תפיסתה של העגלה ערופה לא מחמת הני לאוי רק דקבורת עגלה ערופה אוסרת כמו גדר מת, וכבר כתבתי דהא דקיי"ל דגבי מת קרקע עולם אינו נאסר זה רק ליטול ממנו עפר אבל עצם הקבר אף בקרקע עולם כל זמן שהמת מוטל שם אסור וכמו בטומאה ועי' עירובין דל"א וכן הדין בעגלה ערופה וזה נ"מ בין גניזה לקבורה דהיכי דנקט בגמ' ל' גניזה גם המקום נאסר וקונה את מקומו, ועי' בכורות די"ב ע"ב גבי פטר חמור ובירוש' נזיר פ"ז ה"א, ובאמת זהו כוונת הגמר' מגילה דכ"ו ע"ב במאי דאמר שם דעושה אותן תכריכין כו' וזוהי גניזתן דר"ל דאף דבאמת הארכתי דהחיוב דתכריכין הוי זה חלק מהקבורה והך דמעש"ש פ"ה ועי' יבמות דע"ד וכ"מ ובתוס' שם דע"ג ולא נתתי ממנו כו' הוי זה בגדר כל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין ועי' בתוספ' נדרים פ"ב גבי מודר הנאה דמותר לעשות לו תכריכים שאין הנאה למתים ור"ל דאף דמבו' ביבמות דס"ו ע"ב דהמת קנה אותן וא"ש מה שהקשו התוס' סנהדר' דמ"ח גבי עור המת דתכריכין שאני דקנינהו ולכך אסורים וכן בגדר קבר יש בו שני גדרים אם משום משמשין ואז הקרקע מותר ואם בגדר עצם המת שבטל לו גם קרקע אסור וכמ"ש, ולכך אמר דהני מטפחות דבלו לא מחמת דבטלינן להמת רק דזהו גניזתן, וכן הדין גבי אבנים מנוגעות עי' בתו"כ פ' מצורע שיהא מקומם טמא דגם המקום שפינו אותן שם טמא ובתוס' דנגעים הובא בר"ש פי"ב מ"ו וגם קרקע שעמד שם הבית טמא בגדר תפוסה ג' אצבעות וכמו בנזיר דס"ד ועי"ש בנגעים פי"ג מי"א בר"ש. נחזור לענינינו וכמו הך דע"ז דף נ"ב ע"א גבי כלי שרת שנפסלו ובדברי רבינו בהל' כלי המקדש וכמו דקיי"ל גבי חטאות המתות דפקע קדושתן כמבו' בתמו' דכ"ב ומעילה ד"ג וד"י ע"ב ועי' בכורות דט"ז וכמ"מ בש"ס וכמו קדשים שמתו וקדשים שנעשו טרפה עי' תמו' די"ז פקע קדושתן ונעשין איסורי הנאה דאורייתא ועי' רש"י מעילה ד"ב וד"ג ע"ב ובנזיר וכמ"מ ותוס' קדושין דנ"ז ע"ב ומעילה די"ב ודט"ו שם ר"ל רק דהקדושה שלהם פקעה אבל אסורין מן התורה וכמו הך דבכורות דט"ז וכן שחוטי חוץ עי' תוס' ב"ק דע"ו שהקשו דיהי' להם פדיון ועי' בלשון הרמב"ם בהל' פסולי המוקדשין פי"ח דמוכח שם דאסור משום לאו דלא תאכל כל תועבה אך זה רק היכא שעבר האיסור וכגון הך דזבחים דק"ח גבי שנים ששחטו ועי' רש"י קדושין דמ"ג דדייק רק דפטו' מחטאת וי"ל דחייבין משום הך לאו דונתצתם כו' לא תעשו כן עי' ע"ז די"ג ע"ב וכמ"מ דזה י"ל דגם שנים חייבין וגם י"ל דרק מקרבן פטור' אבל כרת חייבי' ועי' רש"י סנהד' דע"ח וע"א אם יש לחייב שנים על פעולה אחת וב"ק ד"מ בתוס' ופסחים דפ"ה, וכן בהך דין דתמו' די"ב ע"ב גבי הקדיש עובר במעי אמו ובד' רבינו בהל' מעה"ק פי"ח הי"ג דדייק שם דאינו חייב משום שחוטי חוץ והרמב"ם ז"ל כתב דאסור ואינו לוקה ואף דהא מבו' בתוספ' פ"ג דתמור' דעובר אסור באכילה בשחטה והטעם משום דמיו כמו יוצא דופן ביתום דע"י זה פקע קדושת הגוף ונעשה רק קדושת דמים עי' תמורה די"ז ובכורות דמ"ב ובד' רבינו בהל' תמורה פ"ד אך באמת זה תליא אם יוצא דופן הוי פסול הגוף וזה תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן גבי יוצא דופן עיין חולין דף ס"ט עמוד ב' בכורות דף נ"ז וברמב"ם בזה בהל' בכורות גבי מעשר בהמה ודי"ט לר' טרפון וחולין דף ע"ד ע"ב ודף ל"ח ובודאי פסול לקרבן רק מכ"מ לא הוי פסול הגוף וכמו בבן פקועה דחולין דע"ד שם ע"ש בתוס' וא"כ לפי זה אמאי אינו חייב משום לאו דלא תעשון כמו בע"ז די"ג ע"ב אך לפי המבואר שם דאף למ"ד דמטיל מום בקדשים גם בגרמא חייב כמבו' מנחות דנ"ו זה רק במטיל מום משום דיש בהלאו שני גדרים אחד משום הדבר בעצמו וא' משום דע"י זה נפסל הדבר הנשאר והוא איסור נמשך דהדבר ישנו ופסול ע"י גרם שלו אך זה רק שייך היכא דהדבר נשאר קדוש רק דהפעולה עושה בו שלא יוכל ליקרב או שאר דברים אבל אם ע"י זה פקע הקדושה לגמרי אז האיסור רק משום הפעולה ולא משום הנפעל ולכך גבי מטיל מום אף גרמא חייב דהא קדושת הגוף בע"מ הקדושה עדיין יש עלי' אבל היכא דעשה פעולה שע"י זה תפקע הקדושה לגמרי מהן אז החיוב רק על עשי' ואז רק בעושה בידים וכן מוכח מהך דע"ז די"ג ע"ב גבי גיסטרא ע"ש ולהיפך היכא דאין מתכוין לזה אף דהוי פס"ר מכ"מ להנפעל ליכא חיוב רק על הפועל וזה שיטת רש"י בכורות דכ"ה ודל"ד ולקמן אבאר זה ועי' בתמו' די"א ע"א ובאמת בהך לאו דלא תעשו עול כו' דבבא מציעא דף ס"א ע"ב ובבא בתרא דף פ"ח ע"ב ודף פ"ט ע"ב ובדברי רבינו בה' גניבה פ"ז ופ"ח הנה בגמ' איתא בב"מ דאזהרה הוא על טומן משקלותיו במלח ע"ש דהחיוב הוא משעת עשי' ור"ל בשעת הטמנה דזה וודאי דאם עשה לכתחילה המדה או המשקל חסירה אין בו הלאו דלא הוי זה מידה כלל כ"א מד' אחר' אבל אם נטל משקל שלם וטומנו במלח שיחסר, ע"ז שייך האזהרה כיון דכבר יש עליו שם המשקל והא דמבואר יבמות דכ"א וב"ב דפ"ח דלית' בתשובה ר"ל דלפי המסקנא בב"מ עיקר הלאו הוא רק ע"ז על הגרם שיגרום חסרון בהמשקל ובזה לא שייך הישבון, וכן כתבתי במה דמבו' מדברי רש"י ב"ק דצ"ח ע"ב דשורף שטרותיו של חבירו אף קטן חייב לכשיגדל, שם משום דבמה שנשרף לא פקע החוב רק אין לו במה לגבות והוה כמו גירי דידי' תמיד עי' ב"מ דמ"ד משא"כ בשאר הזיקות ובגדר הך דיבמות דצ"ב דס"ד לומר דהוה כמו קלא דקמי נישואין כיון דצריכה היתר ב"ד ור"ל דההיתר הוא נמשך לא עבר ונפסק וכמ"ש התו' חולין דצ"ו וכבר כתבתי בזה נחזור לענינינו עי' בתמורה דף י"א עמוד א' ובאמת הפירוש שם להיפך ולדי קדשים במעי אמן הם קדשין הוי עלי' קדושת הגוף פרטי שוב כששחטן פקעה מהן קדושתן כמו ב"פ ויוצא דופן ויתו' אבל למ"ד בהוויתן מ"מ קודם שכלו לו חדשיו בטל לאמו ויש עליהם קדושת האם ועי' בלשון רבינו בהל' מעשה הקרבנות פ"א הי"ט דכתב שם להיפך ואף דכלו לו חדשיו הוי קדוש כאחד מאברי' ובהל' תמורה פ"ד ה"ג נקט רק בלא כלו וצ"ל דנ"מ דכאן לא שייך לומר שיהי' קדוש בפ"ע דאם לא כן יהי' חל עליו שם ולד חטאת ולמיתה אזלא ופקע קדושתו ולכך אמרי' דבטל לגבי אמו וכמו אחד מאברי' ואף אם הולד חי ואף דהרמב"ם פסק בהל' מא"ס דב"פ שכלו לו חדשיו ויצא חיים חייבין על חלבו כרת דרק שחיטת אמו מטהרתו ולשאר דברים הוא מציאות בפ"ע כאן גבי חטאת מוכח מדבריו להיפך ומהני לו זריקת אמו ועי' זבחים דצ"ח ע"א במה דנקט שם דלא חל על בע"ח גדר נותר דלכאורה קשה הא משכחת גבי חטאת מעוברת ששחטה וזרק דמה ויש בה ב"פ חי וכלו לו חדשיו אף דלכמה דברי' הוי כחי עי' חולין דע"ד ע"ב מכ"מ חל על בשרו גדר נותר והזריקה מתרת לו כמו דאשכחן בהך דמעילה ד"ו ע"ב וד"ז וזבחים דקי"ב דזריקה אחת מהני לשתי החטאות ועי' בירוש' דיומא פ"ה ה"ד דאמר שם הכל מודים דפר משיח ועדה דדי שיהא כדי הזי' אחת לשניהם והטעם כיון דלמדין זה מזה כמבו' בזבחים דל"ט ובאמת נראה בהך דמבו' בזבחים דס"ה ע"א גבי לאכול כחצי זית כו' דהיכי משכחת לה גבי קרבן עוף דבעולה ליכא אכילה ובחטאת ליכא הקטרה ודוחק לומר דזה אתי' כר"א עי' מנחות די"ב אך נראה דכיון דמבואר בקרא עי' כריתות ד"י ויומא דמ"א וזבחים ד"צ גבי מטמא מקדש במזיד קן חטאת ועולה תחת חטאת בהמה (תחת כבשה) שם ה"א דמצטרף המחשבה דהוה כמו אחד ולכך מבואר ג"כ בזבחים דס"ז דלר"י עולת העוף שעשאה כמעשה חטאת נמשכת ונעשה חטאת ע"ש דס"ח ע"א בתוס' וה"א דמצרף המחשבה קמ"ל וא"כ משכחת דגבי קדשים יהי' מציאות דחלב מותר וגבי חולין חייב כרת ועי' כריתות ד"ד ע"ב במה דא' שם דלכך צריך קרא כרת לחלב קדשים משום דהותר מכללא ע"ש ור"ל כמ"ש במ"א דאלי' של כשב בקדשים אם אכל ממנה חייב גם משום חלב דרק בחולין או בהאלי' של שור ועז בקדשים אבל גבי כבש כיון דשם קריבה בגדר חלב חייבין עלי' ג"כ משום חלב וכן הוא בתוספ' חולין פ"ז וכן בתו"כ יש מיעוט דעל פסולי המוק' פקע מהאלי' שם חלב דקדשים ומותרת לזר לאחר פדיון ועי' בכורות דט"ו ע"א במה דמקשה שם גבי חלב של פסוהמו"ק מחמת צבי ואיל ע"ש ואמאי לא מוקי זה לגבי אלי' של פסוהמו"ק וההיתר הוא לא משום דהוי גדר חולין רק משום דהוה גדר צבי (חי') וכן יהי' נ"מ גבי שה קדשים שמתה אם האלי' שלה יש עלי' טומאת נבילה, אם המיתה גורמת הטומאה או מה שאין בה במה לטהר ועי' בהך מחלוקת דחולין דע"ד גבי אבר עובר מת היוצא קודם שחיטת אמו אם טהרה אותה שחיטת אמה אח"כ וכן קודם שחיט' מאי וע"ש בתו' דע"ב ע"א ד"ה לחכמים וד"ע ע"ב ד"ה מ"ט ובבעל המאור שם, ובמ"ש רש"י דקכ"ז ע"א ד"ה האבר דכיון דאנן קיי"ל חולין דע"ג ע"ב דמיתה עושה נפול חזינן דהמיתה גרמה הטומאה והמיתה צריכה שתהי' בכל הפרטים, ועי' ביצה ד"ז גבי בשר המדולדל ואח"כ מת העוף דאין לטמא בבהב"ל ובתוס' זבחים ס"ט ע"ב בשם ר"ח דשייך שם גדר מיתה על אבר א' בד"ה אי, עכ"פ יהי' נ"מ דאף דקיי"ל קדשים שמתו פקע קדושתן כיון דאז עדיין שם קדשים עליהם ועל האלי' שם חלב ועי' חולין דל"ח ע"ב זה פירש כו' ודקכ"א ע"ב וב"ב דקל"ז ע"א גבי מתנות שכמ"ר וה"נ י"ל גם בעובר וכן י"ל גבי לובן כוליא חייב בקדשים ובזה יש לפרש הך דכריתות די"ד ע"א ועי' תוס' חולין דצ"ג וכן חוטין של חלב כוליא של מוקדשין עי' תוס' חולין דצ"ג ודקכ"ו ע"ב ותוספ' פ"י דחולין. עכ"פ גבי קדשים שמתו וגבי חטאות המתות דפקעה מהן קדושה וכן כלי שרת שנפסלו היכא דלא חזיא לכלום וטעונין גניזה עי' ע"ז דנ"ב וזבחים דפ"ח וכמ"מ ובד' רבינו בהל' ביהב"ח ובהל' כלי המקדש ולא דמי לכתנות כהונה שבלו דקדושין דנ"ד דשם הם ראוין לפתילות עי' שבת דכ"ב וסוכה פ"ה ובירוש' שם ובדברי רבינו בהל' כלי המקדש ובהך דיומא ד"ס ע"ש ושבת ד"צ וה"נ גבי היכא שנמחק מקום שנכתב בהס"ת השמות אף דמבו' בשבת דקט"ז דאזלא כתב אזלא קדושתו מכ"מ קדושה ליכא אבל איסור הנאה יש ועי' בתוספ' פ"ב דסוטה ובספרי פר' נשא פיס' י"ז גבי אם לאחר שנמחקה המגילה אם הקלף כשר לכתוב עליו מגילת סוטה אחרת ומבו' שם דלא ובתוספ' מבו' דצריך לגנוז זאת וי"ל ג"כ משום זה ואף דשם כך מצותה דעומדת למחיקה והוי בגדר בגדי לבן של יוה"כ דהם עומדין ג"כ לגניזה ועי' בירוש' סוטה הובא בתוס' ד"כ גבי מי סוטה לאחר מחיקה אם יש בהם קדושה ע"ש ובאמת י"ל ג"כ דנ"מ אם קלף של מגילת סוטה צריך עיבוד לשמה ועי' מנחות דמ"ב ע"ב וכמ"מ. עכ"פ אותיות הנטפלין לשם לאחריה' דקדושין י"ל רק בס"ת ושאר אבל כותב שם בפ"ע אז לא חל קדושה על הטפל לאחריו כיון דאין זה מן הצורך אך עי' בתוספ' דידים הובא בד' רבינו בהל' אבות הטומא' פ"ט ה"ט גבי משיחת הרצועות שתפרן לספר מטמא את הידים וכן גבי תיק של ספר מטמא את הידים ועי' ירוש' שבת פט"ז גבי מצילין תיק של ספר דרק בזמן שהוא טפל לו ועי' בירוש' פ"א דמגילה דמביא שם ראי' דאות שלפני השם לא קדיש דהרי בציץ האות שלפניו נחלק ור"ל דזה הוי כמו תיבה בפ"ע דלמד וכבר כתבתי בזה דזה מחלוקת בשבת דקט"ו ובירוש' סוטה פ"ב אם יש על אות אחת שם בפ"ע ורבינו ס"ל בה' תפילין פ"ה ה"ג דגם אות אחת הוה מציאות ונ"מ ג"כ אי הני סימניות דשבת דקט"ו ור"ה די"ז אם הם נחשבים ממספר האותיות דקידושין דף ל' דס"ת ותהילים או רק סימנא בעלמא וכמו בסוכה דנ"ג ע"ב וא"כ י"ל דגם בציץ כיון דהן נחלקין הוי כמו תיבה בפ"ע ועי' בירוש' מגילה פ"א גבי הא ד
ה לשם דהוא ג"כ הוי כמו תיבה בפ"ע ונ"מ ג"כ דהנה גבי חושן בתורה מבו' רק פעם א' גדר פתוחי וגבי אפוד וכן גבי ציץ מבו' איזה פעמים והטעם דהנה מבו' בגיטין ד"ו וכן פסק רבינו לקמן בהל' ס"ת דיותר משלש תיבות אסור לכתוב בלא שרטוט ע"ש בפ"ז ובהל' יבום פסק דרק שתים מותר לכתוב ולא שלש א"כ כך דגבי אפוד הוי נכתב על אבן אחת ששה שבטים דהיינו שש תיבות ולכך מלבד החקיקה של האותיות צריך לשרטט מקודם אבל בחושן דכל תיבה ותיבה הוי עצם בפ"ע אי"צ זה וגבי ציץ וכן גבי גורל של יוה"כ עי' ירוש' פ"ד דיומא דשם ג"כ הוי כתוב כך וכן היו חקוקין אם נימא דאות א' הוי ג"כ בגדר תיבה בפ"ע יהי' תליא במחלו' דגיטין הנ"ל דמלבד החקיקה הי' נצרך גם שרטוט ונ"מ ג"כ למ"ש לקמן בה"ד במה דפלי' רבינו והראב"ד ז"ל במה שדייק שם רבינו גבי שם של שתי אותיות דהוי מקצת שם המפורש דמאי נ"מ לן בזה דכל שמות אינם נמחקין ועי' בהך דשבועות דל"ה וע"ז דף י"ח גבי אד אם מותר למחוק ע"ש אך נ"מ אם רצה לכתוב שם בן ב' אותיות וכתב אות א' לבדה אם זה נמחק כיון דהוי מקצת שם המפורש ואף אם נימא דאות א' אין בו שום מציאות מכ"מ כאן אסור מחמת שם המפורש ועי' רש"י ערובין די"ח ע"ב ובהך דב"ב דקס"ו ע"ב גבי ילמד וכן י"ל נ"מ היכא דנתכוין לכתוב כל השם רק לא השלים ס"ל להראב"ד ז"ל דגם בשאר שמות אינו יכול למחוק דלא כרש"י בשבוע' שם וכמו הך דמנחות ד"ח גבי אם דעתו למלאות ראשון ראשון קדוש וכב"כ בזה בהל' כלאים פ"י ובאמת הנה בירוש' שבת פ' האורג מבו' דהכל מודים בכותב את השם דרק אם השלים אז חייב והארכתי בזה דר"ל דדי אם השלים במוצ"ש דהיינו שהתחיל לכתוב קודם בין השמשות והשלים במוצאי שבת אבל לא השלים לא דס"ל דזה אינו דבר מצטרף ח"ו רק עצם פשוט ואינו מתחלק ובאמת נראה לי דזה ג"כ כונת הגמ' במגילה די"ז ע"א גבי למפרע דלא דיליף לה מקרא דיהי שם כו' ע"ש ברש"י ור"ל ג"כ דשלא כסדרן בשם פסול ולכך מבו' בירוש' פ"ה דברכות ולקמן בהל' תפילין פ"א הט"ו דהכותב את השם אסור להפסיק בשעת כתיבה ע"ש הטעם משום כונה ובאמת הטעם דהוי מציאות אחת וא"א לחלק ועי' במ"ש רבינו לקמן בהל' שקלים פ"א גבי שקל דצריך ליתנו בבת אחת ועי' במה דפליגי הרמב"ם עם רש"י בהך דשבת דצ"ז ע"ב גבי נתכוין לזרוק ד' וזרק ח' או נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' אם זה דומה לכתב שם משמעון ע"ש ורבינו ס"ל דדומה ור"ל אם עיקר החיוב היא הזריקה רק דבלא הנחה לא נגמרה הזריקה או עיקר החיוב הוא ההנחה וכן הך דכריתות דט"ו ע"א במה דאמ' שם לר"א נ"מ גבי קצירה וגבי ביאה ע"ש דאפשר לערב שתי גרוגרות בבת אחת ומה ר"ל אם הוי בשני עוקצין ב' גרוגרות בענף אחד או דהוי בפרי א' שיעור ב' גרוגרות אם גם ע"ז יש הגדר דשני גרוגרות ועי' נזיר ד"ז במה דמחלק שם בין זמן לשערות ולמקום אם זמן הוי נקודה אחת או שטחי ועי' בהך מחלו' דנידה דע"ב ע"ב בהך דר' יוחנן ורי"ל גבי י"א יום כו' אם הוי מציאות אחת או נפרדין וס"ל לרי"ל דהוי מציאות אחת ולא נחלק ולכך היכא דבזה החלק א"א שתהי' זבה גדולה לא חל עלי' גם שם זבה קטנה ור"י לא ס"ל כן ובאמת זה ג"כ הגדר במה דפלי' בכמ"מ אם חצי שיעור אסור מן התורה ר"ל אם הוי גדר הצטרפות או גדר נקודה וכן מה דפלי' ביומא דע"ג ע"ב גבי או"ת אם בולטות או מצטרפות ר"ל ג"כ זה הגדר וכמ"ש אם כל אות הוי מציאות בפ"ע ולשיטת התוס' בכמ"מ שבת דכ"ח ודס"ב וערובין וכמ"מ דס"ל דגבי תפילין הוי רק אות שין הל"מ חזינן דגם אות אחת הוי מציאות ועי' תוס' יומא ד"ח ע"א ובדברי רבינו לקמן בהל' תפילין פ"ג ה"א דגם ד' הוי הל"מ אך י' ע"ש בהי"ג ובאמת לגירסא הראשונה בשבת דס"ב גם זה הוי הל"מ אך נ"מ דגבי ד' מבואר מנחות דל"ה ע"ב וכמ"מ שהראה הקב"ה למשה מסיני וע"ש בתוס' ורש"י ברכות דכ"ג וכן כתב רבינו שם בהי"ג שא"א להודיע צורתו אלא בראיה ונ"מ דאף למ"ד בסנהד' דכ"א ע"ב דבתחילה נתנה תורה בכתב עברי ועי' זבחים דס"ב ע"א מכ"מ צורת הקשר של ראש צריך דוקא שתהא כמו ד' בכתב אשורי א"כ לפי זה הוי בתפילין של ראש ב' אותיות ולקמן בהל' תפילין אבאר דמ"ד דס"ל ביומא ד"ז ע"ב גבי ציץ שלא יסיח דעתו ממנו מקרא דתמיד ר"ל דאם מסיח דעתו אז הוי בגדר פסול בלבישה ושוב אינו מרצה על טומאה וזה תליא בהך מחלו' דפסחים דל"ד גבי היסח הדעת אם זה הוי פסול הגוף או רק פסול טומאה וס"ל שם כמ"ד פסול הגוף וא"כ הוי בגדר מחוסר בגדים וצריך לחזור וללובשו דבאמת כיון דהציץ הי' רק ב' אצבעות כמבו' בסוכה ד"ה וא"כ היכא דהו' עליו שלא כמצוותו אין עליו שם בגד כלל, עי' זבחים די"ט ושבת דס"ג ע"ב דהוי רק גדר תכשיט ע"ש ועי' תוס' נזיר דנ"ד, ועי' זבחים די"ח דנקט שם שני בבות לבש ב' מכנסיים כו' ויתור ע"ש ברש"י ובירוש' שם הוה מחלוק' מהו יתור, אם יתור הוא שני בגדים השייכים לכהונה, וא"כ מה דמרבה שם מקרא דכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג מחלל עבודה ובוודאי גם ציץ בכללו וא"כ לשיטת הראשונים תוס' סוכה דף ה' וביומא דע"ב בתו"י דהציץ הי' על הפדחת והוא שלא במקום בגדים וגם גדר בגד אין עליו כיון דאין בו ג' וא"כ מדוע פוסל העבודה וע"כ כיון דגבי כה"ג הוה זה גדר בגד חל עליו שם יתור בגדים ועי' חולין דקל"ח גבי כיפה של צמר ומ"ש הרי"ף ז"ל בפ"ו דשבת דהוה רק שני אצבעות ולכך אין עליו שם ייתור בגדים, והך דזבחים די"ט בהך מחלוק' גבי צלצול קטן באמת הטעם מחמת קרא דבד שלא ילבש של חול וע"ש בירוש' סוף עירובין הנ"ל ובמאי דפליגי רש"י ותוס' בזבחים שם גבי תפילין אם יש עליו שם בגד לגבי ייתור ע"ש, עכ"פ גבי ציץ הוי היסח הדעת פסול בהדבר והוי כמו מחוסר בגדים דנפסלה העבודה וכן גבי תש"ר כן ונ"מ דכב"כ דתש"ר הלבישה דבר הנמשך דכל רגע ורגע שהוא לבוש מקיים מצוה מה שא"כ בש"י המצוה היא מה שלובש ועי' שבת דקנ"ג ע"א ושמן על ראשו כו' ולכך יש ג"כ נ"מ גבי היסח הדעת בין של ראש לש"י [השמטה למ"ש בגדר דשבת קנ"ג ושמן על ראשך כו' ור"ל כמו דמבואר בכריתות ד"ז דשמן המשחה של כה"ג הוי קדוש לעולם ופועלת בו לעולם שכל רגע ורגע הוא נתקדש על ידיו ולכך מבואר שם דחייב על השמן שבראשו ולכך רק בכה"ג מבואר בגמ' שם דאם נטל השמן מראשו ונתן על מעיו חייב וא"ש מה שהקשה התוי' יומא נ"ט ע"ב וד"ס אבל במלך כה"ג פטור דלא גרע ממלך בן מלך וכ"כ בזה, וכן הדין בתפילין אבל בציצית כתיב בכל עת ואף דגם זה הוה מצוה נמשכת עי' תוס' סוכה דף ל"ט וביבמות דף צ' ע"ב עי"ש מ"מ הוה הזמן בגדר הך דמכות דף כ"א ע"ב גבי כלאים כדי פשיטה ולבישה עי"ש וה"נ גבי ציצית כן ועי' בירוש' ברכות פ"א ה"א דעת הוא כ"ד רגעים ועת א' מכ"ד בעונה עי"ש ועי' בירוש' מכות פ"ב על קרא עת רצון וה"נ זה השיעור ולכך נקט בכל עת. ע"כ השמטה]. וכן דייק רבינו בה' תענית גבי ט"ב דרק של ראש ובזה י"ל הך דסוכה דכ"ה ע"ב דא' שם רב גבי אבל ביום ראשון פטור מן התפילין ולכאורה מאי ק"ל הא זה מחלו' תנאים במו"ק דכ"א ע"ש אך נ"מ דאף למד"א דחו"ה חייב בתפילין וכן ס"ל לרב עי' תוס' מו"ק די"ט ע"א ומנחות דל"ו ע"ב ע"ש דאז ליכא גדר אבל וטרדה מכ"מ תש"ר פטור מלהניח דשם הוי היסח הדעת פסול עצם. ועי' רש"י זבחים ד"ק ע"ב גבי אונן ביו"ט לגבי קרבן דאסור בקדשים וה"נ כן ועי' כריתות דכ"ו ע"ב גבי חטאת העוף הבאה על הספק ואחר נודע שילדה ודאי אם יכול לאוכלה וזה תליא אם שייך באכילת קדשים גדר דיחוי לא מחמת חשש טומאה רק מחמת פסול הגוף עי' תוס' ב"מ דנ"ג ע"ב ותוס' זבחים דס"א ע"ב דפלי' בזה ופסחים דק"כ ע"ב גבי לס"ד מאי בוקר בוקר שני אם יכול לאוכלו ביום ע"ש וזה תליא אם שייך לומר בזה גדר דיחוי וראי' מדחזינן גבי בת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה דחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק עי' דס"ח ודפ"ז דיבמות וע"ש דנ"ו ע"א דנקט שם לשון קדושה וכבר כתבתי ביבמות דנ"ו ע"א נקט קדושה ודנ"ז ע"א נקט קנין ונ"מ די"ל למאי דס"ל שם דנ"ז גבי פצוע דכא כהן אם נימא דמותר לישא גיורת וכן פס' רבינו בה' איסו"ב פט"ז ה"א דמ"מ אסורה לאכול בתרומה דרק בת גרים לדידן דהיינו כגון שנתגיירה אמה מעוברת דלכהן אסורה כמבו' בה' איס"ב דרק אם הורתה ולידתה בקדושה ולפצוע דכה מותרת אז מותרת לאכל בתרומה אבל גיורת עצמה לא, וכמבו' בירוש' יבמו' פ"ח דיש עלי' שם זונה ע"ש, ולכך דייק רבינו בה' תרומות פ"ז הי"ג רק בת גרים כל' הגמ' אך נראה דלגבי קדשים מ"מ אסורה דשם צריך גדר קדושה דכיון דמותרת לממזר כמבו' א"א להתירה לאכול בקדשים ע"י אישות ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד בה' איסו"ב פי"ח ה"ג, וכבר כתבתי בזה במ"א במה דמבו' בגיטין דל"ח גבי המקדיש עבדו ובירוש' קידושין פ"ג ופ"ד לשם קדושת ישראל דר"ל כמ"ש רבינו בפ"א מה' מחוסרי כפרה דאף דהוה גר גמור לאחר מילה וטבילה מ"מ לגבי אכילת קדשים עדיין לא נגמר הגרות שלו ואסור, מלבד גבי עבד כנעני לאחר מילה וטבילה דשם אוכל בשביל הרב ולאחר שחרור צריך להביא קרבן ע"ש עכ"פ חזינן דלגבי אכילת קדשים היכא דהפסול הוא בעצם הוי גדר דיחוי ואסו' לעולם ועי' במה דפלי' בזה רש"י ותוס' ביבמות דס"ח ע"א ד"ה אי ודפ"ז ע"א גבי אם היתה ארוסה לישראל ומת אם אוכלת בקדשים וכן אם היתה מעוברת מישראל בלא אישות וכן נ"מ לפי מה דמבו' בסנהד' דס"ג ע"א דכ"ז שיש דם בכוס אסור לאכול הבשר דע"כ ר"ל לאחר שנתן מתנה אחת, עכ"פ דאם לא נתן ל"ל קרא ועי' פסחים די"ג ודע"ז וע"ח דאף לר"ש דאמר כל העומד לזרוק זה וודאי דאסור לאכול קודם שזרק ועי' כריתות דכ"ד ע"ב אך ר"ל לשאר מתנות או לשירים דכ"ז שישנן בכוס אסור לאכול וכן נ"מ למה דמבו' ביומא דס"א ובנגעים גבי לוג שמן של מצורע דמתנות הראש אין מעכבות, ועי' בל' רבינו בהל' מח"כ ספ"ד דאמר שם דקוד' שנתן כו' הוי כמו בחטאת קודם זריקה ובאמת הא מבו' בזבחים דמ"ד הובא בדברי רבינו מהל' מעילה פ"ב ה"י דלאחר זריקת דם אין בו מעילה אך י"ל דבה' מחוסרי כפרה ר"ל קודם נתינת השמן להכף וכבר כתבתי בזה בפ"ב מהל' נזירות דזה ב' גדרים דהלוג שמן הוי ג"כ בגדר מנחה וע"ש בזבחים מ"ד ע"א ע"ש ברש"י ובנגעים פ' י"ד מ"ו ע"ש בר"ש ועי' זבחים דע"ו ע"ב אך מ"מ י"ל דכל הני רק אם נשפך השמן אבל אם עדיין ישנו אסור לאכול מן התורה וכמו הך דסנהד' דס"ג הנ"ל וזה ר"ל ג"כ הך דזבחים דנ"ו ע"א גבי דם נפסל בשקיה"ח ויליף מקרא ביום זבחו יאכל ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל דכיון דהוה שקיעה"ח ולא נתן הג' מתנות והשירים דנפסלים ושוב מותר לאכול הבשר ועי' מ"ש בעה"מ חולין ד"פ ע"ב אם נאבד הכוס ואח"כ נמצא אם מותר באכילה ועי' בהך דתמו' דכ"ב ע"ב גבי אבודה בכוס ע"ש ברש"י ובאמת נראה דגם גבי מצות מילה דברים המעכבים בה לא הוי דברים נפרדים רק מציאות אחת דהרי למד"א שבת דקל"ה ע"א דודאי ערלה כבושה דההטפה דוחה שבת ע"ש חזינן דהטפה עושה כמו שמל ובגדר דהפעולה שנעשה מאלי' ע"י הדבר שהוא עושה כעת נעשה כמו שהוא עשה וכעין מ"ש התוס' מעילה דכ"א ע"א לחלק בין טל שירד על הפירות אם עשה איזו פעולה בזה אח"כ הוי כמו שהוא עשה כל המעשה ובין גדר זיעה בעלמא דזה נקרא בכונת מכוין וזה רק גדר סיבה מאליו ועי' במ"ש רבינו בס' המורה ח"א פע"א שיש דברים שהם רק ממילא ועי' במ"ש הבעה"מ פ"א דסוכה על די"ג גבי אגד בידי שמים ובכריתות ד"ה ע"א הקב"ה יודע בהכרעות ר"ל דאף דבר ההכרחי הוא ג"כ בגדר ההשגחה ועי' במנחות דפ"ז ע"ב במה מחלקן ביד דא"א שיהי' מצומצם ובמ"ש התוס' שם דע"ו ע"ב ובד' רבינו פי"ג בהל' מנחות שכ' לשון באומד כי כן הדין ובמ"ש התוס' מנחות דכ"ג ע"א גבי שירי הלוג ועי' בירוש' פי"א דתרומות דבעי שם דאם מיצה בכוונה אם הוי כמו יתר דכוונת התור' כמו הרגילות ועי' תוס' שבועות דכ"ז ע"ב גבי אם נשבע על הכיכר שיאכל ונשאר פירורים וכ"כ בזה בהך דכתובו' דצ"ח ע"ב גבי תרומה באומד ובמה שכתב הרא"ש נדרים דף ע"ה עמוד ב' גבי זמן הדבור של ההפרה אף במקום דא"צ זה הוי כמו מציאות לא מחמת ההכרחי ובירוש' חלה פ"א גבי בזמן שאין ביה"מ דאז ליכא הקרבת העומר והאיר המזרח מתיר מכ"מ הזמן של שיעור ההקרבה גם בזמן שאינו מעכב ולכך רש"י במנחות דס"ח ע"א כתב על האיר המזרח דהוא הנץ החמה אף דבכמ"מ מבו' דהוא קודם משום דצריך עכ"פ זמן ההקרבה ועי' בכריתות די"ח ע"ב גבי אם נימא דידיעת ספק מחלק גבי יוה"כ זמן שאפשר להודע הוי מחלק וכמ"מ עכ"פ חזינן דהמציאות פועל כמו שנעשה הכל על ידו וה"נ ההטפה הוי כמו שכל הדברים הנעשים ממילא נעשין על ידה הרי דהוי הכל מציאות אחת אך לשי' ר' בה' תרומות פ"ז הי"א ס"ל דהטפת דם ברית זה מצוה פרטית ולא שייך כלל לגדר ערלה ובאמת כ"כ דלשיטת רבינו דהטפה אינו מעכב לתרומה אך מ"מ לאכילת קדשים שפיר מעכב דשם צריך דוקא מהול ולא רק שלא יהא ערל וזה ר"ל הך דיבמות דע"א ע"א לר"ע ע"ש וא"ש מה שהקשו התו' שם, ועי' בירוש' ביבמות שם דיליף זה מקרא דהמול ימול בנולד מהול אך זה רק גבי ישראל אבל לגבי גרות ס"ל דאם נולד מהול ונתגייר אז ההטפה מעכב לגרות אבל אם נמול כשהי' ב"נ אף לא לשם גרות ולא לשם מצוה רק לרפואה הטפה ודאי בעי רק לא מעכב להגרות כלל ורק לאחר שטבל דאז הוי ישראל גמור אז מוטל עליו החיוב להטיף דם ברית גדר מצוה ולא תיקון ולקמן בהל' מילה אבא' בזה ונ"מ ג"כ דבאמת נראה דאף דאנן קיי"ל כר"י בע"ז דכ"ז דאשה כשר' למול וכ"כ בז' זה רק למצות מילה אבל לגבי גירות היכא דהמילה הוא מגדרי הגרות כמ"ש אז אשה פסולה למול דזה הוה בגדר משפט ואשה פסולה אבל כה"ג גם בגר אשה כשירה למול דזה רק למצוה והך דשבת ד' קל"ג ע"ב גבי אם לא גמר בשבת דחייב שם ר"ל דגמר כל המילה רק דהגמר הוי במוצ"ש וכן משמע מלשון רבינו בהל' שגגות פ"ב הל"ט דמיירי שגמר המילה רק לא בשבת ולכך חייב ובאמת נראה דמה דא' ר"ש בשבת דק"ג ע"ב ועשה אחת כו' דרק עד שישלים ר"ל ג"כ אם השלים במוצ"ש דאז למפרע חל עליו שם מלאכה וע"ש דק"ד ע"ב בהך דרב ששת שנטל לגגו של ח' ועשה שני ז' ע"ש ברש"י שכ' והספר צריך לכך ומה ר"ל דהנה באמת גבי כתיבה בשבת אם החיוב משום שכתב או משום הפעולה של שתי אותיות ונ"מ היכא דעשה רק פעולה שע"י זה נעשו אותיות אם חייב כמו כאן גבי נטל לגגו דח' ובאמת למה לא אמר שם דחייב גם משום מוחק כיון דעי"ז נתבטלה האות והוי אות גדולה ע' שבת דע"ה ע"ב גבי מחק ועי' בירוש' שבת פ"ז ה"ג יש שהוא מוחק נקודה אחת וחייב שנים כו' אך שם ר"ל כגון שהשלים הספר ע"י זה וכן הוא בתוספ' פי"ב דשבת דנקט שם הכותב אות א' ועשה ב' אותיות שתי אותיות ועשה אות א' חייב וע"כ ר"ל כה"ג דהיינו שעשה מן ח' שתי זייני' או משתי ז' עשה ח' באחד חייב משום כותב ובאחד חייב משום מוחק וע"ש בתוס' שבת דק"ד ע"ב ד"ה נתכוין ובגמ' שם דק"ה ע"א במה דא' לא קשיא הא דבעי זיוני ור"ל דצריך לא כפי' הראשונים רק אם צריך לאותיות זיינין ואז אפילו נתכוין לכתוב ח' מכ"מ כיון דבלא שני זייני' א"א לכתוב ח' והוא הי' צריך לב' זייני' ג"כ חייב ועי' בהך מחלו' דכריתות די"ט ע"ב גבי כונה ומחשבה וכאן נמי אף דכונה היתה לח' כיון דצריך ב' זיינין וגם א"א לכתוב ח' בלא שני זיינין לכך חייב ועי' בדברי רבינו בזה בהל' שבת פי"א הי"ג דכתב שם סתם דחייב אך נ"מ דהנה הרמב"ם כ' בה"ט דגבי כותב אף אם עי"ז נתקלקל העור וכתב ע"מ לקלקל חייב משו' דלדידן דלא ס"ל כר' יוסי דכותב חייב משום רושם רק דכתיבה הוי מציאות בפ"ע והחיוב רק על הכתיבה לא על מה שנעשה בהדבר אשר כותבין עליו האותיות ולכך מקלקל חייב אבל גבי דנטל לגגו דח' וע"י זה נעשו ב' זיינין אז החיוב רק משום הדבר שנכתב עליו כיון דזה נעשה ממילא והיכא דהי' מקלקל פטור ולקמן בהל' שבת אבאר בזה, וכן הגדר גבי בישול בשבת דיש נ"מ בין עצם הבישול או כמו שכתב רבינו בהל' שבת פ"ט הל' י"א דהגסה הוא מצורכי הבישול וע"ש בה' ד' ובהל' ב' גבי ביצה וגבי קוליס האספנין דהרי חזינן בהך דפסחים דמ"ז וכ"מ גבי מבשל גיד בחלב דחייב משום מבשל ואף דהוי בב"ח וא"כ הוי מקלקל כמבו' בפסחים דע"ג דהרי אסור בהנאה גם שלא כדרך הנאתו אך זה נ"מ בין עצם האב כיון דעצם המלאכה הוא כהוגן אף דמה שנגמר ע"י הבישול לא חזי מ"מ חייב, משא"כ היכי דהוה רק כמו צורכי בישול אז במקלקל פטור, ועי' במה דמבואר במנחות דנ"ז ובדברי רבינו בהל' שבת שם בהל' ה' גבי בישול כמאכל ב"דר מצד א' פטור דאז לא חל עליו גדר בישול, וכבר כתבתי במאי דפליגי גמ' שלנו ביבמות דל"ג ע"ב דלמ"ד הבערה ללאו יצאת גבי זר שהקטיר אימרים בשבת ליכא איסור שבת רק לאו וירוש' ס"ל בפ"ב דשבת דכיון דמצות הקטרה לא הוה לשם שריפה רק איכול לשם ריח ולשם ניחוח כמבו' בזבחים דמ"ו לא לשם שריפה הוי בישול ועי' בספרי פ' קרח פסק' קי"ח ופ' פינחס פסק' קמ"ב לחמי כו' ועי' זבחים דל"א ומנחות די"ז וחולין דפ"א דאכילת מזבח שמה אכילה, ועמ"ש התוס' מנחות דכ"ו ע"ב דגם הם הוי בגדר מתיר אך נ"מ אם בזה רק בכזית וכן נ"מ גבי אימרים שצלאן חוץ דמבואר בזבחים דמ"ו ומנחות דכ"א דשוב אין בהם ריח ניחוח שם י"ל דשוב אין עליהם שם הקטרה רק שריפה ואין מעכב בהם אכילה ולכך ס"ל להירוש' בשבת שם דהוה גדר בישול אף דבאמת דגבי בישול שבת צריך כגרוגרות וגבי הקטרה די בכזית כמבואר בכ"מ אך מ"מ גמ' דילן ס"ל כיון דבאמת אין זה בישול רק בגדר שם תיקון וכיון דעשה זה זר שלא כדין נתבטל ממנו זה הגדר וכן כתבתי כה"ג גבי זר שעבד שמירת הלוים דפטור כיון דעיקר שמירה לא הוי מעשה לדידן כמבו' ב"מ דצ"ג רק שמירה במקדש הוי זה גדר עבודה עי' בדברי רבינו פ"ח מהל' בית הבחירה ועי' בכורות ד"ל ע"ב ע"ש ברש"י וכ"כ בזה, אך זה רק אם עשו כדין אבל אם עשה שלא כדין לא הוה עשי' כלל, ועי' בהך מחלוקת דתמורה ד"ו ע"ב גבי בעלי מומין אם עובר על לאו משום קבלה ג"כ משום דבאמת קבלה הוה ממילא וכמבו' בזבחים דף י"ג ע"ב רק מ"מ היכא דצריך לזה הוי שפיר עבודה אבל בלא עשה כדין לא כלום הוא, ועי' תוס' מעילה ד"ה ע"א דליכא איסור לקבל בפסול ע"ש ועי' בתוס' יומא דס"ד ועי' בלשון רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ג הי"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב והוא מזבחים דכ"ז ע"ב אך זה רק לזרוק את הדם אבל מ"מ לא פסק כר"י בהך דכריתות דכ"ד גבי דם בכוס כמבו' בפ"ד מה' פסהמו"ק הי"ט משום דבזה לא ס"ל כר"ש דכל העומד לזרוק כו' וכן כ' שם בפי' המשניות ואף דבכ"מ זריקה בפסול לא מהני להתיר האיברים להקטרה עי' זבחים דפ"ז ומנחות ד"ז הטעם משום דכל דבר הנעשה בעבירה אינו עושה פעולה על אחר להתיר וכדאמרינן בתמורה ד"כ ע"ב אין אדם מתכפר כו' משא"כ קבלה דלא עבר וכמ"ש. עכ"פ כיון דזה מחמת הדין נעשה הפעולה זה רק אם עשה כדין אבל שלא כדין לא הוי פעולה. ע"כ השמטה]. ועי' תוס' חולין דף ח' ע"א ותוס' מו"ק ד"ב ע"ב ד"ה וצריך וע' במנחות ד"מ ע"ב גבי הטיל למוטלת ע"ש ברש"י ד"ה אמר רבא דאף דבשעה שעושה הציצית לא הוי מעשה מכ"מ בזמן שפוסק אחת מהן הוי זה כמו מעשה בהשני' וכשרה ואף דבעצם הדבר לא עשה כלום והגדר הוא דכיון דמתחילה היה המנין שנים ועכשיו נעשה המנין אחד זה גופא הוי כמו שנוי מעשה ופנים חדשות וזה תליא גבי גדר מספר אם אחת הוא ג"כ נחשב בגדר מנין או הוי רק הכרחי וככ"ב לעיל ובאמת זה תליא במה דמבו' בתוספ' ר"ה פ"ב דאף אם לא קדשו בי"ד את החודש דר"ה כגון אם באו עדים מן המנחה ולמעלה מכ"מ צריך לתקוע אז התקיעות אף דקרבנות קרבין למחר דגדר המציאות של הקדוש ב"ד הוא רק שייך לחשבון וממילא דיני התורה התלוים בזמן מונין מזמן קדוש ב"ד כמו פסח וסוכות אבל דבר דלא שייך לזמן אז לא תליא בב"ד ועי' תענית ד"ה ע"א מונה כו' וא"כ לפי זה כיון דתקיעות הוא באחד וזה לא שייך כלל למנין דזה דבר הכרחי כיון דהדבר ישנו ממילא הוא כך לכך לא תליא כלל בבי"ד כן ס"ל להתוספ' וגבי יוה"כ עי' בדברי רבינו בהל' שביתת עשור בפ"א בלשונו דגבי דין של איסור מלאכה ביו"כ נקט חשבון המספר של עשרה בתשרי וגבי דין צום שם נקט סתם יוה"כ לא בגדר מספר וס"ל דגבי צום דכתיב בקרא עצם היום שם ג"כ לא תליא במספר רק במציאות אבל בגדר מלאכה דהוא גדר קדושת היום זה תליא בחשבון ועי' בחולין דק"א ע"ב במה דא' שם שמדא הוי ע"ש ברש"י ותוס' אך באמת כך דהך דר"ה דכ"ה בעובדא דר' גמליאל ור' יהושע זה רק גבי מלאכה דזה שייך לגדר קדושה ויו"ט וגם בר"ה גופא הארכתי בזה דתליא בהך מחלו' דר"ה דל"ב ע"א דר"א ס"ל דקדושת היום קודם קדשהו בעשית מלאכה ור' עקי' ס"ל להיפך ור"ל אם איסור עשית מלאכה תליא ג"כ בקדוש ב"ד כמו קרבנות או לא וכב"כ בזה דאף במבו' בר"ה ד"ז ע"ב דלמ"ד יובל חייל מר"ה חל גם באורתא אף דאין מקדשין החודש בלילה כמבו' בכמ"מ עי' ברכות ד"ל ע"ב אך מכ"מ זה מחלו' בסנהד' די"ב ע"ב אם למחר לאחר שקדשו נתקדש למפרע מחלו' רבא ור"נ ובירוש' סופ"א דר"ה מבו' ג"כ דקדיש למפרע אך אנן קיי"ל דמכאן ולהבא קדיש אך משכחת לשיטת הרמב"ם בהל' קה"ח פ"ד ה"ט ובפה"מ דאפשר לקדש לאחר שקיעה קודם צאת הכוכבים וכ"כ בזה וזה ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל דלא הביא בהל' שופר ובהל' יובל' הך דאין תקיעת שופר בלילה משום דכיון דקיי"ל כמאן דא' מכאן ולהבא וא"כ בלילה לא הוי כלל ר"ה ולא שייך זה כלל לגדר תקיעת שופר לא משום לילה ונ"מ דגבי לולב שייך גדר דיחוי גם בליל א' של סוכות עי' רש"י סוכה דף ל"ג ובירוש' יבמו' פ"ח גבי ערל בליל שמיני אם יש עליו אז שם ערל וכן אם מוטל עליו אז החיוב שיהא לו לולב וכן אם אז נתקדשה למצותו מה שא"כ בשופר דלא חל עליו כלל זה הגדר רק אם הי' אלול מעובר לא מחמת דלא קדשו רק מחמת שלא נראתה הלבנה כמו בימי עזרה ר"ה די"ט אז צריך להני מיעוטי דלילה לדידן דס"ל בר"ה כ"ד וסנה' וכמ"מ דשלא בזמנו א"צ לקדשו וככ"ב לשיטת הגאונים דס"ל דמתענין בר"ה וכבר הקשו ע"ז מקרא המובא ביצה דט"ו ע"ב לכו אכלו כו' אך באמת אדרבא משם ראי' להם דעיקר הטעם שלהם דס"ל כפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשני' תענית די"ח ע"ב במה דאמר גבי אין גוזרין תענית בר"ח ואם התחילו אין מפסיקין וכמה התחלה פלי' שם ופי' הרמב"ם ז"ל דר"ל השעות ביום ור"ל דקאי אר"ח ועי' בר"ה ד"ל ע"ב דרוב פעמים היו עדי החודש באים לאחר תמיד של שחר וא"כ קודם לזה אם התחילו להתענות אין מפסיקין וזה ר"ל שם אך כל זה היכא שצריך לקדש החודש אבל אז בימי עזרה שהי' מעובר וכבר קדשו שמים אסור להתענות בו וזהו דאמר להם כי קדוש היום לאדונינו ר"ל שכבר קדשו שמים וע"ש דל"ב ע"ב במה דא' שם השני מתקיע וע"ש הטעם בגמ' שלנו ובירוש' נקט במ"ש דאז נתקדש החודש בשעת מוסף וגמ' שלנו ר"ל למד"א דא"צ לקדשו או כגון במעובר, עכ"פ גבי יו"כ יש בו ב' גדרים גדר עפ"י חשבון וקדושתו ע"י בי"ד וזה רק למלאכה אבל לצום הוי עצם והארכתי בזה ג"כ דנ"מ כגון אם הביא ב' שערות באמצע יום דגבי שבת חייב על כל רגע ורגע דכל רגע ורגע הוא מציאות בפ"ע וכמבו' במכילתא פר' יתרו ופר' ויקהל מחללי' כו' ועי' יבמות דל"ג אבל גבי יו"כ לגבי צום י"ל דהוי בגדר נקודה ואם הביא ב"ש באמצע היום פטור אך רבינו בפי' המשניות כריתות פ"ג לא פי' כן ולכך צריך כרת ללילא וכרת ליממא כמבו' ביומא דפ"א ע"ש בתוס' רא' בזה משום דכאן הלילה נקודה בפ"ע והיום נקודה בפ"ע ועי' בהך מחלו' דב"מ דקי"א גבי פעולת שכיר ע"ש רב ושמואל וגם שם מבו' דלמאן דא' שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום מכ"מ אם עבר היום ולא פרע לו עובר על הני לאוין דלילה ג"כ דלמפרע ובזה מבו' בטוב לשון הברייתא דאמר שם מכאן אמרו כו' וכן ר"ל שם בירוש' פ"ט הל"י אם בגלל מקימא קראי תפתור בשכיר שעות וכב' כתבתי בזה בח"ב, עכ"פ גבי יו"כ זה ב' גדרים הצום תלוי בעצם היום ורק נקודה אחת היום בפ"ע והלילה בפ"ע והמלאכה תלו' בחשבון וקדושה ולפי מה שקדשו ב"ד את החודש כן הוי יו"כ. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה