צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה כד
חליצה כו' אעפ"י שלא ניתנה כו'. והנה בגמ' מבואר דגם בגדר שכירות א"צ לשלם לו יעו"ש ברש"י הטעם משום דהוא מחויב לחלוץ וע"ש בתוס' ד"ה אין לו ואף דגם גבי הצלה מחויב להצילו ומ"מ צריך ליתן לו שכרו התם שאני דכי היכי דהוא מחוייב להצילו ה"נ הבורח עצמו מחויב להציל את עצמו עיין בהך דכתובות ד' מ"ח ע"א לאו כל כמיניה להעשיר כו', ורש"י שם ד' ס"ט ע"ב ד"ה הא מני משא"כ כאן דעליה אינו מוטל רק עליו החיוב, ועיין בהך דסנהדרין ד' מ"ג ע"א בהך בעיא דשם על מי מוטל הסודר שמניפין בו והסוס אם עליו או על הב"ד ועיין בהך דקדושין ד' ח' ע"ב אפילו עני הסמוך עליה ובכתובות דף מ"ז ע"א ברש"י ד"ה כיסו, ועיין בהך דב"ב דף קמ"א ע"א גבי המבשרני כו', ובגיטין ד' ע"ח גבי זרוק חובי בתורת גיטין אך שם י"ל משום דהוה מוחזק ונ"מ אם נתנה לו המעות קודם החליצה, ועיין בנמוקי יוסף כאן, ועיין בהך דר"ה ד' כ"ב ע"ב גבי מאתים זוז ועיין בהך דכתובות ד' מ"ו ע"א דצריך לשכור עדים ובירושלמי שם אם אותן העדים שמעידין שהבעל שכר אם הוזמו לוקין ומשמע שם דעדותן לא מהני לשום דבר ואמאי הא נ"מ לענין שצריכים להחזיר הדמים ואכמ"ל: