צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה י
לפיכך אם עבר ובעל. עיין תוס' ד' ח' ע"ב ד"ה כל היכא ושם ד' מ"ד ע"א ד"ה אלמא דהוה כמו קיימי אבראי לענין יבום וע"ש ד' פ"ד ע"א ומש"כ רבינו ז"ל בהל' ממרים פ"ד ע"ש. והנה באמת נוכל לומר דלכך מקשה מהך דאם בעלו קנו די"ל דנהי דלא קנה משום יבום מ"מ קנה משום אישות ואיסור אשת אח כבר פקע כיון דצריך לחלוץ וע"ש ד' ח' ע"ב ושם ד' י"א ע"ב גבי צרות מחזיר גרושתו דאף דהיא פטורה מן החליצה מ"מ ס"ל שם דצרתה צריכה חליצה ולא נקרא צרת ערוה דליכא עליה כרת וכיון דחל עליה הקדושין שוב י"ל דפקע היבום שלה כמו שהקשו התוס' ביבמות ד' י"ו ע"א ד"ה בנו ולא שייך כאן תירוץ התוס' שם כיון דהיבם עצמו קידשה אך מ"מ צרתה לא פטרה אך י"ל דשם קאי אליבא דרב דס"ל אין קדושין תופסין ביבמה וגם י"ל דזה תליא בהך דשם ד' נ"ו גבי ביאת שוגג ע"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה שם התוס' ד"ה מיתיבי דרבא גופא ידע להך ברייתא וי"ל משום דשם קאי לר"ל ור"ל ס"ל אין קדושין תופסין ביבמה כמש"כ התוס' סוטה ד' י"ח ע"ב: