צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ה
יבמה שנתיבמה כו'. ואף דנתיחדה עמו ע"ש בתוס' ואף דזה גופא הוה גדר ביאה לענין לפסול כמש"כ רבינו ז"ל בהל' אס"ב פי"ט ה"ג וכבר כתבתי בזה דזה רק היכא שהדין פועל שזה גמר משא"כ ביבמה ועי' בתוספתא כתובות פ"ד יפה כח כו', ועי' לקמן פ' י"ז הל' ד' מהל' אס"ב וכאן בהי"א ע"ש דגבי חייבי לאוין אף אם נשא כל זמן שלא בעל אינו לוקה אף דלפסול ס"ל דפסול, ועי' מש"כ התוס' יבמות ד' צ"ז ע"א ד"ה עריות גבי שארות ושם ד' ג' ע"א ושם ר"ל התוס' לענין מיתה דתליא בשארו כמו לאחר מיתה ואז פקע שארות כמבואר בב"ב ד' קי"ד ותוס' יבמות ד' נ"ה ע"ב אז פטור ממיתה אבל יש בה כרת לשיטת התוס' ביבמות ד' צ"ד ע"ב, ועי' בהך דסנהדרין ד' כ"ח ע"ב דשארו הוא רק בנשואין ע"ש, ועי' רש"י שם ד' נ"ג ע"א ד"ה בין ותוס' יבמות ד' נ"ז ע"ב ד"ה רב ע"ש, הרי חזינן דלשיטת רבינו ללקות לא לקי בנשואין לבד אף דלפסול פסול, והטעם דמה דאמרינן שכל נשואה בחזקת בעולה רק לגבה דזה הוה דין ונפסלת אבל לענין מלקות דנ"מ לדידיה ועליו לא שייך זה דבו אין נ"מ בין נשוי או לא אז ע"כ צריך ביאה ועי' בהך דמכות ד' ז' ע"א גבי במנאפים ע"ש, ועי' במש"כ רש"י קדושין ד' ג' ע"א ד"ה למעוטי חופה שכתב שאם מסרה אביה ולמה כתב כן וע"כ משום דס"ל דחופה היינו יחוד וא"כ להוי בגדר ביאה ועי' מש"כ רש"י יבמות ד' נ"ז ע"ב ד"ה יש ע"ש וע"כ מיירי בפחות מבת ג' דמחמת גדר ביאה לאו כלום הוא כמבואר ביבמות שם ועי' מש"כ רש"י סנהדרין ד' ס"ט ע"א ד"ה נשאת ע"ש אבל מחמת גדר קנין חופה שפיר קנה דלא כשיטת התוס' שם ביבמות וא"כ ע"כ מיירי שאביה מסרה ובאמת נ"ל דגם גבי חלל שנשא כשרה דפסלה זה רק אם בא עליה אבל בלא ביאה אין בה פסול לכ"ע בנשואין לבד כיון דשם אין איסור בנשואין רק הביאה עושה הפעולה כל זמן שלא בעל ולא כלום עבד, וכן הדין גבי יבמה אף דלמ"ד זיקה ככנוסה מ"מ בשהיה אחד מהם חלל לא נפסלה היבמה אם היא בת כהן עי' יבמות ד' נ"ח ע"ב, ע"ש בירושלמי פ"ח והטעם משום מש"כ, ועי' בהך דיבמות ד' כ"ח ע"ב סד"א משום מצוה עבוד רבנן ע"ש ברש"י. אך באמת הכי פירושו דסד"א דלכך עבדי זיקה ככנוסה רק משום מצות יבום אבל היכא דליכא מצות יבום על ידי זה שם לא אמרינן כן:
לאחר ל' כו' מבקשין כו'. ולענין הירושה עיין בירושלמי כאן וכ"כ בזה לעיל אם זה דבר ממילא כמו כל הירושות או רק פעולה: