אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה ח

הלכה ו

או מלוגמא מחמץ וכו'. עי' בירושלמי דשבת פי"ד ה"ד:

לפיכך אין מתרפאין מהן וכו'. עיין בתוס' פ"ח דחולין דבשר בחלב אסור ברפואה והטעם משום דשלא כדרך הנאתו נמי אסור, ועי' בספרי פ' נשא גבי נזיר דאמר שם יזיר יכול מרפואה ת"ל כו', והטעם משום דחזינן דבנזיר אף חרצן אסור דהוי שלא כדרך אכילה כמבואר בשבועות דף כ"ב ע"ב ע"ש, ולכך צריך קרא למעט:

[ממהדורא תניינא: במה דברים אמורים כו' דברים שיש בהם מר מעורב וכו'. רבינו לא ר"ל דע"י זה אין הדבר ראוי לאכילה דכבר כתבתי במקום אחר דאין משקה נפסל בעצם רק שמעורב בהם דבר מאוס, עי' בדברי רבינו פ"ב מהל' טומאות אוכלי' ובהשגה שם גבי משקי' שנסרחו לענין טומאה ותוס' מנחו' דכ"ב ע"ב ובסוטה דט"ו ע"ב וכמה מקומו' אך כך דכל דבר שהתורה חייבה על איזה דבר שאוכל יש בזה ג' גדרים א' הנושא והנשוא דהיינו גוף הדבר וצורת הדבר שע"י זה אסרה התורה והב' הפרטים של הדינים בהאיסור שיש בו, והג' פעולת האכילה, וכל היכי שנעשה שינוי שלא כדרך פטור, וגבי משקין אסורים שנתערב בהם דבר מר הוי רק שלא כדרך בהשתי' ולא בהמציאות, א"כ אם שתה פטור דהוי כמו שלא שתה, אבל להשהותם בפסח עובר וכן בשאר ההנאות כן. ועי' מה שכתבתי לקמן בהל' חמץ ובה' מא"ס, וכן נראה דזה הטעם דריש לקיש דס"ל ביומא דע"ד דחצי שיעור מותר מן התורה, והנה רבינו ז"ל כתב בהל' מאכלות אסורות פ"ג דזה הוי בגדר היוצא מן הטמא וקי"ל דאסור מן התורה ולר"ל צ"ל דזה הוי חסרון בהאדם לא בהמציאות דאל"כ למה מותר דהא הוא יוצא מן הטמא אף דלא הוי זה הדבר דהכי ס"ל לרבינו ורש"י דרק אסור מן התורה ולא לוקין אך י"ל דלא דמי דרק ד"א היוצא ממנו יש עליו גדר דהיוצא מן הטמא מה שאין כן הוא עצמו דהוא לא שייך להדבר שניטל ממנו וכהאי גונא סבירא לרבינו בהל' אבות הטומאה גבי ע"ז דאינו לאיברים ואינו מטמא וכמבואר בשבת דפ"ג אבל בתשמישי ע"ז אף האיברים ממנו מטמאי' עי"ש בפ"ו הל' ה', דזה נובע מגדר ע"ז וזה עצם, ובזה אתי שפיר מה שהקשה התוס' על רש"י כריתות די"ג גבי רוק של נידה דהוי כמו איבריה והרי קי"ל דאין נדה לאיברים ובזה אתי שפיר ועי' בירושלמי פ"ג דע"ז דאף דבר שאין בו תפיסת יד אדם, מ"מ במשמשי ע"ז אסור. וכן בע"ח אף אם השתחוה להם מותרי' מ"מ אם נובעים מע"ז אסורי' עי' ע"ז דמ"ב ע"ב ודנ"ה ע"ב גבי חליפין, אך הירושלמי לא ס"ל כן. עי' פ"ג דערלה ופ"א דע"ז הל' ב', וריש פ"ה דע"ז. וגבי מצות עשה אם אכלם שלא כדרך עי' מנחו' דמ"ח ע"א בתוספו' דגבי קדשי' אם אכלם חי לא מיקרי זכות וקיום מצוה רק בגדר שלא ישאר נותר ועי"ש ד"ק ע"א, ובהך דפסחי' דע"א ע"א דאינו יוצא ידי שמחה בחי ובירושלמי דפ"א דחגיגה לא ס"ל כן ועי' שם דאמר דיוצא ידי שמחה גם בדבר שאינו ראוי לכך ור"ל כהאי גונא. אך גם לגמרא דידן יש נ"מ בין היכי דהאכילה הוא המצוה או מצוה לאכול וגם משום דבקדשי' צריך דוקא למשחה לגדולה כמבואר זבחי' דכ"ח ע"א ועי' מנחו' דט"ז ע"ב אין דרך אכילה בכך, ור"ל ג"כ משום זה. עי' כריתות די"ב ע"ב. וגם נ"מ כל דבר שנשתנה אם מועיל השינוי רק להצורה או גם להעצם, עי' שבועו' דכ"ד ע"א עי"ש ברש"י ותוספו' גבי נבילה סרוחה אם פקע האיסור ממנו או פקע האוכל ממנו, או י"ל דפקע ממנו רק מין האוכל, דהיינו שאינו בשר וכדומה, ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת אוכלי' פ"י דמי רגלים של בהמה אינה מכשירי' דהוי כמו מי פירות ועי' בכורו' ד"ז ע"ב מיא עול מיא נפיק ועל כרחך צ"ל דרק להתואר שיש במים לגבי הכשר בזה פקע מהם, אבל מ"מ מהעצם לא נשתנו. ובזה י"ל מה דמבואר בחולי' דפ"ז דהיכי דכסהו לדם וחזר ונתגלה דאין צריך לכסותו ולכאורה תליא אם צריך לכסותו או שלא יהי' מגולה, אך י"ל דבאמת בכריתות ד"ד ע"ב מצריך שם קראה דדם לאחר שנתכסה יש שם דם עליו לחיוב כרת עי"ש, אך י"ל דהריבוי הוא רק להסוג דהוא דם, אבל שם המין הפרטי דהיינו חיה ועוף פקע ממנו ולכך אין צרי' לכסותו. ועי' תוס' ב"ק דק"א ע"א גבי משקי' היוצאי' מקליפת ערלה דעדיף מדיוצאי' מהפרי עצמו ע"ש. ע"כ ממהדורא תניינא]

[ממהדורא תניינא: בד"א כו' או שמשקין אותו דברים כו'. עם איסורי מאכל הנה כאן דייק רבינו דהאיסור מאכל לא משקה משום דס"ל כמבו' בירושלמי פ' י"א דתרומות הובא בהשגות בהל' טומא' אוכלי' פ"ב הל' י"ד דמשקין לעצמן אינן משתנים ועי' תוספ' מנחות דכ"ב ע"ב גבי משקין שנסרחו פקע שם משקה מהם כמו בהך דפסחים דף י"ח וד"כ דהוי כפרש וזה רק כגון אם יצאו מלמטה ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת אוכל' פ"י הל' ח' ע"ש הגירסא דאם הקיאם לא נתבטל שם משקה מהם ואף דמי רגלי של בהמה טהורים כמבו' שם בה"ב שם משום דהוי כפנים חדשות ופקע שם המציאות ממנו וכמ"ש התוספ' במנחות הנ"ל ועי' שבועות דף כ"ד גבי נבלה סרוחה ע"ש ברש"י ותוספ' אם הוי שם אוכל עלי' ועי' בהך דחולין דק"כ ע"א גבי רטב ע"ש במה דאמר דגבי יוה"כ אף דלאו אוכלא הוא שם החיוב משום דמישבי דעתו ור"ל כך דיש ג' גדרים בהאיסור אכילה, א' שיהא על הדבר גדר אוכל ב' משום שאין זה כדרך אכילה ג' משום דפקע האיסור מינה כמו נבילה סרוחה עי' שבועות שם ועי' בכורות דף כ"ג ומנח' דכ"ג וע"ז דס"ח ע"ב ושם י"ל ג' הגדרים דפקע ממנו נבילה האיסור ולא הוי אוכל ולא הוי אכילה ועי' בחולין שם גבי הקפה דם ואכלו נקט שם דרק הקפה בידים דאחשבה ור"ל דהאיסור לא פקע ממנו כיון דרק ע"י חמה אך מכ"מ נימא דפקע ממנו שם אוכל כמבו' בתוספ' הובא בירוש' מע"ש פ"ב וכמ"מ הובא בתוס' שבועות דכ"ג גבי דם שקרש דלא הוי אוכל לגבי טומא' אוכל' ע"ש אך כיון דהקפה בידים אחשביה לאוכל. וכ"כ התו' נזיר ד"נ ע"א ד"ה בחמה גבי נצל, ובאמת כבר כתבתי בזה גבי גדר דכזית נצל דמטמא לפי לשון הגמ' שם היכא דלא הוי קרש רק מחוי ואז הי' בו כזית אף לכשיקרוש יהי' פחות די בזה כמ"ש התוס' סנהדרין ד"ד ושבת דף ע"ז גבי דם השרץ והך דבכורות דף נ"ה גבי כבד שנימוח דצריך דווקא רביעית הוא משום דעיקרו דם (זכרותא דדמא) אבל בלא זה די אם יש כזית בהנמחה, ועי' תוס' חולין דף ק"כ דלגבי טומאה אף דהתוס' ס"ל בכל מקום דלענין אכילה הוי השומן כבשר ממש, מ"מ לגבי טומאת נבילות אינו מטמא, וכן משמע מירוש' דנזיר פ"ז גבי נצל, ועי' זבחים דל"ה גבי רוטב ודברי רבינו בה' ק"פ פ"ח גבי נטף מרוטבו על הסלת ע"ש דס"ל דאסור לאכול הרוטב של פסח דזה אינו בכלל בשר והתורה אמרה רק בשר וכ"ז שלא נפרש הוי בכלל הבשר וכמו גבי חלב בכחל עי' רש"י חולין דף ק"ט ע"ב ד"ה זה ועי' שבת דצ"ה ע"א ברש"י אי הוי בגדר קוצר ובפ' שמיני בתו"כ מחלק ביין בענב ובין חלב בכחל ולקמן אבאר בזה, ועי' בתוס' חולין דף פ"ז ע"ב ודקי"ז ע"ב גבי יין בענב ובהך דזבחים דף כ"ו גבי דם המובלע באיברים אם יש שם דם עליו רק התור' לא אסרה או אין כאן שם דם כלל, וכן גבי הך דחולין דס"ז גבי תלעים שלא פירשו. עכ"פ רוטב או שומן אף דגבי איסור לשיטת התוס' הוה איסור ממש אבל לענין טומאה לא, וכן י"ל לגבי מת בנצל, רק אם קרש ויש בו כזית אז הוי טומאה חדשה, וכבר כתבתי בזה וגבי נבלת עוף טהור משום דזה חידוש, (חולין דף ל"ד זבחים ד"ע נידה דף מ"ב) לכך המחהו בחמה טהור דנעשה מציאות חדשה וגבי טומאת נבילה כבר כתבתי בזה עי' במנחות דכ"ו וכ"מ וע"ז דס"ח ושבועות דכ"ד דטומאה הוי רק דבר רוכב על החומר לא עצם ובזמן שאינה ראויה פקע מני' אבל גבי איסור אין הפטור משום דלא הוי איסור רק דלא הוי אכילת איסור, ובאמת לכך בה' טומאת אוכלין פ"ד ה"ד גבי מרק הורה רבינו סתם שהוא מצטרף עם הבשר ולא כתב קרש משום דס"ל דגמ' דחולין דק"כ פלוגי עם הך דיומא ד"פ, דבחולין ס"ל דביו"כ תלי' רק בהאדם האוכל דכיון דמייתבא דעתי' חייב אף דבאמת לא אוכלא הוא, אבל ביומא ד"פ ס"ל דגם ביו"כ בעי אוכל וכבר כתבתי בזה די"ל דזה תלי' במחלוק' דרבי ורבנן ביומא דפ"א ע"ב גבי חומץ וכן משמע מדברי בה"ג בה' יו"כ, ועי' זבחים דל"ה ודף צ"ז גבי רוטב. עכ"פ לגבי טומאה י"ל דכ"ז שלא קרש אינו טמא בכזית, ועי' בתוספ' כריתות פ"ב גבי דם לאכילה דמבו' שם דדם קפוי ודם צלול שפיר מצטרף לכשיעור וגבי שאר דברים אם המחה אין אכילה ושתי' מצטרף, ועי' בתוספ' פסחים גבי חמץ ותוספ' תרומות ובירוש' פ"ב דמעש"ש. ועי"ש גבי המחה את החלב דבאור חייב עי' תוס' פסחים דף כ"ד ע"ב דאמר שם דיש קרא, נפש לרבות השותה ותוספ' חולין סבירא להו דבלא רבוי ה"א דלא הוי אכילה ובתוס' נידה דל"ב כתבו דה"א דאין עליו שם חלב ר"ל דצורת החלב פקע ע"י שהמחהו ומרבה מנפש דיש עליו השם חלב [השמטה במ"ש בגדר התוספ' דכריתות פ"ב מאי דסתרי אהדדי גבי חלב דהמחהו ג"כ חייב אם אכילה ושתי' מצטרף וכן גבי תרומה וגבי חמץ ובאמת י"ל דכוונת התוספ' לר"י דס"ל בכריתות ד"ד ודי"ב ודף ט"ו ושבת דף ע"א תמחוין מחלקין וע"ש לחד מ"ד דגם לקולא אך נראה דגבי חלב רק אם הוא משני מינים שפרטה התורה שור כו' עי' כריתות ד"ד והוא בשני תמחוין אז מחלקין לקולא, וכה"ג ס"ל לרבינו בהל' שגגות פ"ז ה"ח גבי שבתות הרבה דמחלקין דהוו כגופין אך זה רק אם עשה תולדות נפרדות מאב א' אבל מלאכה אחת לא מחלקא ועי' בירוש' שבת פ"ז וע"ש ברבינו שם בהל' ב' דגבי חלב נקט על כל חלב וגבי דם נקט על דם משום דגבי חלב התורה פרטה מינים ובתוס' שבת דף ס"ח ע"ב שם ע"ש עכ"פ י"ל דזה ר"ל התוספ' ממין א' חייב משני מינים פטור ור"ל דהוי כמו תמחוין מחולקים ואז גבי חלב אם הוא ממין א' חייב משני מינים פטור ובאמת לכאורה בהך דיומא דף פ"א במה דאמר דאכילה ושתי' לא מצטרף ואמר שם דאתי' כר"י ולמה לא מוקי כר"י לתמחוין הנ"ל, ובאמת י"ל דגבי לאו גם ר"י מודה דמצטרפי ורק גבי מעש"ש כיון דאין שניהם שוין בשיעור דזה בכזית וזה ברביעית לא מצטרפי וגם י"ל נ"מ היכא דקודם שנכנס לירושלים עשה מהענבים יין וחל הלאו על משקה לכך לא מצטרף, ובדברי הירוש' דמעש"ש פ"ב קאי שם על תרומה דמצטרף ורק ללאו אבל למיתה ולחומש לא מצטרף וזה ר"ל התוספת' דתרומות דלא מצטרף משום דגבי מיתה וחומש אז כיון דלא הוי כמו דרך אכילה לא מחייב וכמו הך דמנחות דף ע' ולשון רבינו בה' תרומות פי"א הל' כ"ו, וע"ש בפ"י ה"ז ע"ש בהשגות ובמנחות דף ע' ע"ב גבי התבוא' והקמחים כו' ושבת דף ס"ט דחומש הוי בגדר קרבן ע"ש ועי' שבועות דף כ"ב ורש"י נזיר דף ל"ד דגבי נזיר אכילה ושתיה מצטרף וכ"כ בזה בהל' מא"ס ובהל' נזירות ומשום דנזיר חייב אף שלא כדרך כו' עי' שבועות דף כ"ב ע"ב גבי חרצן ונזיר דף ל"ה ובספרי פ' נשא וכבר כתבתי בזה. ע"כ השמטה]. ובאמת מה דאמר שם בגמ' חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר י"ל להיפך הביאור דר"ל דמיירי דהמחה את החמץ קודם הפסח ואז לא שייך שם איסור עליו כלל ולכך כשיבוא הפסח י"ל דלא חל עליו שם איסור וזה תליא אם זמן הפסח אוסר את האדם מלאכל החמץ וא"כ כל שעה ושעה נעשה איסור חדש על האדם וכיון דאז אין שום נ"מ בין עשה אותו לדבר חדש קודם הפסח או בעצם הפסח ואף דהא מבו' בפסחים דף כ"א דאם חרכו לאחר זמנו אסור בהנאה שם י"ל או דס"ל דלא דהאדם אסור לאכל חמץ רק החמץ אסור אל אדם ובאמת זה תליא דאם נימא כמ"ד דחמץ לאחר הפסח אסור בהנאה אז הוי חל על החמץ איסור עצמו ושוב א"א שיפקע ממנו עי' חולין דס"ח ע"ב גבי טריפה ועי' מעילה די"ב ודט"ו גבי קדושה ונדרים דנ"ט ופסחים דל"ג ע"ב להיכן הלכה אך הא רבא ס"ל בפסחי' ד"ל כמ"ד דחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה א"כ ע"כ ס"ל דזה רק איסור על האדם ובזמן ולא על הדבר וא"כ כל רגע ורגע הוי זמן חדש ולמה ס"ל לרבא דאסור בחרכו לאחר זמן וצ"ל דכיון דהתורה הטילה עליו חובת ביעור אם נימא דחרכו לאחר זמן מותר לא הוי זה ביעור דזה חיוב עליו שיהא מבוער מן העולם ולכך באמת נראה דאף למ"ד חמץ תוך הפסח מותר בהנאה מכ"מ אם קדש בו אשה אינה מקודשת דכיון דהתורה הטילה עליו חובת ביעור א"א לו לעשות דבר להפקיע זה ממנו וזה הוי כמו הך דתמורה דכ"ה ע"א אמר על הבכור עם יציאת רובו ועי' ב"ב דקל"ג רחמנא אמר כו' וזבחים דע"ה ע"ב רחמנא אמר לא תפדו ומנחות דף פ"ד לדורותיכם ובכורות דף י"ב ע"ב ועי' בגיטין דף פ"ד כיון דפסקא פסקא וכן ר"ל הך דב"ק דק"ו ע"ב במה דאמר שם הילכ' גמירא לן ומה זה תירוץ נימא מכ"מ אדעתא דהכי לא אקדשא ושוב אין עליה שם חטאת כלל וע"כ דזה דין ממילא ואינו יכול ע"י מחשבתו להפקיע הדין ועי' תוס' ב"ק ע"ו ע"א דלכך אינו יכול לפדות שחוטי חוץ ושאר דברים ובחולין דף קל"ט דאינו יכול להקדיש קן כיון דחייב בשלוח וקדושין דף כ"ג ע"ב וכמ"מ. עכ"פ קודם הפסח אם נימא דהזמן אוסר הדבר וכיון שקודם הזמן המחה לא הי' לו שעת הכושר שיחול איסור חמץ מה שא"כ בחלב דכבר חל עליו האיסור אך מדברי הגמ' שם ודף קט"ו ע"ב לא משמע כן ובאמת לשיטת רבינו ורש"י ז"ל דס"ל בחולין דס"ד ודק"כ דהיוצא מן הטמא טמא והוי רק איסור בעלמא וא"כ חזי' דס"ל דזה לא עצם הדבר רק מחמת שיצא ממנו וא"כ למה לא נימא ג"כ גבי דם שבישלו וכן גבי אפר הנשרפים שיהי' אסור מטעם היוצא כו' ועי' רש"י ע"ז דף מ"ו ע"ב גבי קמח של חיטים ודכ"ט ע"ב וד"ל גבי חומץ אטו משום דאחמיץ כו' אך שם שאני דהוי איסורי הנאה של גדר ע"ז וגם תופס דמים ולכך גם אפרם אסור כמבו' בסוף תמורה וע"ז דס"ב ע"ב וכ"כ בזה ועי' חולין דפ"ז ע"ב גבי כל מראה אדמימות מכפרים ועי' בזבחים דע"ט דאזלינן בתר חזותא ור"ל אהך דדם שנתערב במים ובאמת ילפינן זה מהך דסוטה דט"ז ע"ב גבי דם צפורי מצורע מביא מים שדם ניכר בו ע"ש בתוס' דצריך עצם הדם לא רק מראה אדמימות ועי' מכות ד"ד גבי ג' לוגין מים שאובין ותוס' בכורות דנ"ו ע"א גבי עומד בפ"ע, ועי' בתוספ' תרומות פ"ח יין של תרומה כו' וכן שמן כו' ותוס' מנחות דכ"ב ע"ב בסוף הדיבור, ובמאי דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהלכות מאכא"ס פ' י"ב ה' י' ע"ש ובאמת רש"י ז"ל בחגיגה דף כ"ד ע"ב דייק בד"ה רביעית שמן דווקא משום דקשי' לי' מה שהקשו התוס' חולין דף ל"ה וזבחים דף פ"ח והא הוה מדומע אך בשמן ע"ג יין לא איכפת לן, וכבר כתבתי במ"א שיטת רבינו דס"ל בפה"מ בערלה ספ"ב והל' מעה"ק פ"י דהקדש לא בטל כלל לא מחמת דבר שיש לו מתירין, עי' פסחים דכ"ז ע"ב ונדרים דנ"ח דלא כשיטת התוס' שם והגדר הוא משום דכל היכא דאיתא בי' גזי' דרחמנא חולין קל"ט וליכא בי' גדר מעורב דעומד בפ"ע וכן הגדר במה דמבוא' בירוש' תרומות פ"ט וערלה פ"ג דמחובר לא בטל עי' גיטין דנ"ד ע"ב ע"ש ברש"י והטעם דכל א' עומד בפ"ע, ועי' בתוס' ב"מ דצ"א ע"ב ד"ה שור במחובר דמחלקי כה"ג וכן הוא בירוש' קידושין פ"א ה"ה ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת ע"ש ובירוש' ספ"ג דחלה גבי חבית וגבי עיסה דצריך לרשום, ובאמת רבינו בפי' המשניו' פ"ג דערלה הל"ג ס"ל דהא דקיי"ל במוקדשים מקדשים בכ"ש הוא משום דכיון דעירב בכוונה ההקדש עם החולין אז נעשה כל הבגד כולו הקדש, וכן מחלק בירוש' שם דזה רק בקדשים שאין להם מתירין דזה חמור, ולא כמ"ש הראב"ד בהשגות בהל' בכורות פ"ג הי"ג ע"ש דגבי הקדש אין צריך כלל דבר חשוב וגבי בכור דבעי דבר חשוב כמו גיזה שלימה שם ר"ל אבעל מום וכן מדייק שם רבינו ועי' בכורו' דכ"ה ע"ב וכן ר"ל הך דסוף תמורה, ומה דמבו' בזבחים דף צ"ז דצריך שיתן טעם זה רק בנתערב, לא בכוונה, ועי' רש"י חולין דצ"ח וצ"ט ג"כ כן, אך הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' צו מחלק בין טעם לממש, ועי' נזיר דף ל"ז ע"ב ובמאי דמבואר בתרומות פ"ט ובדברי רבינו בה' מעילה פ"ה הל' י"א, אך שם מיירי דבר שזרעו כלה וכמו שמחלק בירוש' שם, וכן ר"ל בהל' ביכורים פ"ד הלט"ו ובירוש' שם פ"ג דקודם ההנחה אז אף דבר שזרעו כלה אוסר בכ"ש דכבר חל עליהם גדר קדושת הגוף וכמ"ד בפ"ג דביכורים דהוי בגדר קדשי מקדש ועי' בירוש' פ"ב דערלה גבי ביצה של הקדש שנעשה אפרוח ובראב"ד בתו"כ פ' ויקרא דביצת של קרבן עוף אף דמבוא' במעילה די"ב ע"ב דלא נהנין ולא מועלין מ"מ אם נולד מהם אפרוח חל עליו קדושת הגוף וכ"כ בזה דזה ר"ל הך דתמורה דל"א ע"ב ועי' רש"י מעילה די"א ע"ב גבי דישון מזבח הפנימי דכיון דהתו' קבעה במקום תרומת הדשן וא"א שלא ידבק בה קצת נעשית כולה קודש ומועלין בה בזמן שהניחה והוי כמו הקדש בתחילה עיין שם והך דמבואר ביבמות דף פ"א ע"ב והובא בדברי רבינו ספ"ו מה' פסולי המוקד' דלא בטילה י"ל ג"כ מחמת זה הטעם ואף דנקט שנתערב' דמשמע ממילא, והך דהל' מא"ס פט"ו הלי"ג דכתב שם להיפך דבטילה כבר כתבתי בזה בחיבורי בח"א גם י"ל דזה תלי' בהך שיטה המבו' בתוספ' סוף שקלים ובתו"כ פ' אמור גבי אם זר אכל ק"ק לאחר זריקה אם שייך בזה תשלום דקרן וחומש ע"ש ועי' שבת דף כ"ה דמבואר להיפך דלא שייך בזה תשלומין וגבי לחם הפנים י"ל דהני דניתנים בשכר הגפות דלתות עי' יומא די"ח יש בזה גם גדר ממון וכל היכא דאיתא בבי גזי' כו' וכמ"ש הר"ש בשביעית פ"ה ה"ג גבי לוף דממון לא בטל, וזה ר"ל התוס' מעילה דכ"א ע"ב וביצה דף ל"ח ע"ב. ועי' תוס' מעילה ד"ג ע"ב גבי תרומת לחמי תודה ומנחות דף ע"ז עמוד ב' ותוספתא תרומות. וכ"כ בזה. ע"ש חולין פ"ז הנ"ל ברש"י אף המים הנשארים היכא דנצבר הדם חייב כרת לא כמו גבי מי חלב דחולין דף קי"ד ע"א דאינו כחלב דשם עדיין לא חל איסור עליהם ואף דלכאורה לשיטת רש"י והרמב"ם גבי היוצא מן הטמא דלא הוי רק איסורי בעלמא למה גבי דם וכה"ג חייב כרת וגבי דם שבישלו פטור וצ"ל כך דהנה הרמב"ם ז"ל בהל' מאכ' אסורות גבי ביצה טמאה וגבי יוצא מן הטמא וגבי קרומין בחוטין של חלב מדמה לו לחצי שיעור ובאמת ר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה זה ודאי דלא פליג אהני דהיוצא מן הטמא רק משום דכאן הדבר בעצמו נשתנה וחצי שיעור י"ל דנתבטל שם איסור ממנו או י"ל דלא הוי אכילה ועי' בהך דברכות דל"ח ע"ב גבי הך דבא מלחם גדול ובטהרות פ"ג משנה א' ומשנ' ב' גבי הרוטב כו' ע"ש בפי' המשניות ובה"ב שם דנ"מ דאם נטמאו בזמן שהיו לחים ואח"כ קרשו ואח"כ חזרו ונימוחו אז א"צ כביצה דחזרו לטומאתו ראשונה וע"ש בר"ש וברא"ש מה שהקשו בהך דפסחים דל"ג אך שם דייק דוקא אם נשאר כפול ובהשגות שם פ"א ה"ד ור"ל דצריך שישאר מזה דבר כמו בהך דברכות דף ל"ח הנ"ל ועי' בהך מחלו' דמנחות דנ"ד גבי אם יש דחוי באיסורים ובטומאה ובהך דחולין דקכ"א אך כך דהנה עי' בחולין דף צ"ז ע"ב במה דאמר שם כמיא דביעא בעלמא ומה זה ור"ל כך דרק ביוצא מן הטמא דהוא מובלע בו ואינו עומד בפ"ע אבל דבר דעומד בפ"ע אז לא שייך בו הך גדר דיוצא מן הטמא וכן בהך מחלוקת גבי טכעי"ק כ"כ דעיקר המחלוקת הוא רק כשהטעם נבלע קודם שחל שם איסור עליהם או דבר שהאיסור מחמת האדם הפרטי או מחמת הזמן וקודם הזמן או קודם שנעש' הסיבה שעי"ז נאסר וכן גבי כזית בכדי אכילת פרס לענין כרת, ואף דרבינו כתב בה' מא"ס פט"ו ה"ג דגם גבי חלב בתערובות כזית בכדי אכילת פרס דרק לוקה ולא כרת משום דחזינן דהתורה פרשה גבי חלב רק שור כשב ועז, ואף אם יהי' עוד מין בהמה לבד מהני ליכא בהם האיסור וכמ"ש רבינו בה' מא"ס פ"ז ה"א ע"ש לכך בהתערובות לגבי כרת היה זה כברי' חדשה וכה"ג כ' התוס' בחולין דע"ה וכ"מ גבי עובר ועי' במ"ש הראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ פ' צו פ"י לגבי חלב מחוי ע"ש דדבריו תמוהים לכאורה דכ' שם דלאו יש גם בפחות משיעור ור"ל דנעשה שיעור לאחר שמיחה דלגבי כרת פטור ולאו יש בו. עכ"פ גבי טעם היכא דהדבר כבר נאסר ואסור לכל אסור לכו"ע ולא דמי לכלי מדין, דשם כל זמן שלא בא ליד ישראל לא חל עליו שם האיסור בזה וגבי דם שרצים יש ע"ז קרא עי' כריתות ד"ד ודכ"א דלוקה מחמת איסור פרטי ועי' סנהד' (דנ"ח) [דנ"ט] גבי דמו חלוק מבשרו אבל היכא דליכא קרא אז פטור לגמרי וזה הגדר דציר חגבים טמאים מותר לשיטת רבינו משום דהוא דבר בפ"ע אבל דם חגבים טמאים אסור שזה תמצית גופם כמ"ש רבינו בהל' מאכלות אסור' פ"ו ה"א ובפ"ג הכ"ב וכן דם דגים טמאים כך וזה ר"ל הך דכריתות דכ"א ע"ב גבי דם דגים שכנסו לשיטת רבינו ועי' בהל' טומא' אוכלין פ' ט"ז דס"ל לרבינו לחלק דציר של חגבים מטמא טומאת משקין וציר של דגים אינו מטמא דהוי מלח וגבי ציר של חגבים אם נפל לתוכו מים כל שהוא הוי הכל משקה ומכשיר ג"כ דמים אין בטלים לעולם וכן מבו' בירוש' פי"א דתרומות ואף דרבינו ס"ל דשאר משקין חוץ מז' אינן מטמאין טומאת משקין כמבו' רפ"א מהל' טומא' אוכלין צ"ל דמכ"מ ציר חגבים הוי מציאות אך מכ"מ איסור אין עליו דהוי מציאות בפ"ע ובאמת כן הדין לגבי יין ושמן של תרומה ושל ערלה אם זה הוי מציאות בפ"ע ונ"מ כגון גבי מע"ש שהענבים לא נכנסו לירושלים ודרכם והיין נכנס לירוש' אז אינו לוקה רק ברביעית כמבו' בדברי רבינו בהל' מע"ש אבל אם גם הענבים נכנסו לירושלים ודרכן אז י"ל דלוקה בכזית גם על היין כמו בתרומה וזה תליא אם הם דברים בפ"ע או רק משום גזירת הכ' עי' תוס' ב"ק ד' ק"א וחולין דק"כ ע"ב וקדושין דנ"ו ע"ב ועי' בכורות דנ"ה גבי כבד שנימוח מטמא ברביעי' משמע דרק כבד משום דעיקרו דם אבל שאר דברים לא דאם נימוח לא מטמאין וכ"כ בזה בח"ב בהל' נזירות גבי כזית נצל ועי' בתו"כ פר' שמיני פר"ב פ"ד דאמר שם דיין הוי כגוף הענבים מה שא"כ חלב ור"ל דזה רק מובלע ועי' בהך דפס' דל"ג ע"ב גבי אם מפקיד פקיד ותוס' חולין דף קי"ז ע"ב דגם אז אין שם יין עליו וערובי' דמ"ו ע"א וגבי חלב עי' רש"י חולין דק"ט ע"ב ד"ה אמרי ותוספ' דף פ"ז ע"ב ותוס' מעילה דף י"ג גבי חלב של קדשים אם כ"ז שלא יצא י"ל דלא אסור ובדברי רבינו בהל' טומא' אוכלי' פ"א הל' כ"ג גבי חלב שבכחל אם חשב על טהור ורצה לומר דחישב עליו בחיים והוי בגדר מחשבת חיבור דנידה ד"נ ועי' כריתות די"ג ושבת דף קמ"ה ורש"י דף צ"ה ע"א אם הוי מחובר בכחל וכן באמת י"ל דאף דמבו' בתוספ' דפסחים גבי המחה חמץ שחייב עליו בכזית י"ל רק אם המחה בפסח אבל קודם הפסח אז צריך דוקא בגדר שתי' רביעית וכן בתרומה אם נימא דתבואה של חו"ל אם גמר' בארץ חייב מן התורה עי' בדברי רבינו פ"א מהל' תרומות הל' כ"ב ע"ש ובכ"מ אף דבאמת אינו כן דרק גבי חלה דכ"ז שלא גלגל לא שייך בו גדר חלה כלל לכך אם עשה זה בא"י חייב מן התורה מה שא"כ בפירות גבי תרומה וכה"ג מחלק הירוש' חלה פ"א וגם כיון דחזינן דקודם ירושה וישיבה חייב בחלה ואינו חייב במעש' כמבואר בכמ"מ והגדר דחלה חוץ לארץ פוטר ומעש' א"י מחייב וכ"ז שלא כבשו ושלא חלקו יצא מכלל חו"ל ולא בא לכלל א"י וכן הוא גדר גבולין ותחומין וכבר כתבתי בזה ועי' מנחות דף ס"ט ע"ב גבי חיטים שירדו בעבים. עכ"פ במעשר רק של א"י והני כיון דגדלו בחו"ל א"א לחול עליהם שם תבואות א"י וזה ר"ל הירוש' במעשרות פ"ה החילוק שבין מעשרות לחלה ועי' בירוש' חלה פ"א ה"ד רה"ו שאל לכהנא כו'. עכ"פ אף אם נימא דחייב מן התורה זה ודאי אם הביא הענבים של חו"ל ודרכן בא"י אז על התרומה אינו לוקה רק ברביעית ובאמת יש לבאר זה מה דס"ל לר"א בטהרות פ"ט ובמכשירין ועי' שבת דף קי"ד ע"ב דמוחל של זיתים אינו כמשקה אף דס"ל בתרומות פי"א דלאו דוקא ז' משקין ואכ"מ. וכן גדר מה דאמר' בפסחים דף כ"ד ע"ב גבי דבש תמרים דהוי זיעה בעלמא ועי' בדברי רבינו בהל' מאכל' אסורות פ"י הל' כ"ב דמשמע שם דגם שאר משקין היוצאים מפירות אסורין מן התורה רק דאין לוקין עליהם וכן דייק שם גבי יין ושמן של ערלה וכלאי הכרם ולא נקט של תרומה ומע"ש משום דתרומה המלקות שעלי' הוא מחמת עצמן לא מחמת שיצא מן הענבים וכמ"ש, ועי' בהך דברכות דל"ט ע"א במה דאמר שם בתמרים של תרומה אסור לעשות מהם שכר והנה לכאורה מאי קמ"ל הא כזה מבו' במשנ' דתרומות פ' י"א דאין עושין דבש מתמרי תרומה וצ"ל דסד"א דרק דבש אין עושין דאף שנטל ממנו הדבש מכ"מ נשאר התמרים ראויים לאכילה ולכך לא הוי עצם ורק זיעה בעלמא אבל שכר שוב אינ' ראוין התמרים ועיין במס' כתובות דף פ' ובבא קמא דף ל"א ע"ב וא"כ י"ל דחל שם תמרים עליהם ועי' ב"ב דף צ"ו ע"ב ומה שכ' התוס' ב"ק דק"א גבי משקה דקליפי ערלה ע"ש בזה והנה בתוספתא מע"ש פ"ב מבו' ג"כ כן וע"ש דל"ט גבי מיא דסלקא כו' ר"ל דנשאר שם אוכל עליהם וכן מבו' בירוש' דתרומות פ' י"א גבי מי תרדין דגם לר"א הוי אוכל ובתרומות ספ"י גבי מי כבשים הוי שם מחלו' אם אסורין משום עצם או רק משום טעם ומחלק שם מהך דמקואות ונ"מ בין קשים לרכים ור"ל דלא כפי' הר"ש במקואות רק דאם הם אינ' ראוי' לאכילה אז המשקה שלהם הוי כעצם הדבר וכמו דמבו' בנידה ד"ח קטפו זהו פריו ותו' ב"ק ק"א הנ"ל אבל אם הוא רך והוא עצמו ראוי לאכילה אז אין על היוצא ממנו שם עצם ועי' בהך דנדרים דנ"ג גבי סיתוונית ע"ש ובתוס' וברא"ש ובברכו' שם ל"ט גבי שבת דמיבעי שם במי' שלו אם הוי גדר משקה או אוכל ומביא ראיה דלאחר שנתנה טעם בקדירה נעשית כעץ וכזבל וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בה' תרומות א"כ חזינן דעיקר הדבר הוא הטעם שלו ולכך על המשקין היוצאין ממנו הוי כעצם הפרי דגם שכר כן ועי' בה"ג בהל' ברכות דס"ל דיש ב' מיני תמרים, תמרים העומדים לדבש וזהו כותבות עי' בבכורי' פ"א ע"ש בירוש' וס"ל דבהך בתמרים דאינן מיוחדים לדבש אין עליהם שם מין ז' כלל ועי' עירובין דף כ"ח וע"ז דף ל"ח וכמ"מ בזה ודבש דנקט בקרא גבי בכורים ר"ל רק מין תמרים שעושים מהם דבש ועי' רש"י ברכות דף ל"ז ודמ"א ע"ב ואכ"מ. וכבר כתבתי דלגבי ביכורים הני תמרים שיוצא מהם דבש מאליו דמביא וקורא, הני חל עליהם גדר קדשי מקדש דביכורים פ"ג, וזה ניק' כותבות וכן מבו' בירוש' פ"א דביכורים דדבש האמור בביכורים ר"ל תמרים שמוציאים ממנו דבש, וע"ש בספרי פ' תבוא ובירוש' ביכורים שם פ"א הל' ג' דרק תמרים שביירחו ובכותבות בזה קורין ועי' ב"ב דף קמ"ה ופסחים דפ"ח, ובספרי פ' ברכה גבי צוער עיר התמרים ע"ש וזה ר"ל הך דמנחות דף פ"ד ע"ב שבח ארץ וכמ"ש רש"י ברכות דף ל"ז ע"א ד"ה כותבת הנ"ל וע"ש ברש"י דמ"א ע"ב וב"ק נ"ח ונ"ט גבי דיקלא פרסאה, ועי' ל' רש"י ברכות דמ"א ע"ב ד"ה דבש וזה ר"ל הגמ' שם מאן יהיב לן נגרא דפרזלא כו' ור"ל דהנה למה לא אמר שם הטעם דתמרים קודמים משום דזייני עי' ברכות דף י"ב ע"א ודף ל"ט ע"א גבי כרוב, אך יהי' נ"מ גבי תמרים שאין עושין דבש וזה הוי הך דסוכה דף ל"ב גבי ציני הר הברזל ועי' ברכות דף ל"א גבי צונייתי, וסנהדרין דף צ"ה, וב"ב דף ס"ח ע"ב, דהני לאו בני דבש הן וזה ר"ל נגרא דפרזלא, דנ"מ בזה, עכ"פ לכך מבואר בחולין דף צ"ח ע"ב גבי מיא דביעא גבי בצים טמאות ר"ל דלא הוי טעם מן הדבר רק דבר נפרש וכמו ציר של חגבים לדברי הרמב"ם ועי' נידה דף מ"א ע"ב גבי מקור שהזיע, ע"ש ברש"י דפי' דם לבן אך באמת רבינו בהל' מטמא משכב ומושב פ"ב ה"י אינו מפרש כן רק דר"ל כך דהוי דם גמור רק דטומאה דאיש' ליכא רק שנפתח המקור והעורקים אבל כאן המקור הזיע ולא הוה ראי' כלל ובאמת כן הדין גבי אם חתך במקור ועי"ז נשפך הדם דשם לא הוה ראי' כלל ועי' בלשון הגמר' נידה דט"ז ע"א דנקט שם הרואה דם מחמת מכה ודס"ו ע"א נקט דם המכה ע"ש ור"ל הנ"מ אם דם שיצא ע"י הכאה או שהדם הוא מהחבורה ואף דבנידה דל"ו ע"ב מבו' דגם באונס טמא' זה רק שע"י האונס נפתח המקור וראתה דם אז טמאה בוודאי ועי' בל' התוספ' נידה פ"א הכתה בעלה וראתה ור"ל דע"י זה נפתח המקור וראתה אבל אם ע"י מכה בהמקור יצא דם זה לא נקרא ראי', ובאמת הארכתי בזה דעי"ז הוה מה דמבו' בנידה דס"ה וכ"מ דדם בתולים טהור לדידן דלא כר"מ דר"ל דזה הוה מעיין דם אך זה ע"י שהוא קרע המעיין וזה לא ניקרא ראי' ולכך טהור ועי' כתובות ד"ה ע"ב גבי מפקד פקיד כו' ודף ט' ודף ל"ו גבי בוגרת ע"ש בגירסת התוס' גבי דמים ופתח ובדברי רבינו בה' אישות פי"א הל' י"ב י"ג בזה, וכבר כתבתי בזה מהך דחולין דק"ט ע"ב בתוס' ונידה דס"ח ע"ב ובתו"כ פ' תזריע פ"ג דנקט כל דמים שהיא רואה אינו אלא מן המקור ובפ' מצורע פ' ד' ע"ש דנקט שכל דמים אינן אלא במקור ועי' בתוס' נידה דע"א ע"א ד"ה מקור מקומו ורש"י ד"י ע"ב ד"ה שמעוותות וכן ר"ל בהך דיבמות דק"ה ע"א גבי דירקה דרק רוק שבא ע"י רקיקה ולא שבא מאליו ע"ש ועי' תוס' שבת דקמ"ד ע"א גבי מעיין שמתעגל ויוצא ע"ש, ובאמת כן ר"ל בהך דב"ק דפ"ה ע"א גבי עלו בו צמחים מחמת המכה ע"ש בדברי רבינו פ"ב מה' חובל אם ר"ל שההכאה גרמה להצמחים שיעלו או דר"ל שהמכה הנעשה גרמה לצמחים, ונ"מ להך דנדרים דל"ה ע"ב וכ"מ גבי קרבנות יולדת דבעלה חייב ע' בב"מ דק"ד ע"א היכא דנבעלה לו בזנות מי חייב בהקרבנות של הלידה כיון דהוא גרם ע' כתובות דס"א ע"ב וב"ק דנ"ט ע"א גבי כחש גופנא ע"ש בתוס' וכתובות דף ל"ט עמוד א' גבי צער עיין שם ועיין ב"מ דף מ"ד ע"א גירא דידי' וב"ק ד"י ע"ב ודף ל"ד ע"א קרנא דתורך קבירא כו' ע"ש ונ"מ למאי דמבו' חולין דף קל"ד ע"א גבי ספק קרבן אשתו ספק משנתגיירה והוא תמוה דאימתי הוי' אשתו דקודם שנתגיירא הוי' ב"נ והאיך נישאת לו, וע"כ כיון דמ"מ ע"י נעשה זה חייב בהקרבנות, ואף דהיא ג"כ גרמא להחיוב בזה שנתגיירה תלי' זה בהך דכתובות דנ"ב ודע"א ובירוש' סוף נדרים גבי היא נתנה אצבע בין שיניו ובאמת רבינו ז"ל בהלכ' מחוסרי כפרה פ"א הי"ד כתב שם הלשון החיוב על האשה אך אי נימא כמ"ש במ"א לשיטת רבינו שם דלגבי קדשים וקרבן כ"ז שלא הביא קרבן גירות אין על הגר שם ישראל כלל א"כ נוכל לומר דבאמת הי' דלאחר שטבלה נשאה כדת רק שקרבן הגירות עוד לא הביאה והספק אימתי נקרב הקרבן של גירות אך מלשון התוספ' דכריתות לא משמע כן ומה דנקט בגמ' נדרי' ל"ה שם אם פטר' ר"ל בעודה מעוברת קודם שילדה ונ"מ אם מהני מחילתה לגבי זה שיפטור מקרבן עשיר ועי' עירוכין די"ז גבי עשיר והעני וכתובות דמ"ג ע"ב גבי כתובתה אם נשאה אם מהני מחילה שלה לגבי אב ע"ש ברא"ש, וכן לגבי הך דשם דף ס' לגבי מניקת גרושה אי מהני מחילת הבעל שלא תהא משועבדת להתינוק ע"ש בתו' ד"ה והלכתא ותוספתא שם פי"ב גבי פסק עמו שיזון את בתה דלא מהני מחילתה וע"ש דף י"א ע"א ניחא לי' במה דעבד אבוה ותוס' ב"ב דקמ"ג ע"ב. אך י"ל דר"ל שנשאה אח"כ וכהך גירסא בנדרים שם ע"ש בתו"י ובב"מ דק"ד ע"א דגם בקרבנות חובה שהית' חייבת קודם שנשאה צריך הבעל להביא עבורה ועיין תוס' נזיר דף כ"ד וסוטה דף כ"ג. על כל פנים זה ר"ל מחמת המכה. נחזור לענינינו: דבאמת להך דמבואר בחולין דף ק"כ ע"ב נראה דגבי דבש של תמרים לאחר שנעשה תרומה אף דהוי אסור מן התורה מכ"מ הוה רק איסור לא קדושה ואין צריך לשלם עליו קרן וחומש וכמבו' בתרומות פי"א וכמ"מ דהא דקיי"ל דהיוצא מן האיסור אסו' זה רק איסור חדש משום הך דהטמאים וע"ז ליכא דין חומש ולכך מדייק בחולין שם משקין דקדושים בתרומה ור"ל רק גדר קדושה לית בהו אבל איסור דאורייתא אית בהו היכא דהפריש תרומה מתמרים וקרא שם תרומה על התמרי' ועי' בדברי רבינו בהל' תרומות הי"א ומה ר"ל שם אם עשה מהם דבש ומשמע שם דקאי ארישא דעשה דבש מתמרי' של תרומה וע"ש בירוש' בתרומות אם מיירי לאחר שנטבלו או לאחר שנתרמו אם זה הוה כמו פנים חדשות ועי' תו' תמורה ד"ד מה דמחלק שם בין ביכורים לתרומה ורש"י מנחות דפ"ד ע"ב ומוכח שם דאף דהא קיי"ל בתרומות פ' י"א דמביאים משקה ביכורים של יין ושמן זה רק לאחר שהביאן לעזרה כמש"כ רש"י בחולין דף ק"כ ועירוכין די"א אך התוס' שם לא ס"ל כן בעירוכין וע"ש בדברי רבינו פ"ב מהל' ביכורים ובפי' המשנה פי"א דתרומות ופ"ד דחל' ובירוש' שם שמחלק בין הפרישן על מנת כן אך באמת כך דלפי המבו' במכילתא פ' משפטים יכול להביא יין ושמן ביכורים אבל אין קוראים עליהם והנה בירוש' מבו' בפ"א דביכורים ועי' מכות דף י"ח דהיכא דלא הפרישם ע"מ כן הוי כמו שאין ראוי לבילה דהקריאה מעכבת אך רבינו לא פסק כן בפ"ד הי"ב י"ג משום דס"ל דכ"ז שלא נכנסו לירוש' או לעזרה לא הוקבעו כלל וכ"כ בזה וא"כ יהי' זה תליא בהך מחלו' דמנחות ד"ט ע"א בהך דרי"ו ורי"ל גבי מנחה ואנן קי"ל כר' יוחנן דלא הוקבעו וא"כ גבי ביכורים כן ומה שכ' רבינו בפ"ב הל' (כ"ב) [כ"א] לא ישלחם לא דמעכב רק דלכתחילה לא מעכב מצות קריאה והנה הך עובדא דסוף פ"א דחלה גבי יוסף הכהן שם מיירי שהביא' כבר לירושלים ורק הוא הי' סבר כמ"ד בתוס' ביכורים פ"א דכהן בלא זה מביא ואינו קורא ושוב יכל להביא אף לכתחילה יין ושמן ולכך לא קבל ממנו אך לדידן כיון דקריאה לא מעכב וגם חוץ לירוש' לא קבע לא איכפת לן כלל זהו שיטת רבינו והך דתמורה ד"ד י"ל דביכורים כמצותן דהיינו לקריאה א"א להביאם משקה אף יין ושמן גם י"ל דזה תליה בהך מחלו' דר"י ורבנן בביכורים פ"ג אם הוי קדשי גבוה או קדשי הגבול דר"י ס"ל דהוי קדשי גבול ולא שייך בו גדר דיחוי וי"ל דזהו כונת רבינו בפי' המשנה שם שכתב דזה לדעת ר"י ור"ל הך ר"י. עכ"פ רבינו ס"ל דהא דמבו' דאין משלמין חומש על דבש תמרים ר"ל אף שעשה מן תמרים של תרומה דבש אף דאסור מן התורה זה רק גדר איסור לא גדר קדושה וכה"ג משמע מלשון רבינו ז"ל בהל' אישות גבי המקדש בפרש שור הנסקל דמקודשת בפ"ה הל' ב' שכ' כך פרשו אינו אסור בהנאה שאינו דבר חשוב לגבי השור ומה ר"ל ולא כתב כמ"ש בהל' מא' אסו' ספ"ד סתם מותר בהנאה ור"ל הגדר דאף אם נימא דגם בזה שייך היוצא מן הטמא עי' בכורות ד"ו וד"ז ע"ב וחולין ובדברי רבינו בהל' מא"ס פ"ג ופ"ד מכ"מ זה הוי מציאות חדש ולית בה איסור הנאה וזה דר"ל שאינו דבר חשוב לגבי השור ולא חל עליו גדר דבר משור הנסקל ועי' מעילה די"ב ע"ב גבי זבל של מוקדשין אך רבינו שם פי' דר"ל בחצר של הקדש ובא מפרש חולין מכ"מ לא נהנין ועי' ע"ז דף כ"ט ע"ב. עכ"פ כך כוונת רבינו בהל' אישות פ"ה הנ"ל גבי פרש דהאיסור עליו לא מחמת הפרט דשור הנסקל רק מחמת הכלל דכל היוצא מן הטמא דאין עליו גדר איסור הנאה ולכך אם קידש בהם הוי קדושין עכ"פ גבי משקין מוכח מדברי רבינו כאן דע"י שנתערב בהם דבר מר לא פקע מהם האיסור אך זה תליא בהך מחלוקת דתוספ' דמכשי' הובא בירוש' פי"א דתרו' הנ"ל אם רק מים אין בטלים לעולם או גם שאר משקין ובהך מחלו' פ"ג דטהרות הובא במנחו' דל"א אך בהל' מא' אסו' פ' י"ד הי"א כתב רבינו דגם אם נתערב בתוך יין נסך דברים מרים ג"כ פטור אם שתה וצ"ל נ"מ בין יין של ערלה דשם הוי האיסור עצם וגבי משקין דבר שהוא עצם האיסור א"א להשתנות דכל עצם אינו משתנה אבל גבי יין נסך דהאיסור הוא רק סיבה ע"י דבר אחר אז גם גבי משקין י"ל דנשתנה ובטלה ממנו הסיבה ולכך פטור ועי' בהך דמנחו' ד"ע ע"א דמבו' שם לגבי תרומה היכא שלא נעשה שינוי בהדבר עצמו רק שהאוכל אכל שלא כדרך האוכלין פטור ממיתה וחומש וכ"כ רבינו פי"א מהל' תרו' אך מוכח שם דרק ממיתה פטור אבל מלקות יש ועי' בהך דחולין דק"כ ע"א מה דמחלק שם בין טומא' אוכל' לאכילת יו"כ דגבי יו"כ לא אזלינן בתר הדבר רק בתר האדם האוכל דתליא במישבי דעתו וא"כ איך מדמה בירוש' פ"ו דתרומות גבי שתה חומץ של תרומה דמשלם קרן וחומש כמו גבי יוה"כ ע"ש דגבי יוה"כ הא תליא בהאדם דנקט משיב את הנפש מה שא"כ גבי תרומה ובאמת רבינו ז"ל פסק להיפך דגבי תרומה משלם קוח"ו וביוה"כ פטור אך רק פטור מכרת וי"ל דמלקות חייב ולקמן אבאר זה ובאמת לפי שיטת רבינו בהל' תרו' דנזיר זר ששתה יין של תרומה אין משלם חומש דהוי בגדר מזיק אך זה רק גבי נזיר, דהרי חזינן דחייבה שם התורה על דבר שאינו ראוי לאכילה (אכילת צער) כמבואר בספרי פ' נשא פסקא כ"ג גבי פסול' אוכל כאוכל ופסקא כ"ד גבי אכילת צער ועי' שבועות דף כ"ב ע"ב דחרצן אין דרכן לאכול רק ע"י תערובות ונזיר דף ל"ד ע"ב גבי פסולת פרי וגבי עלין בהך מחלוקת דר"א ורבנן אם אסור לנזיר דרבנן ס"ל מחמת דאינו בכלל פרי, ועי' מחלוקת בירוש' כלאים פ"ז אם העלין מקדשים את הזרעים, ובהך דסוכה דף מ' ע"א ויומא דף פ"א ע"ב ובשביעית ובירוש' פ"ז ופ"ח ופ"ט וכ"מ, ועי' נדרים ד"ד חידוש וחולין דצ"ט ע"א בתוס' ד"ה גלה, עכ"פ חזינן דאיסורי נזיר חל גם על דבר שאינו ראוי לאכילה, ולכך י"ל דגבי תרומה דצריך דווקא לגבי קרן וחומש ולגבי מיתה כל הג' גדרים דהיינו שיהי' זה הדבר ראוי לאכילה והאוכל אוכל אותם כדרך אכילה וגם אוכל כמו שדרך לאוכלם, עי' ברכות דל"ה ודל"ו ובמעילה דף י"ט ע"א בתוס' ובמאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל פ"י מהל' תרומות ה"ז גבי חומץ וחיטים, ובאמת במנחות ד"ע ע"ב מבואר דחייב מלקות גבי מעש"ש גם בתבואה אך יש לחלק בין מלקות לחומש ומיתה, וכן דייק רבינו בהך דמנחות ד"ע ע"א הובא בהל' תרומות פי"א הל' כ"ו דאם גחן ואכל התרומה בזמן שהוא מחובר פטור מן מיתה וחומש חזינן דלאו יש דהלאו הוא מחמת איסור תרומ' לא מחמת הקדש וכבר כתבתי בזה, עכ"פ לכך נזיר ששתה יין של תרומה בשוגג פטור מהחומש אבל היכא דאסור מחמת שאר איסורים כמו בהך דפסחים דל"ב חייב בחומש ואדרבה כיון דחזינן דהתורה חייבה ע"ז הוי אכילה, ועי' בדברי רבינו בהל' מא"ס פ"ח ה"ו גבי ג"ה של נבילה דיש עליו שם בשר, וגם לגבי בב"ח אף דבכל הגידין ליכא בב"ח כמבו' בחולין קי"ד. מ"מ לגבי ג"ה י"ל דחייב ולא כמ"ש רש"י פסחים דמ"ז ע"ב ע"ש, אך מ"מ לגבי מוקדשים כגון נותר ופיגול עי' חולין ד"צ ע"ב י"ל דכרת אין בו וכבר כתבתי בזה דמוכח מדברי רבינו בהל' מא"ס פי"ד הי"ח דאוכל כזית נותר ביוה"כ חייב עליו ג"כ מלקות משום לאו דיוה"כ וא"צ ככותבת, ובהל' שגגות גבי כרת וקרבן גם שם כה"ג צריך דווקא ככותבת כמבו' בדברי רבי' שם פ"ו ה"ד ובכריתות דף י"ד אם כן לפי זה נימא דגם אם נזיר שתה ביו"כ יין יהא פטור מכרת כיון דזה תליא בהאדם וצ"ל דנ"מ דגבי תרומה האיסור הוא בפרט לא כללי' והרי כהן אוכל בתרומה ועי' מה שכ' התוס' שבת דקכ"ז ע"ב ולכך אזלי' בתר הפרט מה שא"כ גבי יו"כ כיון דזהו איסור כללי אף דתליא בהאדם לא אזלינן בתר פרט רק בתר כלל וכה"ג מצינו בהך דחולין דפ"ז דגבי כסוי הדם ממעטינן גבי כסהו ונתגלה והגדר דהרי מבו' בכריתו' ד"ד ע"ב דצריך קרא לרבות גבי דם כסוי שחזר ונתגלה שחייבין עליו כרת ולא אמרי' דכיון דהתורה צותה לכסותו נתבטל מגדר דם ע"ש אך רק לא נתבטל מהסוג של דם אבל מגדר של מין פרטי גבי מצות כיסוי דרק דם חיה ועוף בזה נתבטל השם מהם וכה"ג כתבתי בהל' חמץ גבי מת שנשרף ושלדו קימת דיש נ"מ בין טומאת אהל לטומאת מגע ומשא דשם הפרטי ניטל ממנו וכה"ג כ' התוס' בחולין דף קכ"ו ע"ב גבי ביצת השרץ וגבי חלב דכל היכא דפרט לנו רק מינים אז י"ל דכ"ז שאין הצורה שלו כמו שהוא אין עליו זה השם וכה"ג כ' רש"י בחולין ע"ב דלכך לא מהני שחיטה לולד בן ח' משום דעדיין אין עליו שם בקר וצאן ואף דבשבת דקל"ו אמר הטעם משום דהוי כמת ר"ל דהצורה הפרטית שיש עליו מתה דהרי אינו מטמא ויש בו דין אבר מן החי וכמבו' בתוספ' דשבת ואף דלגבי דם קי"ל דחייב עליו כרת כמבו' בחולין דף ע"ד מכ"מ גבי רביעי' דם דנפל בן ח' הוי זה מחלו' דתנאים בספרי פר' חוקת אם מטמא ועי' במשנה דמכשיר' פ"ה גבי הכשר ג"כ מחלו' וזה משום דשם פרטה התורה וכן נ"מ דאף דקי"ל דישראל הבא על העכו"ם הולד כמותה מכ"מ אם ישראל בא על עמונית או על מצרית קודם גרות וילדה בן רק שם בן נח יש עליו אבל לא שם עמוני או מצרי וזהו ר"ל הגמ' ביבמות דף ע"ז ע"ב בנה מעמוני פסול ור"ל דווקא עמוני אבל מישראל לא דזה רק דין כללי לא פרטי וכ"כ בזה בהשמטה לח"ג וכ"כ בזה דנ"מ ג"כ גבי גדר חצי שיעור דקיי"ל דאסור מן התורה אם הוא איסור כללי או פרטי וכמו אם אכל חצי שיעור מבשר בחלב או מכלאי הכרם שלא כדרך אכילתו אם אסור מן התורה דגבי כללי אין עליו רק איסור דרבנן שלא כדרך הנאה מותר מהתו' ואם פרטי ושמו עליו אסור מן התורה ובזה י"ל לשון רבינו בהל' מא"ס פי"ד ה"ד במה שכ' שם גבי פחות מכזית ונתפח אסור ואין לוקין ולמה לן זה בלא נתפח ג"כ אסור אך י"ל נ"מ דאז יש עליו שם האיסור הפרטי וכן נ"מ גבי חצי זית בשר קודש שנתפח (והך דמנחות דף נ"ד רצה לומר שנתפח אחר כך) ואח"כ נעשה נותר דאז י"ל דלוקין עליו משום נותר כיון דבזמן שחל שם נותר עליו הוי עליו שיעור כזית וכה"ג כ' בפ"א דהל' חמץ דפחות מכזית חמץ שנתפח ונעשה כזית לדידן דקי"ל דחמץ לאחר הפסח מותר וא"כ חזינן דהזמן עושה עליו האיסור ובכל רגע מן הזמן שמתחדש מתחדש האיסור עליו וכמ"ש וכן למ"ד דאסור מן התורה לאחר הפסח ולא שייך עליו מתחדש מכ"מ אם נתפח קודם זמן האיסור אז י"ל דלוקין עליו אך כרת אין עליו דמ"מ לא אכל מעצם החמץ רק פחות מכזית ובזה יבואר לשון רבינו ז"ל ובאמת הנה לקמן בהל' חמץ פ"א ובפ' י"ד מהל' מא"ס כתב שם רבינו דמכת מרדות ליכא רק על כל שהוא פחות מכשיעור ובהל' שביתת עשור גבי יו"כ כתב דעל חצי שיעור חייב מכת מרדות ועי' בהל' מא"ס פי"א ה"ג גבי סתם יינם דלוקה מכת מרדות רק ארביעי' והטעם כך משום דאיכא למימר דחצי שיעור אין עליו גדר שם אכילה ובפרט לדידן דפסקי' דגם גבי שבועה אין חייב רק על כזית וכן גבי שתי' ברביעי' וא"כ לפי זה גם מכות דרבנן א"א ללקותו מחמת פרט דאכי' ושתי' רק מחמת שעבר על איסור תורה ועי' בהך דמנחות דט"ז ע"ב אין דרך אכילה בכך ולכך ס"ל לרי"ל דמותר מן התורה ואף דלא פליג על היוצא מן הטמא לשיטת רבינו בהל' מא"ס פ"ג ה"ו ופ"ז הל' ט"ז גבי חוטים של חלב ע"ש בלשון רבינו אין עליהם שם חלב רק מחמת שהם בזה הגדר וראי' דהרי מבו' בחולין דף קכ"ו ע"ב דמטמאין בנבילה וכ"כ בזה וצ"ל דטעם דרי"ל דאין עליו גדר אכילה ונ"מ דבנתפח ונעשה זית גם לרי"ל אסור מן התורה או כגון אם שהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס או כגון אם אכל כמו כזית חמץ בזמן האחרון של פסח וההשלמה היתה במוצ' פסח וכן קודם הפסח וגמר בפסח בתוך שיעור פרס אז יש עליו איסור מן התורה וגדר אכילה ולוקין עליו מכת מרדות לכו"ע וזה ר"ל הירוש' תרו' פ"ז מודה רי"ל בעתיד להשלים וכן לדידן אף דיש עליו שם איסור תורה מכ"מ גם מכת מרדות לא לקה מחמת אכילה אך מכ"מ מעט פחות מכזית שפיר לקי מכת מרדות וההל' דקי"ל כלים פי"ז דרק על כזית בינוני ליכא בתקנת חכמים דתקנת חכ' הוי בגדר לשון ב"א וגם כזית קטן יש עליו שם זית ועי' תוס' ב"ב דקמ"א ע"א גבי טומטום ועי' ביבמות דף ע"ח ע"א ברש"י גבי רובו שאינו מקפיד דלגבי מעוברת שנתגיירה אוקמוהו אדאורייתא וע"ש דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה וכל דאין נ"מ וע"כ צ"ל דלגבי תקנת חכמים עובר ירך אמו כמו בלשון ב"א עי' תוס' ב"מ דף ע"ט ע"ב וב"ק דף ע"ח ע"ב ובתוספ' ב"ב פ"ה גבי מכירה ושבת דקל"ה ע"ב ולכך שפיר לקי מכת מרדות אך גבי יו"כ דשם השיעור הוא ככותבת כתב שם רבינו דלוקה גם על חצי שיעור דהוי כזית כמבו' בכריתות דף י"ד דהא יש בו שיעור אכילה ונ"מ גבי הוצאה בשבת וגם שם יש גדר חצי שיעור כמבו' שבת דע"ד וע"ש דצ"א איך הדין אם הוציא פחות מכזית וזה תלי' אם היכא דליכא ההל"מ של כגרוגר' כמה שיעור הוצאה שם זה נ"מ לגבי הך דפסחים פ"ה ע"א דמל' הגמ' וברש"י שם מוכח דגם פחות מכזית אם הוציא בפסח מחבור' לחבורה עובר בל"ת דמייתי ראי' דמיירי שיש כזית מדקתני האוכל ע"ש וכן כ' רבינו בס' המצו' דא"צ כזית אך בתוספ' פסחי' ומכות ובירוש' פסחי' פ"ז ובדברי רבי' בה' ק"פ מבוא' דרק כזית ואף דבפסחים שם ילפינן הוצאה בג"ש משבת מ"מ בכגרוג' לא ילפינן דלא גמרינן מהלכה כמבו' בפסחים דפ"א ומכות די"א וכ"מ וכן נ"מ גבי נותר בקדשים אם השאיר פחות מכזית אם עבר איסור תורה ועי' רש"י מנחו' דנ"ד דדייק שם גבי נתפח נקט רק שהי' פחות מכביצה ונתפח ועמד על ביצה ובאמת זה מחלוקת בפסחי' דפ"ה דטומאה יש גם בכזית, אך ר"ל דהיכא דלא השאיר רק פחות מכזית אז לא קנסו אותו אף אם אח"כ נתפח ואין בזה משום עצלי כהונה וכן נ"מ דאף לר' שמעון דס"ל בכל התו' דאכילה לגבי מלקות בכ"ש מ"מ לגבי נותר אם לא נשאר רק פחות מכזית י"ל דגם איסור אכילת נותר לא חל ועי' יומא דפ"א ע"א גבי דם ובירוש' נזיר פ"ו ופ"ז גבי רקב ובבלי דנ"א ובלשון רבינו בסוף הל' ק"פ שדייק שם דצריך אדם להשתדל שלא ישאיר ור"ל אף בפחות מכשיעור ועי' בתוס' שבועות דף כ"ז ע"ב גבי היכא דנשבע לאכל את הככר אם נשאר פחות מכזית אם עבר על השבועה ע"ש ובירוש' שם רפ"ג וכ"כ בזה ועי' בדברי רבינו בהל' טומא' מת פ"ד ה"ו גבי כזית חלב שהתיכו דמוכח שם דאם הוה מפורר ואח"כ התיכו אינו מטמא אף במשא ובאהל וגרע מרדדו והטעם כיון דהתיכו נעשה עליו צורה אחר' אך מכ"מ אם הי' כזית שלם דכבר חל עליו דין שם טמא לא פקע ממנו בהתכה אבל אם הי' רק פירורים אז לאחר שהתיכו אין עליו שם טומאה כלל וכה"ג מוכח מדברי רבינו שם דיש חילוק במת שנשרף ובין אם נשרף חי ע"ש בפ"ג ה"ט וה"ו ובפי' המשנ' פ"ב דאהל' ובגדר הך דנידה ד"ע ע"ב גבי אשתו של לוט ובהך מחלו' דאהל' הובא בתמורה דל"א גבי כזית רימה ע"ש ונראה דהיכא דהוי תרוד אם הרימה מתה גם רבנן מודה דמטמא בגדר רקב ועי' רש"י תמורה דף ל"ד ע"א גבי בשר המת שהופרך ונידה דנ"ה ע"א גבי יבש דר' יוסי ונזיר דנ"א ע"ב גבי טחנו והרקיב ודף נ"ג ע"ב דאקמח ובהך מחלו' דתוספ' סוף נגעים ובירוש' פ"ג דערלה גבי אבנים מנוגעות שעשה סיד אם מטמאין או לא משום דנשתנה צורתן ועי' הגירסא בתוספ' פ"ז דנגעים מאי דפליגי שם ר"ש ורבנן ונראה דפליגי כמו הך דזבחים דף ק"ו ע"א אם די משניתך הבשר או דווקא עד שיעשה אפר, ועי' נידה דף כ"ח ע"א גבי שלדו קיימת וכה"ג נ"מ דגבי קדשים מבואר במעילה דף ט' בפרים הנשרפים דמועלין עד שיהא ניתך הבשר, ועי' תוס' זבחים דמ"ה ע"ב ד"ה אבל ע"ש, אבל גבי פרה אדומה מבואר במס' פרה פ"ד מ"ד עד שתיעשה אפר ע"ש, ועי' מנחות דף נ"ב ע"ב ואכ"מ ועיקר הגדר תליא בטומאת אבנים מנוגעות אם הן בגדר עצם או רק חלק מן הבית עי' במה דפליגי בנגעים פי"ג משנה ג' כמה שיעור לטמא אבן או עץ בבית המנוגע אם כזית או בכל שהוא ע"ש ור"ל אם הטומאה חל' על צורת הבית והבית נעשה מחלקים נפרדים וצורת הבית בא מאליו אף דהוא הרכבת שכונית ע"י אדם מכ"מ צורת הבית הוי בגדר מיזגיות עי' חולין דקכ"ט ע"א גבי מעשה עץ ותוס' שבת דף כ"ט ע"ב ועי' ב"ב דף נ"ג ע"ב גבי בנה פלטין כו' בנכסי הגר דכ"ז שהם בלא דלתות אין עלי' צורת בית ורק ליבני בעלמא דברים נפרדים וכן ס"ל לרבינו בהל' מזוזה דבית בלא דלתות פטור מן המזוזה והצורה הוי בגדר פנים חדשות ועי' בדברי רבינו בהל' זכיה פ"ב ע"ש דאותו שהעמיד הדלתות קנה גם הפלטין אף שיש להם בעלים רק דמשלם דמי הלבנים וההוצאות וכ"כ מה דרבינו סותר עצמו בהל' מעילה דפסק שם דמקדיש את ביתו ואח"כ דר שם לא מעל מספק ובהל' עירוכין פסק דהמשכיר בית לחבירו ואח"כ הקדישו המשכיר ודר בו השוכר מעל אך כך דיש בהבית ב' גדרים גדר החומר שממנו נבנה הבית אבנים ועצים כו' והם דברים תלושים ואח"כ נתחברו אבל הצורה של הבית זה נעשה במחובר ועי' שבת דף קכ"ה ע"א ונדרים דף נ"ו גבי בית דמחובר בארעא וגם משום דבעי נתיצה ע"ש בשבת הנ"ל ולכך מבו' בנגעים פי"ב דאבן שיש אינה מטמא' בנגעים וכן בתו"כ ממעט ג"כ שיש משום דקשה מאד ואינו בר נתיצה ורק אבנים רכות ועי' במכשירין פ"ב בתוספ' שם ובירוש' כלאים פ"ז ובר"ש עוקצין פ"ב ע"ש דשיש מאד קשה ועי' בכלים פ"ה גבי תנור של אבן. עכ"פ צורת הבית ודאי היא נעשה במחובר ולכך גבי מקדיש את הבית הוי ספק מעילה אם ר"ל לצורת הבית או להחומר דברים הנפרדים אבל במי שמשכיר את ביתו אם כן צורת הבית הוי של השוכר ורק דברים אשר מהם נעשה הבית הם של המשכיר וכשמקדיש המשכיר דעתו על האבנים ועל כו' ולכך חל עליהם גדר מעילה ונ"מ ג"כ גבי בית המנוגע אם לאחר שנולד בו הנגע הוסיפו בו עוד אבנים אם גם עלי' אח"כ חל דין האיסור ועי' פי"ד מהל' טומא' צרעת ה"ט ע"ש בהשגות ובתו"כ בזה פר' מצורע ושם מבו' דממעט אף אם חיברה אח"כ לבית ובפי"ג בנגעים גבי מלבנים מחלו' דר"י ורבנן ועי' ב"ב דס"ט גבי מכירה ואכ"מ.

עכ"פ טומאה שמטמא הכהן הוא מטמא את צורת הבית ובאמת גם באדם אף דהוא בגדר הרכבה מזגיות מכ"מ יש בזה כמה סתירות אם הוא עצם אחד כמו נקודה דבר צמות או ג"כ דברים נפרדי' ועי' בהך מחלו' דב"ש וב"ה בעדיות ובאהלות פי"א ה"ג אם אדם מביא את הטומאה ע"ש בפי' המשניו' ועי' סוכה דף כ"א ע"ב גבי שורים ועי' בהך דיומא דנ"ד ע"ב במחלוקת דר"א ור"י עולם מאמצעיתו נברא או מהצדדים וכן הוה פלוגתא שם דפ"ה ע"ב גבי בריאת האדם, וזה ג"כ ר"ל אם הוה גדר נקודה הרכבה מזגיית או הרכבה שכוניית, ור"א מתלמידי ב"ש גבי אדם כמ"ש, ועי' בהך דב"ב דף ס"ז וקידושין דף כ"ז גבי גדר דסדנא דארעא חד הוא ור"ל דהחלוקה בגדר הסכם הדין, ולכך קיי"ל דאין קרקע נגזלת רק אם נשתקע שם הבעלים כמבו' ירוש' בכלאים הובא בתוס' סוכה ד"ל ע"ב ובב"ב דמ"ד ע"א, וזה הגדר מה דמבואר בסנהדר' דף מ"ז ע"ב קרקע עולם אינו נאסר, ועי' ע"ז דנ"ד ע"ב, ור"ל דכל הקרקע הוא מציאות אחת ואין בו תפוסת ידי אדם, ע"ז דף מ"ה, ועי' נזיר דף ז' ע"א גבי מכאן עד סוף העולם ע"ש ברש"י דהוה זה מציאות אחת רק התורה חלקה, ולכך גבי גט עי' גיטין דף י"ט ודכ"א וכ"מ גבי מחובר לקרקע ע"ש במה דמבוא' בתוספ' דלא שייך במחובר גדר נתינה אף דבכל מקום עי' ב"מ דף נ"ו ע"ב גבי ידו דגם בקרקע שייך זה, רק משום דלא הוה כריתות, ועי' בירוש' גיטין שם, אך ר"י סבירא לי' דזה הוה גדר הרכבת שכונית ולכך למד זה משלג וכמבו' בנידה די"ז ע"א דאין חיבור לשלג ולכך רבינו ז"ל בהל' מקוואות גבי העושה מקוה משלג דשם חיבור אדם לא מהני ולכך שאובים פסולים, עי' נזיר דף נ' ע"ב ותוס' זבחים דף ק"ה ואהלות פ"ב גבי תרווד רקב שגבלו ובתוספ' טהרות וכ"מ דאין חיבורי אדם חיבור, לכן כתב רבינו בפ"ז דמקוואות גבי שלג דדווקא אם ריסקו, וע"ש בפי' המשניו' בפ"ז דמקוואות, ועי' בהך דיומא דף מ"ז ע"ב גבי חפנים אם חלקו אי מהני, ור"ל אם זה הוה כמו מציאות אחת או דברים נפרדים, ובירוש' שם, וראי' לזה מהך במנחות דף כ"ה גבי שמאל דאמר שם דהותר ביוה"כ וביומא שם דמ"ח ע"ב, ואמאי לא יליף זה מחפנים, וע"כ דגבי חפנים הוה זה מציאות א' ובגדר מעשה עץ שימש בחולין דף קכ"ט, ובהך דגיטין דט"ו ע"ב גבי ידים טהורות לחצאין, ובחגיגה דף כ' ע"ב ודף כ"ג אם שייך גדר נטילה ביד אחת, וכן נ"מ לגבי סמיכה דצריך דווקא בשתי ידים בב"א, עי' מנחות דף צ"ג ובתו"כ פ' אחרי, ולקמן אי"ה אבאר זה, ועי' בחולין דס"ח ע"ב גבי מחלוקת אם יש לידה לאיברים ודף ע' ע"א, וכ"כ בזה גבי גדר דעיסה שגבלה במי פירות אי הוה חיבור כמבו' במס' טבול יום פ"ג בחלה פ"ב ותוס' זבחים דף ק"ה הנ"ל, ובמאי דפליגי גמ' דילן שבת דצ"ה וירוש' שבת פ"ז אם מגבן חייב משום בונה או משום לש ר"ל אם הוה מציאות אחת או רק קיבוץ נפרדים, ועי' רש"י שבת דקל"ד ובהך דשבת די"ח אין גיבול בחול, ושם דף קנ"ה גבי גובלין את השתית ובדברי רבינו בה' שבת פ"ח הט"ז ופכ"א ה' ל"ג ובפי' המשניו' אהלות פ"ב גבי תרווד רקב הנ"ל. ועיין נידה דף כ"ה כגבינה כו'. על כל פנים ר' אליעזר ור"י דיומא הנ"ל פליגי בזה אם הארץ מציאות אחת או קיבוץ נפרדים ועי' ב"ק די"ג גבי שלמים שהזיקו אם יש חילוק בהאברים וגם שם נקט רק לגבי אימורין ולמה לא נקט שם כנגד חזה ושוק דגם זה אינו גובה כיון דהוא שלחן גבוה קזכי וע"כ משום דרק בבני מעים י"ל דהוי פרטי כעין הך דאהל' וסוכה הנ"ל אבל חזה ושוק א"א לחלקם משאר הגוף ועי' בהך דפסחי' דכ"ז ע"ב במה דאמר שם חלב של שור הנסקל יוכיח ובאמת אינו מובן מה זה הגדר גבי חמץ החיוב כרת והאיסור הנאה הוא מחמת דבר אחד אבל חלב של שור הנסקל הם דברים נפרדים איסור הנאה מחמת שור הנסקל והכרת מחמת חלב וע"כ דהאיסור ההנאה שחל על שור הנסקל חל ג"כ על גדר פרטי ולא על המציאות שלו ועי' בהך בזבחים ד"ע ע"ב צריך שם ריבוי מקרא דחלב של שור הנסקל יהי' טהור חזי' דזה מציאות חדש לא מצד הכלל ועי' בהך בשבת דף פ"ג בשיטת רש"י ותוספ' שם דאבר מן החי של נידה וזבה אינו מטמא רק כמו שאר אברים מן החי דהטומאה שלהן לא חלה רק על הכלל לא על הפרט ועי' תוספ' כריתות דף י"ג ע"ש וכן נ"מ גבי הך דיומא דמ"ג דמבו' שם לגירסות שלנו דרק קטן שיש בו דעת אשה מסייע' ע"ש אבל אין בו דעת לא מחמת שיטת רבינו ורש"י דס"ל דהזאה צריך כונה לטהר לא כונה להזות בלבד ושם צריך דוקא יש בו דעת וכעין הך דיבמות דק"ה ע"ב אף למאן דס"ל דגבי אשה בחליצה א"צ שתהא גדולה אבל מכ"מ כונה בחליצ' צריך כמבו' שם דק"ב ע"ב ופליגי שם מהו הכונה אם כונה להחליצ' גופא או שצריך כונה להפעו' שהחליצ' פועלת דהיינו להתיר אותה לשוק ולזה לא מהני שיעור הפעוטות רק צריך שיעור שתגיע לעונת נדרים דהיינו לשי' רבינו בגדלות רק שלא הביאה שערות כשיעור דזה לשיטת' הוי עונת נדרים מן התורה ובזה א"ש מה דביבמות שם לא אצרכה רבי בדיקה אף לכתחילה וע"ש בתוס' ובכורות די"ט ע"ב אך באמת בתוספ' מוכח דלכו"ע לכתחילה לא, אך כיון דבאתה לשנים בזה סמכינן אחזקה דרבא וכן ס"ל גבי הבאת קרבן שבא על שפחה חרופה אף דחייב שיהי' בן ט' לשיטת רבינו כמבו' בה' אס"ב ובהל' שגג' מכ"מ כתב רבינו עד שיגדיל ויהי' בן דעת ור"ל ג"כ גדלות בלא סימנים כשיעור אך שם משום דפחות מזה אינו יכול להקדיש הקרבן דזה אינו ממחוסרי כפרה וצריך דעתו כמבו' בנדרים דל"ה, ועי' בתוספ' טהרות הובא בר"ש פ"ה מ"ט, ולכך צריך רק כה"ג דהוי מופלא סמוך לאיש ועי' מנחות דצ"ג גבי סמיכה ועי' בהל' קרבן פסח פ"ד ה"ט במה שכ' שם עד שלא הביא ב' שערו' והביא ולכאורה כבר היה מופלא סמוך כו' אך רבינו לשיטתו דס"ל דרק אם הגיע לשני גדלות אך שער' שלו לא הי' בהם כשיעור ועי' בירוש' תרומו' פ"א גבי קר"פ במופלא ובדברי רבינו פ"ב ה"ד ושוחטין על הקטנים שיהי' בכלל ור"ל בגדר התמנות ולא בגדר שה לבית אבות וראי' דהרי מבו' פסחים דפ"ח גבי אמה העברי' דמשכחת לה שהפרישה קר"פ לעצמה וע"כ לא הביאה ב' שערות ועי' בירוש' פ"ה דפסחים הדא אמרו שהקטן יש לו מנין ולכך אם שחט לשם קטן שלא מאותה חבורה יפסל אף דבעי' בר כפרה כמותו כמבו' בפסחים דף ס"ב ע"א וגם נ"מ דאף דקי"ל קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני צריך להביא פס' שני מכ"מ כתב רבינו דאם שחטו עליו בראשון פטור ורק כה"ג דהי' בו שער' רק לא כשיעור וכן מוכח בירוש' פסחים פ"ח דאמר שם דפסח לשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו ר"ל דע"י הפסח שהפריש עליו קודם שנתגדל לגמרי מועיל בו שהוא נפטר מפס' שני אף שאז יתגדל ובאמת הארכתי בזה דהיכא שהגיע לשני גדלות וגם יש בו שערות רק פחות מכשיעור אז לאחר שהביא הפעולה שנעשה הוי גדול למפרע וזה ר"ל רבינו ז"ל בהל' אישות פי"א ה"ו אין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעין שהביא סימנים כו' והוא תמוה דא"כ לא הוי קטן ועי' ב"ב דקנ"ו וכתובו' ד"צ ע"א אך ר"ל כך דלא נגמרו עדיין אצלו הסימנים ועי' שבת ד"פ ע"ב הגיע לפרק' וסנהד' דע"ו ע"ב ומו"ק ד"י ובפי' המשנ' שם ונידה ד"י ע"ב ודף מ"ט ע"א ובדברי רבי' בהל' איס"ב פכ"א הכ"ה ור"ל ג"כ כן ופירקן היינו השערו' וכן ר"ל הך דקידו' די"ט ובמחלו' בירוש' שם גבי יעוד אם דוקא לגדול או אף לקטן ובמכיל' מבו' בפר' משפטים דאף לקטן ור"ל כה"ג דוקא וזה ר"ל ג"כ הך דנידה דמ"ט ע"ש בתוספ' דר"ל דלא נגמרו השער' וביום האחרון ועי' ברש"י נידה דף מ"ז ע"ב דיש זמן בין נערות לבגרות וסימנים דהוי עלי' ב' רשויות רשות האב ורשות עצמה וכן הדין בקדושין דף ע"ט ואז גבי איש כה"ג אף דבזמן הקדושין לא נגמר עדיין מכ"מ אח"כ הוי קדושין למפרע ובזה אתי שפיר דברי הספרי בפר' תצא גבי מוש"ר דממעט שם קטן שהוציא שם רע ולכאורה איך משכח' לה הא צריך דוקא שיהא בה גדר חיוב מיתה עי' סנה' ד"ח ע"ב וכתובו' ד"מ ע"ב בתוס' וגבי יבום ממעטי' ממיתה עי' קידוש' די"ט ובאמת רש"י ז"ל ס"ל דגם ביבמה קטנה כן דאף שבא עלי' יבם גדול וקנאה לגמרי מכ"מ פטורה ממיתה דס"ל דגם יבם קטן הוי קנין גמור ולא כשיטת התוספות ועי' רש"י יבמות דף ס"ח ודף צ"ו ע"ב דלא משמע כן אך יש לדחות דס"ל כשי' הרמב"ן וכן שיטת רבינו דקטן בן ט' קונה יבמתו מן התורה רק רבנן עשו אותו כמאמר ורק התורה מעטה אשתו ממיתה וכן ס"ל להתוס' גיטין ד"מ ע"ב ועי' רש"י סנהד' דנ"ה ע"ב וכן ס"ל לרש"י גם בגדול שיבם את הקטנה ועי' ברש"י קדושין ד"י ונידה דף מ"ד דלא כתוס' ורש"י יבמות דף ס"א ע"ב ד"ה ואינה חולצת מוכח שם ג"כ דלא נגמר הדבר עד שתגדל וי"ל דגם ביבם קטן לא נאסרה על בעלה רק ע"י קנוי וסתירה כיון דליכא מיתה ועי' ביבמות דף צ"ה בזה אם האיסור והחיוב מיתה תליא בזה וזה ר"ל רש"י ביבמות דף נ"א ע"ב אבל ע"י קנוי וסתירה אז נאסרה מטעם גזירת הכתוב וכן נ"מ לשיטת בה"ג דס"ל דלא נאסרה רק כמכחול כו' וזה רק בלא קנוי וסתי' וזהו בעצם כונת הס"ד בכתוב' ד"ט ע"א אין האשה נאסרת כו' ור"ל דנ"מ אם היא נאסרת עליו או הוא אסור בה ונ"מ להך דנדרים דף ט"ו ע"ב גבי אין מאכילין לאדם דבר האסור ע"ש. ושוב יש לומר דכיון דמשועבד לה אין נאמן זה ר"ל. וזהו ג"כ גדר הך דברכות דף מ"ח ע"ב גבי קטן פורח ר"ל כה"ג ובירוש' שקלים פ"א גבי קטן אינו שוקל ע"ש ור"ל ג"כ כך דהיכא דהגיע לשנים אך לא נגמרו השיעור דהשערות אז לתבוע תובעין אבל אין ממשכנין. עכ"פ לשיטת רבינו ורש"י גבי הזאה המזה צריך כונה גם לטהר ואם כן נימא דאף דאשה פסולה להזות מכ"מ בת דעת הוי ותהי' כמו בגדר עומדת על גבו וע"כ דכיון דהיא פסולה להזות הדעת והכונה שלה פסולות להזות ולא מצטרף לזה ובעצם עיקר הגדר מה דאנו מכשירין בכמ"מ בעומד על גביו אם ר"ל דהוי כמו שהעושה יש בו דעת או כמו שהעומד על גביו עושה ובזה א"ש מה שהקשו התוס' גיטין דכ"ב וביבמות מחליצ' דיהי' מהני עומד על גביו וכ"כ בזה דיש ב' גדרי' כונה אם כונה להדבר בעצמו או כונה לפעולת הדבר ועי' בהך דכריתות די"ט ע"ב מה דמחלק שם בין כונה למחשבה וכן נ"מ גבי חליצה דצריך כונה אם די בכונה להדבר או להתירה ועי' בהך מחלו' בתוספ' דידים ספ"א הובא שם בר"ש גבי אם צריך מחשבה של הנותן והנוטל או די בחדא מינייהו ובהך דר"ה דכ"ט גבי שופר ס"ל ג"כ לר' יוסי דצריך כונת שניהם ואף דגבי הזאה די בכונת המזה בלבד אך שם הכונה עושה לשיטת רבינו ורש"י שיהי' חל עלי' שם הזאה לא מחמת טהרת הניזה רק מחמת עצם ההזאה ולכך מעכבה הכונה וכונת ניזה א"צ משום דמה שמתטהר הניזה וכן בטבילה בחולין מועלת הפעולה גם להמזה ולשאר בני אדם ונ"מ אם נגע לטהרות או באשה לבעלה וכדו' וזה ר"ל הך דחולין דל"א ע"ב כונת אחרים כונה מעליתא היא ר"ל דכיון דבלא הזאה אם נגע הוי מטמא להכל א"כ מועלת ההזאה לכל אדם ולכך מהני כונת המזה או המטביל בטבילה כמו הטמא בעצמו ולכך מבו' בנדרים דל"ה ע"ב דמחו"כ אינם צריכין דעת ויכול אחר להביא עליהם בלא דעתם משום דהם פוסלין קודש ונ"מ גם לאחרים וכן בהך דמבואר בכתובו' דף י"א גבי גר קטן דמטבילין אותו על דעת ב"ד, ע"ש בתוס' ובסנהדר' דף ס"ח ע"ב דהא צריך קבלת המצוות שיקבל עליו המצוות עי' תוס' שבת דף ס"ח ע"א ועי' בס' הלכות גדולות בה' מילה דמבו' שם גבי חש"ו דכיון דאין בו דעת אין מקבלים אותו רק בקטן עפ"י אבותיו דזהו כשיטת רש"י כתובו' די"א ע"א דדווקא שאמו הביאתו להתגייר ובלא זה לא וכן מוכח מרש"י יומא דפ"ה ע"א גבי תינוק שנמצא דאין מגיירין אותו עד אחר שיגדיל, ובאמת זה הוי מחלוקת בירוש' פ"ח דיבמות גבי קטן אם יכולים לגיירו בע"כ ורבינו פסק בהל' עבדים פ"ח ה"כ דמהני גבי קטן, ועי' בירוש' רפ"ד דקידושין במה שהקשו התוס' בסנהדר' דס"ח ע"ב גבי קטנה לר"ש פחותה מבת ג' אף דיכולה לחזור בה מ"מ אח"כ לכשנתרצית נעשית גיורת למפרע ע"ש, אך זה רק בלא זכה בה ישראל אבל אם תקף בה שוב איננ' יכולה לחזור וזה ל' רבינו בהל' עבדים הנ"ל וכהירוש' בפ"ח דיבמות הנ"ל, ועי' כתובות דמ"ד ע"א גבי גיורת שנתגיירה בתה עמה, אך שם כיון דגם אמה שנתגיירה מהני שפיר, וע"ש בתוס' וגם כיון שצריך לעשות ב"ד לכך מהני הב"ד שעשתה אמה בעבורה וזה ר"ל הך דכתובות דף י"א דניחא לי' במה דעביד אבוה ר"ל כיון שגם הוא בעצמו נתגייר, והך דרב הונא ר"ל שהאם הביאתה להתגייר אבל היא בעצמה לא נתגיירה, אך מ"מ כיון דצריכה כוונה וקבלה איך מהני, וצ"ל כאן ג"כ דזה נ"מ גם במי שגיירו אותו ומהני כוונת האחרים עליו כמו בהך דחולין דף ל"א ע"ב הנ"ל כיון דנ"מ גם לאחרים דב"נ פוסל בביאתו וא"כ יהי' נ"מ לר"י דס"ל בקידושין דע"ז דגם גר פוסל א"כ אין נ"מ ובזה י"ל דבזה פליגי בירוש' בפ"ח דיבמות הנ"ל וכן נ"מ גבי מילה דכבר כתבתי בזה דמצוות המילה צריך שיהא מדעת האב כמבו' בשבת דקל"ג ור"ל דבל"ז הוי רק מהול אבל מצוות המילה לא נתקיימה, וכבר כתבתי בזה דגבי אב צריך דווקא לשמה עי' בע"ז דכ"ז דקיי"ל דא"צ זה רק דהמילה כשירה אבל המצוה התלוי' על האב לא נתקיים כמ"ש התוס' פסחים ד"ז ע"א, ולכך ס"ל לרבינו ברפ"ג מה' מילה דאם אין שם אב ליכא ברכה דלהכניסו ע"ש, אך מ"מ לר"ע דס"ל בכ"מ יבמות ד"ע כו' דערל הוי כטמא, שוב י"ל דמהני כוונת אחרים ע"ז וכן הגדר שם דל"ו ע"ב גבי התורם משלו על של חברו דלשיטת רבינו למסק' מהני משום דכבר כ' דיש גבי תרומה ב' גדרים מה שמתיר הטבל והוא עצמו נקדש ועי' במ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"י דב"ק גבי גזלן דאף אם אינו מתיר מכ"מ חלה הקדושה ועי' בדברי רבינו בפי' המשני' בפ"א דתרומות במה דאמר שם ולא מן הפטור על החיוב ולא מן ההפקר ובאמת איך יוכל להיות שיחול שם תרומה על הפקר או על פטור ואך ר"ל כך דהנה מבואר בירוש' מעשר' פ"א והובא בדברי רבינו בהל' תרומות פ"ב הל' י"ב דאם הפקיר קמה וזכה בה אף דפטו' מן תרומה מכ"מ אם קרא שם תרומה חל שם תרומה עלי' דזה רק פטור ואם קרא חל אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן ועבר והפריש לא חל כלל וכמו דמבו' בכמ"מ דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל נראה ונדחה הוי דיחוי ר"ל דהיכא דהתורה פטרה יש ב' גדרים או משום דפטור או דהוי כמו שנעשה הדבר ולכן גבי קמה כיון דאם קרא שם תרו' במחובר לא חל שם תרומה כלל ולכן אף דהפקר פטור לא שייך למימר דהוי כמו שהפריש דאז לא שייך הפרשה כלל לכן אם עבר אחר כך והפריש לאחר תלישה וזכיה שפיר חל מה שא"כ בהפקיר שבלים דאז אם הפריש הוי חל גם פטור שפטרה התורה הוי זה כמו פעו' וכמו הפרשה ולכך אם לאחר זכיה הפריש לא חל כלל דרוב פטורי התורה הוי פועל לא העדר וכמו דקי"ל גבי עגלה ערו' עריפתה זוהי שחיטתה ומטהר מדנבילה כמבו' בזבחים ד"ע ובכמ"מ וכן גבי שעיר המשת' יומא דף ס"ד דחיתו לצוק זוהי שחיטתו ועי' בדברי רבי' בהל' בכורים פ"ז הל' ח' ט' החילוק בין שותפין עכו"ם שלשו עיסה על מנת לחלק ואח"כ נתגיירו והוסיפו עוד כל א' בפ"ע לאחר חלוקה חייבי' אבל בישראל כה"ג פטור דהוי כמו שנפרש מהן חלה וכה"ג כת' בשיטת רבינו תם ז"ל בכתובות דף נ"ג ע"ב וגם רבינו ס"ל כך בפי"ט מהל' אישות דהיכא דנישאת בחיי אביה ומת בעלה ואח"כ מת אביה אם לא נתבגרה לגבי מזונות נשאר התנאי כתוב' ושפיר אכלא אף דנישואים מוציאין מרשות אב כמבו' בכמ"מ ועי' כתוב' דף ל"ט ודף מ"ג ע"ב ונדרים דף פ"ט ע"ב גבי הפרת נדרים ובכמ"מ מכ"מ גבי מזונות כיון דבשעת שנישאת לא שייך כלל התקנה דהאב חי לא נידחה מה שא"כ בבגרות דלא דהבגרות דהיינו הגדלות הוא דבר הנעשה ונפסק רק הוא דבר הנמשך וכל רגע ורגע נתוסף הגדלות ולכך יצאה מרשות אביה לעולם אף בדבר דבזמן שנתבגרה לא הי' הדבר זה כלל מכ"מ לאחר מיתת האב הגדלות נמשך ועי' במה שכ' התוס' כה"ג במכות דף י"א ע"ב ועירכין דכ"ט ע"ב. עכ"פ לפי' רבינו בפי' המשניו' בפ"א דתרומות הנ"ל קמ"ל דאף דחל שם תרומה ע"ז מ"מ אינו יכול לפטור על תבואה שהוא חייב להפריש והארכתי בזה לפי מאי דקיי"ל דאשה בפסח שני הוה רק רשות לא חובה כמבו' בפסחים דצ"א ע"ב, וכן פ' רבינו בהק"פ פ"ה ה"ח אך משמע שם מלשונו דזה רק אם היו שוגגים או אנוסים אבל אם הייתה מזידה אז חייבת בפסח שני אך לא מגדר פסח רק קרבן, ונ"מ דלא דחי שבת כמבו' בפסחים דצ"א ע"ב שם, וכה"ג מבו' בכריתות דף ח' גבי מי שיש עלי' ה' לידות או ה' זיבות אף לגדר הכשר די בקרבן א' מ"מ יש חיובים בגדר חיוב, וכן גרס רבינו בה' מחוסרי כפרה פ"א ה"י ובזה א"ש מה שהקשו התוס' שבועות ד"ח ע"א ד"ה ואימא הא צריך להביא הכשר לקדשים אך ר"ל דנ"מ כה"ג ועי' נדרים ד"ד גבי בל תאחר אם עיקר הקרבן הוא בשביל הכשר או רק חיוב. עכ"פ זה ה"א דמכפר לו יוה"כ, ובאמת י"ל לגבי הני אם מתה י"ל דמוטל חיוב גם על יורשיה, ועי' מנחות ד"ד ע"ב דרק משום הכשר לכך אינו בא לאחר מיתה ועי' ברש"י בכורות דנ"א ע"א גבי עולת ראיה שהיורשים מחויבים להביא, עכ"פ גבי פסח האשה אם הזידה ולא הביאה קר"פ דמביאה פסח שני יש בגדר קרבן י"ל דלא נפטרה מכרת כמו באיש ועי' בכריתות דכ"ז ע"ב דהוה ס"ד שם דאף דעני שהפריש קרבן עשיר יצא מ"מ אם הפריש הקרבן בזמן שהי' עשיר והעני ידחה כיון דמתחילה הי' חובה ועכשיו רשות, וכבר כתבתי בזה גבי הך דזבחים די"ט גבי תפילין מהו שיחוצו דמבו' שם דזה רק למ"ד לילה זמן תפילין דאז י"ל כיון דזה חיוב תמידי שיהי' עליו תפילין לא הוי בזה כלל גדר חציצה, וכעין מ"ש התוס' קידושין דף ל"ו ע"ב גבי תנופה דכל היכא דהמציאות כן לא שייך בזה גדר חציצה ואף דמבו' שם דפטורים מחמת עוסק במצוה זה לא הוה כמו שאינו בר חיוב כלל ולכך אם רצה להניחם י"ל דלא חייצי, עכ"פ חזינן דהיכא דהתו' פטרה לא מחמת הדבר יש עליו גדר מציאת הדבר ולכך לס"ד לא חייצי, ועי' תוס' ע"ז דל"ד ע"א ע"ש גבי תענית אם היכא דהתענה בלא קבלה אם פוטר את נדרו או הוה כמו הך דמבוא' ב"מ דכ"ו ע"ב מתנה בעלמא ע"ש, ועי' ב"ק דק"ו ע"א דזה אם נתחייב בבית דין דהדין פוטר ע"ש גם י"ל גבי הך משנה דתרומות פ"א מ"ד ר"ל כגון אם הפקיר אחר מירוח ולא זכה בו ואף דמבו' בירוש' תרומות פ"א ה"א די"ל שיכול להפריש תרומה בהפקר לאחר מירוח זה רק מהפקר על הפקר, אבל מההפקר להפריש על שלו אינו יכול, וכן מוכח מהך דב"ק דקט"ו ע"ב גבי משתברות ע"ש ברש"י, והך דמבו' בירוש' דמאי פ"ג ה"ג משלך כו' שם ר"ל בגדר חיוב, וזה ר"ל המשנה דכאן, וכהך דאמרינן בב"מ ד"ו ע"ב פוטר ממונו כו' וכן ר"ל בהך בזבחים דס"ח אימר דאמר כו' ורש"י שם דפ"ב ע"א דאף היכי דאם עלה לא ירד מ"מ הקרבן לא יצא, דזה רק דין תוארי ולא מציאות, ועמ"ש רש"י סנהדרי' דקי"ב ע"א אם מהני אם שחט בהמת עיר הנדחת לטהרה מידי נבילה מחמת בזה גדר דין תוארי, ולא הוי כמו שור הנסקל, זבחים דס"ט וד"ע וב"ק דמ"א ואי אפשר שיפטור בזה חיובו והוה בגדר כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וכה"ג פליגי רש"י פסחים דצ"ו ע"ב ותו"י יומא ד"נ ע"ב גבי תמורת פסח אם הקריבו לפסח אם יצא בו יד"ח וע"ש בתו"י דהוה כמו מציאות אחת עם הפסח, ועי' מעילה ד"ו ע"ב גבי שתי חטאות ותוס' זבחים דקי"ב ע"א כה"ג ועי' תמורה דף כ' ע"ב אין אדם מתכפר כו' ור"ל ג"כ דמה שהתמורה קדושה הוא גזירת הכתוב דהרי גם בשוגג הוה תמורה, ועי' תמורה ד"ב ע"ב גבי קטן מהו שימור ע"ש, ור"ל ג"כ כך דר"ל דזהו מחמת דין לא מחמת פיו בלבד ובתוס' חולין דפ"א ע"א וכבר כתבתי בזה דבזה א"ש קושית הירוש' רפ"ו דיומא גבי תמורת חטאת דאיך מפריש לכתחילה למיתה, עי' מנחות דע"ד ומעילה ד"י ותמורה די"ז גבי מקדיש טריפה וכ"מ. ועי' מנחות דפ"ט ע"ב גבי אשם מצורע שהקריבו שלא לשמו, ובאמת נראה דהך דנקט במשנה אין תורמין מן המחובר על התלוש י"ל דמיירי כהך דמנחות ד"ע ע"א דהיכא דכבר נטבל בתלוש ואח"כ זרעו די"ל דחל עליו שם תרומה ע"ש מ"מ הוה כמו ב' מינים, ועי' נידה דנ"א ע"א דלגבי מעשר מהני מחשבת חיבור ע"ש, אך מהך דקידושין דס"ב לא משמע כן ובאמת נראה ג"כ דאף לשיטת התוס' ב"ק די"ב ע"ב גבי קדשים קלים דחלק הבעלים יש לו בהם קנין ויכול לקדש בהם אשה וגבי תמורת קדשים קלים גם חלק הבעלים הוי גדר שולחן גבוה כיון דזה הקדש דין כמו שכתבתי כיון דגם בטעות הוה תמורה, עי' תמורה די"ג ודי"ז ונזיר דל"ב וכן אין שאלה בתמורה כמבואר בירוש' דמאי פ"ז ונזיר פ"ה ובדברי רבינו בה' נדרים פ"ד ה"ז ולכך הוה כמו שולחן גבוה, ועי' במאי דפליגי רש"י ותוס' מנחות דס"ב ע"ב למ"ד דב"נ יכול להביא גם שלמים מה יהי' בחלק הבעלים, אם שייך לכהנים או הבעלים הב"נ יכול ליתנם לכל מי שירצ' ועי' מ"ש בזה בשיט' רבינו בפי' המשני' בהך דיבמות דף ל' ע"א גבי הגדר גבי יבמה היכא דלא הוי ערוה רק שנאסרה עליו שעה אחת דפטו' מן החליצה ומן היבום איך הדין גבי צרתה אם זה הוי כמו צרת ערוה או רק כמו צרת חלוצה דלשיטת רבינו הוי' רק בגדר שניה ע"ש בתוס' ובירוש' דלא ס"ל כן. וכה"ג יש מ"ד ביבמות די"א ע"ב גבי מחזיר גרושתו משנשאת דאף אם נימא דהיא פטורה מ"מ אין חשש בצרתה וכמ"ש רבינו בפי' המשניו' הנ"ל, ועי' מ"ש רבינו בפי' המשניות שם בפ"ה דיבמות דלר"ע לכך ס"ל דאין קידושין תופסין בחלוצתו משום דלאחר החליצה חזרה להיות ערוה כמו שהיית' קודם מיתת האח ועי' שם ד"י ע"ב דאמר שם מחמת חייבי לאוין והנה ר"ע ס"ל ביבמות דמ"ד דאחות חלוצתו אין קידושין תופסין בה משום דהכתוב קראו ביתו, חזינן דלר"ע החליצה פעלה פעולה בהחלוצה, והנה נ"מ במאי דפליגי ר"י ור"ל אם החליצה פעלה גם בהצרה פעולה, או רק פטור עי"ש ובירוש' שם ונ"מ לאחות צרת חלוצתו דלדידן מותרת כמבו' שם ד"מ ע"ב לר"ע מאי, ועי' בתו"כ פ' אמור מה דמרבה שם דחלוצה אסורה לכהן כמו גרושה מק"ו דהא גרושה מותרת לחזור לו ולחלוצה אסורה לחזור לו, ואמר שם דא"כ צרת חלוצה נמי תהי' אסורה לכהן ואמר דצרה לא נעשה בה מעשה משא"כ בגרושה וחלוצה נעשה בה מעשה, אך זה רק לר"ל דס"ל דהצרה נשארה כמו בתחילה אבל לר"י דס"ל דגם הצרה נשתנה ע"י החליצה ומסיק דמה שפוסל בכהן הוא מחמת שנעשה בה מעשה ע"י בעלה, משא"כ צרה אף שגבה פעלה החליצה ג"כ מ"מ הוי רק ע"י אשה ולא ע"י איש, עכ"פ עיקר הפסול של הגרושה לכהן הוא מחמת שנעשה בה מעשה גירושין ועי' במ"ש רבינו בה' איס"ב פ' י"ז ה"ג דלכך דאלמנה לכה"ג לוקה בלא קידושין משום דהוא חיללה משא"כ גרושה היא מחוללת ועומדת, ואף דגם גרושה נתוסף בה חילול שאם היא בת כהן ובא עלי' כהן אסורה לאכול בתרומה עי"ז , וצ"ל דזה רק חילול לא בעצם אבל מ"מ בגרוש' הגירושין עושה בה מעשה לפסול משא"כ באלמנה וכה"ג דאין פסול בגופה כלל, ונ"מ בביאה שני' דאלמנה לכה"ג צריך דווקא קידושין ואז לוקה, ועיין תמורה דף כ"ט ע"ב וכבר כתבתי בזה ונ"מ דזה ודאי לר' יוחנן דסבירא ליה בקידושין דף ס' דהיכא דקידשה ושייר בה זמן כמו מעכשיו ולאחר זמן כו' אפי' קידושי מאה תופסין בה, וע"ש בירוש' דאפילו אם השני לא שייר מ"מ תופסין בה עוד קידושין כיון דאינה מיוחדת לא', היכא דכהן קידשה מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקידשה ואח"כ גירשה השני וודאי אסורה לראשון הכהן, דלא גרע מריח הגט וגם הא אשתני גופא ע"י הגרושין וכמבואר ביבמות דנ"ט אבל גבי כה"ג שקידש בתולה מכאן ולאחר כו' ובא אחר וקידשה ואח"כ מת השני מותרת להראשון דזה לא הוי שינוי הגוף כמבו' בתו"כ וכן מבואר בירושלמי שם וכמ"ש רבינו דאין עלי' שם חללה אף דפסולה לכהן גדול. עכ"פ לר' עקיבא דסבירא ליה דהחולץ עושה פעולה ממש בהחלוצה דעי"ז נקראת ביתו הוא וודאי ס"ל דדרשה דתו"כ גבי חלוצה לכהן לא הוי אסמכתא כמו דאמרינן ביבמות דכ"ד רק אסורה לו מהתו', והנה מבואר ביבמות דנ"ב ע"ב דר"ע דריש מקרא דמחזיר גרושתו מלאו דלא יוכל כו' דגם יבם שנתן גט ליבמתו אוסרה עליו ואף דבגמ' דידן אמר שם דהוה רק אסמכתא אך בירוש' לא ס"ל כן רק דהוה דרשא גמורה, ועי' תוס' יבמות דנ"א ע"ב ע"ש והגדר הוא משום דבאמת ביבמ' יש בה שני כחות (שני גדרים) וכבר כתבתי דיש בזה כמה סתירות אם עיקר המציאות דיבמה משום דכן גזרה התו' כשאין זרע לבעלה ויש לו אח עדיין יש עלי' זיקת המת כי לא נפטר' עדיין מבעלה הראשון מכל וכל וכ"כ דזה מחלוקת תנאים ביבמות דק"ד גבי חליצה בלילה וכן אין קידושין תופסין יבמות דע"ט ועי' רש"י יבמות דמ"ח ע"ב וקידושין די"ד וגיטין דפ"ג וכ"מ. וגם יש בה מה שזקוקה להיבם, וכבר כתבתי מהך דיבמות דנ"ב ע"א ודנ"ו גבי ביאת שוגג כמזיד למ"ד דעדיין אינה אשתו גמורה מה"ת עי' תוס' סוטה דכ"ד ע"ב דלזה מהני אח"כ מאמר ר"ל קידושין שלו ונגמר האישות והביאה גמרה ונתבטל גדר מה שנשאר מבעלה המת, אך כיון דהוי ביאה גרוע אינה אשתו לגמרי ואז גמר בה המאמר שלו בגדר קידושין דשוב אינה עוד אשת אחיו וכ"כ בזה, וס"ל לר"ע דלגבי זיקה דידי' מהני הגט שלו אבל מ"מ זיקת הבעל המת לא פקע וחל עלי' וממילא זקוקה לו, והוי זה בגדר מחזיר גרושתו משנשאת אבל חליצה פועלת בה להפקיע שני הזיקות והוה זה כמו שבעלה הראשון נתן לה גט ולכך אסורה לו ואין קידושין תופסין בה, אך מ"מ אין בה כרת דע"י המיתה של הבעל נתבטל ממנה האישות דכרת ונשאר רק לאו, ורק ר"ע לשיטתי' דסבירא ליה אין קידושין תופסין בחייבי לאווין, על כל פנים גבי תרומה יש ב' הגדרים מתקן הטבל ומקדיש התרומה ושניהם בעי דעת בעלים מה אתם לדעתיכם אך אם הפריש משלו על של חברו דדבר הנקדש לשם תרומה הוי שלו והתיקון אף דלא הוי שלו מ"מ לו ג"כ נ"מ בזה דפקע ממנו שם טבל לכן מהני. עכ"פ חזינן דלא מהני דעת של מי שאינו בר הזי' לצרף לקטן שהוא יכול להזות רק שאינו בן דעת והנה באמת עיקר המחלוק' מאי דפליגי רבינו והראב"ד גבי הזאה אם צריך כוונה לטהרה או כוונה להזות תלי' אם תיכף שיצאתה ההזאה מיד המזה אם אז פעולת המזה כבר נגמר, או כ"ז שלא באה ההזאה על הניזה לא נגמרה פעולת המזה, וזה תלי' בהך מחלוקת דזבחים ד"פ ודצ"ג אם מצטרפין הזאות, ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד בפט"ו מה' פרה ה"א וה"ח אם המים הניטפים לאחר שיצאתה ההזאה מיד המזה קודם שהגיע על הניזה אם הם מטמאים וע"ש פ"י ה"ח בהשגת וכן בזבחים דצ"ג גבי כיבוס בגד מדם חטאת דמביא שם ברייתא משהזה אין טעון כיבוס ע"ש בגמ' דמפרש שם דזה קאי על שירים שבאצבע, ואמאי לא מפרש הגמ' דר"ל ההזאה גופא קודם שבא על המזבח וכו', וע"כ דס"ל דזה לא נקרא עדיין גמר ההזאה כ"ז שלא בא, ועי' בזבחים דט"ו דאמר שם דאם נקטע ידו של מזה דצריך והזה כו' ונתן כו' וכ"כ דפליגי רבינו ורש"י אם רק נקטעה ידו אבל אם נעשה בע"מ באבר אחר לא איכפת לן דכבר נתבטל פרט מי שזרק, וכמו בהך דשבת דק"ב ע"א גבי נזכר וכתובו' דל"א, ובאמת זה ר"ל בהך דמעילה ד"ז גבי חישב לנשפכים ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל דחשב לאחר שכבר יצא' הזריקה מידו קודם שבא על המזבח כו', וכן אם חשב בשעת ההזאה שתבא הזריקה חוץ לזמנו, עי' תוס' זבחים ד"י ע"א, ועי' בה' פרה פ"ז הי"א גבי נפסק החבל ואז חשב עליו אם מהני המחשבה ע"ש, ועי' גיטין דע"ט ובאמת לשון הגמרא במעילה שם דייק חישב לנשפכים ור"ל דנ"מ בין הניתנים בשפיכה לניתנים בזריקה עי' זבחים דל"ז וסוף פסחי' וע' ברש"י זבחים דפ"ח ע"א ומנחות ד"ב ע"ב גבי הזאה, וכן נ"מ דאף דאנן קיי"ל דשלא במקומו כמקומו דמי כמבואר בזבחים דכ"ו ע"ב זה רק אם התכוין להזות שם אבל אם התכוין להזות במקומו ובא שלא במקומו י"ל דגבי קדשים לא מהני, וע' סנהדרין דע"ז ע"ב גבי רוצח כה"ג ובהך דפרה הובא בסוטה דל"ח ע"ב גבי נתכוון לפניו כו' וכבר כתבתי בזה דזה ר"ל הך דחולין די"ב ע"ב גבי כדרכה כו' וכמבו' בתוספ' שם דר"ל דההליכה של הסכין הי' כדרכה ולא בצדדין ע"ש אך זה רק גבי זריקה אבל היכא דכתיב שפיכה לא איכפת לן בזה, ולכך דייק הגמ' במעילה שם בנשפכים כו' ועי' בירוש' פסחים פ"ה ה"ו דהוה שם מחלוקת אמוראים אם זריקה כהזאה או כשפיכה ע"ש בזה, ועי' במכילתא פ' בא ובירוש' פ"ט דפסחים דלחד מ"ד מתחילה הי' כל הדם של פסח מצרים על האסקופה לא בכלי ומ"מ לא אמרינן קלטי' מזבח כמו דזבחים דכ"ז דשם לא הי' כלי וע"כ דפסח שאני ועי' בדברי רבינו בה' ק"פ פ"א דמוכח שם דשם לכו"ע שלא במקומו לאו כבמקומו וכן מבואר בתוס' וזה ר"ל הך דפסחים דע"ז ע"ב דבעי שם קרא דזריקה מעכבת ולמה לנו קרא לזה אך ר"ל דכאן שלא במקומו לאו כמקומו כיון דעיקר הפסח הוא שיהא ראוי לאכילה, ושלא במקומו אינו ראוי לאכילה כמבו' בזבחים שם והך פלוגתא דידים הנ"ל דר' יוסי ורבנן דס"ל דשניהם צריך לכון לא כמו בהזאה ועי' בערובין דף נ"א גבי קנין תחום דמבו' שם דאם הי' אחד מכיר וא' אינו מכיר דמהני אם שאינו מכיר מוסר שביתתו למי שמכיר ואמר שם דר' יוסי היא ואח"כ חזר בו משום דר' יוסי ס"ל בידים בתוספ' דלא מהני כה"ג ועי' בהך דגיטין דט"ו ע"ב גבי ידים טהורות לחצאים ובתוספ' חגיגה פ"ג גבי טבילה בידים דלא מהני אם נטל אחד ונגבה ואח"כ נטל השני' וע"ש בבעל המאור בחגיגה שם ובהשגת הראב"ד עליו וזה תליא אם אז הוי ב' הידים כמציאות אחת או דברים נפרדים ובהך דסוכה דט"ז גבי הך מחלו' דר' אלי' ורבנן גבי מיטה אם מטהרת אברים ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל ג"כ אם זה הוי כמו מציאות אחת ובאמת כבר כתבתי דגבי הגדר דימין ושמאל אם הפסול משום דשמאל פסול אי משום דצריך ימין, ועי' בתוס' חולין ד"כ ע"א גבי מליקה בד"ה לא דנסתפקו בזה ובהך דבכורות דמ"ה ע"ב איטור יד ורגל ע"ש ברש"י דלא משום השינוי רק משום דבעי ימין בין הרגל ובין היד, וא"כ אמאי חשיב לי' בהדדי מומין דהוי רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן עי' בדברי רבינו בה' ביאת מקדש פ"ז וא"כ לא מחלל עבודה, ועמ"ש הר"ן ז"ל ר"פ ג"ה גבי הך מחלוקת דבכורות שם גבי שולט בשתי ידיו, ובמ"ש התוס' חולין דמ"ז ע"ב גבי שתי וורדות דאע"ג דהא שינתא מקומה חזינן דס"ל דהקפידא משום שהיא עומדת במקום שאינה מקומה כו' ועי' יומא דנ"ד ע"א דהיכא דהכניס שתי קטורת ביו"כ אחת חסירה וא' כתיקונה, ביאה כתיקונה הוה, אך מ"מ חייב משום הקטרה חסירה, ועי' זבחים דכ"ד גבי רגלו א' על הרצפה ורגלו א' על הכלי, דאמר שם רואים אם יכול לעמוד כו', ולכאורה הא הוה כמו נתלה ועבד, ע"ש דכ"ו ותוס' די"ד ע"א, ואף דכעת לא נתלה מ"מ זה נעשה ע"י דבר אחר, ועי' בהך דגיטין ד"כ ע"ב במאי דאמר שם ותיפוק לי' דה"ל שנים כו' ואף דכעת לא הוה כן כיון דעי"ז מתכשר וזה שייך למגרש לא הוי כריתות וכ"כ בזה דמ"ש בגיטין דכ"א ע"ב מחמת מחוסר קציצה י"ל זה רק לריה"ג דס"ל דבלא קציצה פסול הגט אבל לדידן דרק משום קפידת דבעל הוה רק סיבה ולא איכפת לן, ואף דרבינו בפ"א מה' גירושין ה"ו וכן בתוס' שם לא משמע כן מ"מ מלשון התוספ' גיטין שם משמע כמ"ש וכן נ"מ גבי ס"ת שם הקלף והדיו והכתיבה הם דברים נפרדים וכל א' הוי חלק מהס"ת לכך כולן צריכין שיהיו לשמן, משא"כ בגט אף דפשטות דקרא כמבו' בספרי הוה הדבר שהנכתב עליו והכתב הם שני גדרים ועי' בירוש' גיטין ובתוספ' בזה גבי דבר שאינו מתקיים ממעט שם משני דרשות, הכתב והדבר, אך למסקנא דסוטה דט"ז דההלכה עוקבת את המקרא ועיקר הדבר משום הכתב, ולכך כתבו על איסורי הנאה כשר דעיקר הנתינה הוא תואר הגט וזה נעשה רק ע"י ציווי הבעל וזה ר"ל הך דגיטין ד"כ נתינת גט ולא איכפת לן רק שזה לא יהי' נשאר ביד הבעל ובזה א"ש מה שהקשו התו' מנחות דל"ד על רש"י וכ"כ בזה וכן יהי' נ"מ לגבי גידין של הס"ת, אם התפירה גופא הוא חלק מן המציאות, או רק מחמת שא"א בלא תפירה, וכ"כ בזה אם גם זה צריך לשמה ובמ"א אבאר זה, עכ"פ מה דאמרינן בזבחים דכ"ד הנ"ל גבי רגלו אחת כו' י"ל דשם מיירי דשל ימין עומדת על הרצפה ובשל שמאל לא קפדינן אם הייתה עומדת באויר, ולקמן אבאר בזה אם צריך שיגע או רק שלא יהא הפסק, ועי' במקוואות פ"י מ"ד גבי בגדים ע"ש בפי' המשנה, ובחולין ד"ע ע"א וכ"כ בזה, ועי' בהך דחולין דע"ג ע"א גבי חיבורי אוכלין כמאן דמיפרסי דמי ור"ל שכל דבר הנמצא אינו נקודה א' רק הוא דבר המצטרף מכמה חלקים, ותו"כ פ' תזריע ופ' אמור במה דמקיש שם טבילת אדם לביאת השמש דמה שמש כולו כאחת אף טבילת אדם כולו כאחת, ובדברי רבינו פ"א מה' מקוואות ובירוש' ברכות פ"א, ור"ל דס"ל דשמש הוא נקודה אחת, ובדרוש הארכתי בזה בגדר הך מחלוקת בתוספ' דסנהד' פ"ז אם כל התורה ענין א', וזה נ"מ בלוחות הראשונות דנחצבו מן גלגל חמה ובין לוחות האחרונות דנחצבו מאהלו של משה רבינו ע"ה. וכן נ"מ גבי קידוש ידים ורגלים בהך מחלו' דזבחים דף י"ט ע"ב אם זה כמו מציאות אחת או נפרדים ונ"מ ג"כ גבי חציצה דקיי"ל דמן התורה רק רוב' אם נימא דהוי מציאות אחת לא חייץ עד שיהי' רוב בידים וברגלים אבל אם נימא דהם פרטים נפרדים גם אם רק רוב בשעור של יד א' ג"כ חוצץ וכ"כ בזה במקום אחר דזה ר"ל בחולין דק"ו ע"ב עד כאן כו' לחומרא וחד אמר לקולא ור"ל דאם השיעור גדול א"כ בחציצה הוי זה קולא ואם השיעור קטן הוי בחציצה חומרא וכן נ"מ דקיי"ל בידים דאם נטל חוץ לפרק וחזרו המים לפרק טמא א"כ אי נימא דצריך כל היד הוי זה קולא אם חזרו ועי' במה דפלי' רבינו והגאו' בהל' מקואות פ"ב ה' ט"ו גבי שער דחוצץ אם זה הוי מציאות בפ"ע או הוא חלק מהגוף וזה ר"ל בהך דב"ק דפ"ב גבי את בשרו את הטפל ע"ש ברש"י דנראה דס"ל דנ"מ בין גוף לשער דהגוף צריך שיגע במים והשער רק שלא יהי' חציצה ונ"מ דגבי בשר דאינו מקפיד בלבד לא מהני רק בגדר ביטול שמבטלין להגוף ועי' פסחים דמ"ו גבי בצק בעריבה ועירובין דף ק"ד וחולין דפ"ג ע"ב ושם דקכ"א גבי בשר שפלטתו סכין ודקכ"ט ועי' בהך מחלוקת בתוספ' הובא בר"ש סוף מקוואות גבי העושה קלקי אי הוי חציצה אי לא, ע"ש ובדברי רבינו בה' מקוואות פ"ב ה"ז ובמשנה במקוואות פ"ט מ"ב ומ"ג, ורבינו דייק בשער שעל הלב שנתקשר משמע רק מאיליו, אבל בכוונה בטל לגוף, והנה עי' בזבחים דע"ט ע"א במה דאמר שם גבי דלי דכיון דמן הדין א"צ תוכו טבילה לא איכפת לן אם יש גדר חציצה בתוכו, ועי' בתוספ' כלים הובא בר"ש פכ"ה משנה ה' גבי נטמאו אחורי רובע כו' הי' עליו דבר חוצץ לא עשה כלום כו' ר"ל דתלי' מהו זה החציצה אי הוה כמו שלא טבל כלל או רק חוצץ לטהרה, וזה ר"ל הך בעי' ביומא דל"א גבי טבילה דלר"י משום סרך אם יש שם חציצה, וע"ש בתוס' וכן גבי טבילת בע"ק לתפילה עי' רש"י יומא דפ"ח ע"א וברי"ף שם אם שם יש גדר חציצה וזה תלי' אם לא הוי טבילה כלל או רק שעדיין יש עליו הטומאה ושם רק בגדר מעלה וכן גבי מאי דקיימא לן גבי פרה עי' חגיגה דף י"ח ע"ב ובעדיות דגם מחמת ידים צריך לטבול כל הגוף אם יש חציצה על הגוף אם לא מהני כיון דבאמת ליכא טומאה כלל על הגוף, וכ"כ בזה די"ל הנ"מ במה דמבו' בעדיות פ"ג פלוגתא דר' דוסא ורבנן ושם נקט לשון אם נטמאו ידיו נטמא גופו, ע' פרה פי"ב והלא גם בסתם ידים כן כמבואר בחגיגה שם עיין שם בעדיות בפירוש הראב"ד ז"ל אך נפקא מינה דבסתם ידים הוי רק טבילת הגוף בגדר מעלה דאם נמצא חציצה על הגוף לא איכפת לן כמו הך דזבחים דע"ט משא"כ בנטמאו ידיו אז בפרה נטמא כל גופו וחוצץ אף בגוף ועי' בספרי פ' חוקת פסק' קכ"ד גבי כיבוס בגדים בכלים שבפרה דצריך דווקא במ' סאה ע"ש, ואף דבכל כלי מהני מה"ת אף ברביעית ע"ש, ובאמת בגמ' ב"ק דפ"ב משמע דכיון דצריך שלא יהי' חציצה צריך שנודע מתחילה דליכא חציצה, וכן מוכח בדברי רבינו בה' מקוואות פ"א דלזה גבי תרומה וקדשים מעכב זה מן התורה, וע' בחולין דף ל"א ע"ב גבי ירדה להקר ע"ש ברש"י ור"ל דצריך שירצה שיהא כולו במים ובתרומה וקדשים הוי זה מן התורה, וזה רק אי אמרינן דחציצה, הוה כמו שלא טבלה ועיין בחולין דף י"ז עמוד ב' גבי בדיקת סכין עיין שם, ושם רצה לומר גם כן לגבי קדשים דבלא בדיקת סכין הוי בגדר מתעסק, ועי' זבחים דק"כ ע"א, וכבר כתבתי במ"ש רבינו בה' מקוואות פ"ב ה"ט גבי רטי' וכן בלשון המשנה במקוואות ספ"ח גבי כאילו לא טבל דר"ל דעושה בכוונה שלא יכנסו שם המים אז גם מיעוט לא עלתה לו טבילה מה"ת ועי' בחולין ד"ע ע"א גבי נגיעה של בכור ע"ש בזה ובחולין דק"מ ע"ב גבי שילוח הקן ועי' יבמות דף ע"ח גבי היינו רביתיה ובזבחים דף י"ט וכמ"מ וכן בהך דזבחים דק"י גבי אומרין בבשר ור"ל לא מטעם דאינו מקפיד רק דזה מציאות אחת וכן הך דחולין דף ס"ז גבי תולעים ור"ה דכ"ז ע"ב גבי שופר, ומשום דיש ב' מיני חציצה אם יש על הגוף דבר המקפיד אז י"ל דהלכה דלא נטהר ע"י הטבילה אבל היכא דנותן דבר בכונה על איזה מקום בגוף שלא יגעו המים במקום זה אז הוי כמו שלא טבל כלל וכן מוכח מלשון המשנה דמקוא' ספ"ח גבי נתנה שערה בפיה וכו' כאלו לא טבלה ור"ל כה"ג ושם אין נ"מ בין מיעוט לרוב ועי' בלשון רש"י קדושין דכ"ה גבי הכל מודים בלשון לענין טבילה דמשמע מרש"י דס"ל דהאברים הוי פרטים נפרדים ועי' בחולין ד"ע וזבחים דף ק"ה אם אזלינן בתר רוב אבר או רוב עובר ובחולין דף ס"ח ע"ב גבי הוציאה ידו אם מצטרפין אח"כ עכ"פ גם גבי אדם י"ל דיש גדר אברים חלוקים ובהך דחולין דק"ב גבי הך מחלו' דרבי וראב"ש גבי בהמה בחיי' אם לאברים עומדת ובהך דמכות ד"ח ע"ב במה דאמר שם דלמ"ד חנק חמור אם הרג אביו אינו גולה משום דיש בו חיוב משום מכה אביו ואין גלות מכפרת אף דזה ענינים נפרדים ועי' בירוש' ב"ק פ"ד אם יש ניזקין בכולו ואכ"מ, וכן לגבי בית המנוגע תליא אם הטומאה חל' על כל פרט ממנו או על כולו ובזה י"ל הנ"מ מה דבגמ' שלנו בשבת דכ"א ע"ב גבי חנוכה נקט וקבעו כו' ובד' רבי' הל' והתקינו ונ"מ אם הם מציאות א' או נפרדים ועי' במאי דפליגי רש"י ותוס' שבת דכ"ג ע"א גבי למוצאי שבת כו' אם ר"ל אף שהיתה מודלקת לנר חנוכה מ"מ צריך לכבות' כן סברת רש"י ז"ל אך התוס' שם לא ס"ל כן רק דמיירי שזה הנר הית' של שבת ובל"ז א"צ לכבותה ע"ש, ובאמת גם גבי מנורה הארכתי בזה מהך דבמנחות דפ"ח ע"ב לשיט' רבינו בה' תמידין ומוספין דבלבד בנר מערבי אם הי' דולק כסדר לא איכפת לן, ועי' בהך דזבחים די"א ע"ב ושם ר"ל גבי חינוך המנורה ובתוס' מנחות דפ"ו ע"ב והארכתי בזה במאי דפליגי רש"י ותוס' עי' פסחים דנ"ט בגירסא ומנחות ד"ק ותמורה די"ד אם זה הוי גדר קרבן או לא, ועי' רש"י מנחות ד"נ ע"א ד"ה כדקתני ומה שהקשו התוס' שם דפ"ט למה צריך לקדש השמן בכלי שרת משמע דלא הוי כלל בגדר קדושה ע"ש אך כ"כ די"ל דבזמן שנצרך לחנך המנורה ולקדשה אז הוי גדר עבודה וגם הדלקה כן וא"ש מה שהקשו הת"י יומא כ"ד ע"ב מקרא דבהעלותך וגם נ"מ באיזו זמן הי' הדלקת הנרות ועי' בהך מחלוקת בחגיגה דכ"ו ע"ב ובירוש' שם ותלי' אם טומאת ע"ה צריך הערב שמש, עי' חגיגה דכ"א בתוס' וזבחים צ"ח ע"ש, וגם למ"ד דס"ל בשקלים פ"ד דמנורה מעכבת את הקרבן ועי' במאי דפליגי רבינו והרמב"ן ז"ל אם כלים של מקדש הוו כאו"א פרט בפ"ע או נכלל עם המקדש ע"ש ואי נימא דזה מעכב למקדש וכיון דקיי"ל בשבועות דט"ו וכ"מ דאין בנין בהמ"ק בלילה ה"נ יהי' מעכב גם חינוך הכלים של מקדש ואימתי מחנכין את המנורה וע"כ קודם שקיה"ח, אך י"ל דזה ממילא וכ"כ בזה בהך דסוטה ד"כ ועי' בהך דזבחי' דכ"ב ע"א דאף היכא דלרביעית לא מהני ולמקוה מהני מכל מקום אם עשו מקוה כה"ג וקדח ממנו רביעית כשר דכבר חל עלי' גדר מקוה, ונ"מ ג"כ גבי הך דשבת דכ"ג גבי עששית דזה וודאי בכל ימי חנוכה לא מהני אם הדליקה ביום עי' תוס' מנחות ד"כ ע"ב, אך מ"מ בער"ש ע"כ המציאות הוא כן וא"א לחנוכה בלא שבת והו' היום הזמן, ועי' מנחות דף נ"א בתוס' וכ"מ, אך אם מהני זה ההדלקה לשאר ימים דזה ממילא עכ"פ זה הוי מחלוקת בין רש"י ותוס' אם זה שטח א' או נפרדים, ועי' בירוש' סוכה פ"ג דאמר שם דברכה של נ"ח הוי על הדלקת כו' ור"ל דאף דהדלקה עושה מצוה מ"מ הגדר שיהיו מודלקים לשם חנוכה, ועיין מה שכתב הראב"ד ז"ל בהשגות בסוף הל' ברכות וכן יהי' נ"מ לגבי גר שנתגייר באמצע חנוכה או קטן שהגדיל אם צריך להדליק וכמו גבי ראי' ועי' סוכה דכ"ז ע"ב וכן נ"מ כגון למהדרין מן המהדרין ביום שצריך ג' נרות ואין לו רק ב' כמה יהא מדליק ועי' מנחות דמ"ה ע"א וסוכה דמ"ז ע"א גבי פרי החג ופסחים דק"ד גבי סדר הבדלות, ובר"ן ר"ה פ"ד גבי פסוקי' ותוס' מנחות דל"ט גבי ציצית ובהך פלוגתא דעירוכין ד"ז ע"ב וכ"מ ועי' תענית די"ח ע"א ובר"ן פ"א דכתובות גבי חתן וזה רצה לומר לשון קביעות, ועיין בבא מציעא דף קי"ב ע"ב גבי תקנות קבועות שנו. נחזור לענינינו דבזה פליגי אם מטמאין האבנים של בית המנוגע לאחר שריפה אבל בהנאה אסור לכו"ע וכן אם צריך כזית לטומאה או בכל שהוא ועי' בחולין דפ"ט גבי אפר של עיר הנידחת דאסור בהנאה ע"ש ברש"י מחמת לא ידבק ר"ל דהוי כמו ע"ז אך באמת לפי מה דמבו' בדברי רבינו לקמ' בהל' ע"ז פ"ד ה"י גבי נכסי רשעים דאם נקבצו לשם נשרפים וע"כ דר"ל לאחר גמר דין גם נכסי צדיקים כן אם נקבצו שם דהוי אשר בה וע"כ צ"ל דס"ל דעיר הנידחת הוי דבר הנמשך לגבי רשעים דשם הטעם מחמת שללה ור"ל של מציאות העיר ולכך כל זמן שנקבצו לשם אסורין ועי' רש"י חולין דק"מ דמבו' שם דבע"ח דשם לאחר הריגה צריך לשורפם דאז חל עליהם שם שללה וזה רק בשל רשעים אבל של צדיקים הוי רק בגדר פרט ולכן לאחר גמר דין אם לא הי' שם אף דאח"כ באו לשם מותרין ועי' במ"ש התוס' ב"מ גבי מחיצות בדף נ"ג ע"ב, ושם אבאר זה, וכ"כ בזה גבי אפרן. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה