צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה יב
וכולן אסורות מדברי סופרים כו'. עיין בה"ה מה שהקשה מהך דיבמות ד' נ"א ע"ב. והנה באמת ע"ש בירושלמי ביבמות בכ"מ דהוה פלוגתא אם חליצה הוא קנין או פטור. ובאמת לפי מה דס"ל לר"ע ביבמות ד' מ"ד ע"א דקרובת חלוצתו לר"ע אין קדושין תופסין משום דקריא ביתו ולכך לדידיה א"א לומר דנסתלקו מכאן כיון דהוה קנינו ולכך מבואר בגמ' ד' נ"א ע"ב דהוו חייבי לאוין, ובזה א"ש מ"ש התוס' מכות ד' י"ג ע"א בד"ה גרושה וחלוצה על רש"י דהא מבואר בקדושין ד' ע"ח וביבמות ד' כ"ד דחלוצה לכהן הוה רק מדרבנן ע"ש. אך זה ג"כ תליא בזה דלר"ע הוה גדר פעולה בחלוצה לפטורי בעלמא ואסורה לכהונה מה"ת והך מתניתין דמכות מוקמינן לה שם בגמ' כר"ע ור"ע לשיטתיה, ועי' בירושלמי פ"ה דיבמות ה"ד דמבואר שם דהבא על חלוצתו לא פסלה מלאכול בתרומה, ואף דהירושלמי ס"ל שם פ"ד הי"ג דגבי פסול תרומה לא בעי זר אצלה מעיקרא וע"כ הטעם מחמת שיטת רבינו דהוה רק מד"ס, ועי' בירושלמי פ"א דיבמות דלר"ע הנושא חלוצתו הולד ממזר אך לפי מש"כ א"ש דר"ע לשיטתיה ביבמות ד' מ"ד, ועי' בבלי ד' י' ע"ב דמבואר ג"כ כן. ובאמת י"ל דזה ג"כ תליא אם יש זיקה מה"ת או לא ר"ל אם הוה עליה שם אישות דא"א וממילא החליצה הוה כמו גדר גט ועדיין יש עליה שם הראשון או רק זה הוה דין ועיין כאן ד' כ"ט ע"ב ועי' ג"כ במה דפליגי ביבמות ד' צ"ב אם קדושין תופסין ביבמה ועי' בקדושין ד' ס"ח ע"א וביבמות ד' צ"ה ע"א דר"ל ס"ל ג"כ כן ועי' תוס' סוטה ד' י"ח ע"ב וגם זה תליא אם נימא דכל דלא חזי ליבום שוב נשאר עליה שם אשת אח או זה הוה איסור אחר, ועי' בירושלמי פ"א דיבמות ה"ה דהוה בעיא שם לר"י אם האיסור צרת ערוה הוא משום דנשתייר עליה שם אשת אח כמו דס"ל לרש"י בכ"מ עי' ד' ג' ע"א במה דמקשה אוסרות פוטרות מבעי ליה, ושם ד' ח' ע"ש בתוס' ד"ה כל היכא ובאמת זה תליא בלימוד הדרשות אם כרבי או כרבנן ועי' בתוס' שם ד' ל"ב ע"א ד"ה לא פקע ונ"מ שם היכי צריך להתרות בו אי משום אשת אח או משום אחות אשה ועי' בירושלמי נזיר פ"ב ה"ט גבי היה עומד בימי נזירותו והתרה עליו משום נזירות בנו, ועי' בהך דשבועות ד' כ"ח ע"א גבי הך דאמר רב אשי מי גרם ועי' תוס' חולין ד' צ' ע"א ובמש"כ בזה בדברי רבינו בהל ממרים בפ"ד ה"ב גבי אם ייבם סוטה אם חייב כרת ועי' לקמן פ"ו ה"י וי"א גבי חייבי עשה ול"ת ועי' תוס' יבמות ד' מ"ד ע"א ד"ה אלמה מוכח דס"ל דחייבי ל"ת ועשה הא דאינו עולה ליבום הוה גדר דין כך ולא משום דאריא הוא דרביע עלה עי' ביבמות ד' כ'. ובזה א"ש ג"כ הא דקיי"ל דמעוברת לא פטרה עד שתלד דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם ואמאי תיפוק ליה דהא אם בא על המעוברת חייב עליה כרת כמבואר במשנה דחייבין עליה קרבן וא"כ הויא ערוה וערוה פוטרת צרתה, אך בזה א"ש דהפטור לא מצד עצמה ואינה פוטרת. ובזה תליא ג"כ שיטת רבינו אם הוה עליה דין אשת אח או דבר חדש: