צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה כ
סנדל המוסגר כו'. הנה בגמ' הוה פלוגתא בזה אם מוחלט הוה חליצה כשרה ואף דבאמת מוסגר ג"כ אסור בהנאה י"ל משום דהא אפשר שיטהר ועיין תוס' ערכין דף כ' ע"ב ד"ה אעפ"י אך באמת כך דלא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה רק דבר שגם אפרו אסור כמו ע"ז של ישראל וכן עיר הנדחת כמבואר בהך דחולין דף פ"ט ע"א וכן גבי בגד המנוגע אם החליטו ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' טומאת צרעת פי"ג הי"א והי"ב דגבי בגד מוסגר אם קצצו ועשאו מוכין טהור וגבי מוחלט אסור ועיין בירושלמי פ"ג דערלה ה"ב וה"ג וכן מבואר בתוספתא שם דאפר מבגדים המנוגעים אסור ולכך ג"כ ס"ל לרבינו שם דמוחלט אינו בטל אפילו באלף דהביטול לא עדיף מאם שנשרף וכל היכא דהבא ממנו אסור א"א להתבטל ועיין בהך דפסחים ד' כ"ז ע"ב גבי הקדש ועיין בירושלמי פ"ה דע"ז ותוס' זבחים ד' ע"ב ע"א דלכך לא בטל משום לא ידבק ובאמת כל הני דחשיב בע"ז ד' ע"ד לא חשיב רק נקברין דאפרן אסור וכן שער נזיר מיירי בטמא ע"ש ברש"י ובירושלמי הטעם דלא כמו דאמרינן בגמ' דילן קדושין ד' נ"ז אך יש לחלק בין נזיר טהור במקדש בין נזיר טהור בגבולין עיין בנזיר ד' מ"ה ע"ב ועיין בסוף תמורה ובירושלמי פ"ג דערלה ורבינו ז"ל בסוף הל' פסולי המוקדשים ר"ל גבי נזיר טמא, והך דידלק משום שק ולכך לא בטל משום דאפרו אסור, וגבי פטר חמור י"ל בין במחיים בין לאחר מיתה, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפה"מ פ"א דבכורות דאף לר"י דס"ל דפטר חמור אסור מחיים לא אסור רק הנאת דמיו אך מגמ' דילן בכורות ד' י' ע"ב מבואר להיפך אך זה נ"ל דמחיים לאחר פדיון דהוה הפקעה לא גדר פדיון אז פקע האיסור אף משערו אבל לאחר מיתה דשוב אין לו תקנה כמבואר בתוספתא דבכורות ובירושלמי דקדושין פ"ב אז הוה בקבורה ולא בטל, ועיין בתוס' עירובין ד' פ' ע"א מה שפירשו בשם ר' אברהם ר"ל דהיכא דבעי השיעור עצמיי כמו גבי אתרוג ושאר דברים אז שייך לומר כתותי משא"כ בדבר דגם אם ע"י חיבורי אדם הוה חיבור לא שייך לומר כתותי ועיין בהך דנזיר ד' נ' ע"ב ותוס' סוטה ד' כ"ה ע"ב. ובזה א"ש מ"ש שם מכלאי הכרם דגבי טומאת אוכלים שאני דאף חיבורי אדם חיבור, ועיין בהך דעדיות פ"ג בהך מחלוקת דר' דוסא ורבנן ובטהרות פ"ח מ"ח ע"ש, ועיין חולין ד' קי"ח ע"ב וכ"מ בזה, ועיין בפרה פי"א ובדברי רבינו שם פי"א ה"ו אך שם בעי שיעור טפח אך באמת נ"ל דכל היכא דאם אין הדבר כמו שהוא לא נאסר כמו בערלה וכלאי הכרם ושאר דברים דמה שהוא פרי ע"י זה הוא אסור א"א לומר בזה כתותי דאדרבא ע"י האיסור הוא חשוב כעין דאמרי' בהך דבכורות ד' י' איסורו חישובו ועיין בהך דפסחים ד' מ"ו ע"א ושבת ד' צ"א וכן מבואר בב"ב ד' צ"ז ע"א גבי הכשר דכל שהוא אסור הוא משקה ומכשיר ע"ש וכ"מ בזה, רק גבי ע"ז ועיר הנדחת ומנוגע דשם אף עצים ואבנים אסור וכ"ש אסור ולכך אמרינן כתותי ולמסקנא הדר ביה ממנוגע משום דבאמת גבי מנוגע בעי ג"כ דבר והא דעצים ואבנים מטמא הוא רק משום דבא מן הטמא ועיין בהך דחולין דף קכ"ט ע"א כשישמש מעשה עץ שימש ר"ל לא בעצם ועיין תוס' שבת ד' כ"ח ע"ב ע"ש בתוס' ישנים. ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דנגעים פי"ג מ"ג כמה שיעור לטמא באבניו ר"ל אם יש עליהם כמו גדר אבר וגבי נדה וזבה לכ"ע אין השם רק על עצם הדבר כמבואר בהך דשבת ד' פ"ג דנדה אינה לאברים ועיין תוס' כריתות ד' י"ג ע"א ע"ש ובאמת גבי בהמה טמאה ג"כ אם האבר שאסור ממנה הוא מחמת שבא מטמאה או שהאיסור על כל דבר ונ"מ לר"ש דס"ל דקלוט בן פרה אם יצא אסור ובמעי אמו שרי כמבואר בחולין ד' ס"ח ע"ב ע"ש ואם הוציא אבר אחד ואח"כ שחט את אמו דאבר עצמו אסור אם היה העובר קלוט אם יש על האבר איסור משום בהמה טמאה ג"כ כיון דכל העובר ליכא עליו שם בהמה טמאה וגם למ"ד בחולין ד' ק"ב דאין אבר מן החי בבהמה טמאה הכא מאי, ועיין מש"כ התוס' זבחים ד' ס"ט ע"ב בשם ר"ח דיש דבר דאף שנחתך מן החי מ"מ אין עליו שם אבר מן החי כגון גבי טרפה הרי חזינן דלא אזלינן בתר עיקר, ועיין תוספתא דחולין ספ"ז ותוספתא דשבת פי"ו דאבר מן החי של בן ח' יש עליו שם אבר מן החי ע"ש וצ"ל ג"כ דזה תליא אם אזלינן בתר עיקר הדבר גם י"ל דזה תליא בהך מחלוקת בחולין ד' ק"ב גבי אכלה כולה ע"ש. ובזה א"ש מש"כ רש"י שבת ד' מ"ח ע"ב גבי בית הפך ודפירש שם רש"י דכירה זו מטולטלת היא ע"ש ולמה לן זה הא מבואר שם ד' קכ"ה ע"א דתנור וכירים טמא אף מחובר אך באמת זה תליא אם מה דזה טמא אף במחובר הוא משום גזה"כ כשיטת הרמב"ם ז"ל במס' כלים פ"ה מי"א או משום דאין חיבורו חיבור גמור כמש"כ התוס' ב"ב ד' ס"ה ע"א ע"ש ועיין בזה בהל' שבת פכ"ה הי"ג ע"ש ורש"י ס"ל דזה גזה"כ ורק אתנור אבל הכלים המחוברים לו לא מטמא וג"כ כהך דחולין ד' קכ"ט הנ"ל ונ"מ לענין מקוה מן לבנים העשויים לצורך תנור אם יכולים לעשות מהם מקוה, אבל שאר דברים דהפרי הוא האיסור לא שייך כתותי, ועיין בהך דמנחות ד' ק"א ע"א דאמר שם גבי עצים דאינם נפדים משום דטהורים בעלמא כו', והני אע"ג דנטמאו ר"ל דבלא הקדושה לא היה עליה שם טומאה כלל רק הקדושה גורמת להיות לה שם טומאה וא"א שזה תועיל לפדותה להפקיע הקדושה, ועיין בירושלמי תרומות פ"ג ה"א מה דאמר שם דלכך מן הטמא על הטהור הוה תרומה משום דבעיניה הוא שגרמה לו טומאה, ר"ל דע"י שהוא אוכל ויש בו שיעור ע"י זה הוא מקבל טומאה וא"כ איך אפשר לומר שהוא אינו אוכל ולא יהיה תרומה משא"כ גבי מגולה, ועיין בירושלמי מעשר שני פ"ג ה"ב מה דמבואר שם דתרומה שלקחה בכסף מעשר אינו יכול לפדותה ע"י טומאה של טבול יום, ועיין ביבמות ד' ע"ו דכהן פצוע דכה יש שיטה שמותר בגיורת וגבי בעל מום מבואר בכ"מ עיין בהוריות ד' י"ב ע"ב וסנהדרין ד' נ"א ע"ב דנשאר בקדושתו והטעם משום דבעל מום אינו פוסל רק בכהן וא"כ א"א דהמעלה שלו תעשה לו חסרון להורידו ממעלתו וזהו כונת הגמ' בהוריות שם מידחי דחי ע"ש משא"כ גבי פצוע דכה דזה היה חסרון גם בישראלים ועיין בהך דפסחים ד' פ"ב ע"ב מה דמחלק בין לן לנטמא גבי שרפה ע"ש. ובזה א"ש ג"כ מה שהקשו בהך דשבועות דף י"ג דמקשה שם היכא משכחת לרבי כרת ביוהכ"פ ע"ש אמאי לא מוקי לה כמו דאמרינן ביומא ד' פ"ז ע"א דאחטא ויוהכ"פ מכפר גם רבי מודה, אך באמת הוא חד טעם מה דאמר שם ביומא דאגב שאני אם הך מ"ד דס"ל בשבועות שם דכרת דיומא לא מכפר דר"ל דכיון דיוהכ"פ גופא הוא הגורם להחטא א"א שהוא יהיה המכפר על זה ועיין בסנהדרין ד' מ"ז גבי מיתת ב"ד דבדין קא מקטל כו', והוא ג"כ מחמת זה דהחטא גרם להמיתה וזהו ג"כ מה דאמרינן בכ"מ אין קטיגור כו' ועמש"כ רבינו ז"ל בפה"מ פ"ו דנזיר על הך דדף מ"ב ע"א גבי היה שותה יין כל היום ע"ש:
ושל עכו"ם כו'. הנה רבינו ז"ל פירש רק משמשי עכו"ם ולא משתחוה לסנדל עצמו והטעם י"ל דשוב מקרי לאו להילוכא עביד. אך באמת כך דס"ל לרבינו דרק גבי משמשים דקיי"ל דאם ביטל ע"ז ביטל משמשיה א"כ חזינן דאין האיסור בעצם הדבר וגם י"ל כעין דאמרינן בזבחים ד' פ"ג ע"ב מה דמחלק בין קמצים שלא קידשו בכלי לאימורים שהעלן קודם זריקת דמן משום דמחוסר מעשה בגופייהו בקמצים וה"נ גבי ע"ז מחוסר הביטול בגופו משא"כ במשמשים ועיין בהך דפסחים ד' מ"ח ע"א מה שמחלק בין איסור גופו לאיסור דבר אחר ובהך דעירובין ד' ע"ח ע"ב ע"ש וכ"כ בזה במקום אחר:
ושל עיר הנדחת כו'. הנה מלשון רבינו משמע דגם זה הטעם משום דלאו להילוכא עביד ומיירי דנעשה מעור של בהמת עיר הנדחת וכדומה אבל סנדל של עיר הנדחת גופא כיון דמתחלה עביד להילוכה י"ל דכשר ועיין בירושלמי כאן דס"ל דכשר וי"ל דמיירי כעין זה, ועיין בהך דחולין ד' ק"מ ע"א ומש"כ שם, ומש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' שקלים פ"ג הי"א גם יש לחלק בין של צדיקים לשל רשעים וכ"כ בזה: