אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה א

פרק א

[השמטה נשמט עי' מש"כ לקמן הי"ב ופ"ו ה"י וי"א וכ"מ. והנה באמת כך דכ"כ דזה הוה מחלוקת דיבמות דף נ"ג ע"א גבי זיקה ר"ל כך אם הזיקה הוא מחמת שצריך ליבם או אדרבה היבום הוא מחמת זיקה וזהו ג"כ כונת הגמ' יבמות דף ו' ע"א דיבום לא מקרי הכשר ע"ש ברש"י משום דאפשר בחליצה ר"ל כך דהנה עי' במש"כ התוס' יבמות דף מ"ט ע"ב שכ' דיבמה לא מקרי ליבם כיש לה היתר לו דהא היא אשת אח ע"ש וברש"י שם דף נ"ב ע"א ד"ה נתן ע"ש אך בירושלמי פ"ה דיבמות משמע דמאמר שפיר תפיס מה"ת וכן גט. אך כך דהנה כ"כ דיש בזה כמה סתירות אם היבום הוא מחמת אחיו שמת או מחמת היבם עי' גיטין דף פ"ג ע"ב וקדושין דף י"ד ע"א ודף ט' ע"ב וכ"מ. והנה לפי מה דמבואר בהך דיבמות דף נ"ו ע"א גבי ביאת שוגג כמזיד וכן לשיטת רבינו ורש"י גבי ביאת קטן עי' ד' ס"ח ע"א ונדה ד' מ"ה וכ"מ הוא רק גמר והפקעה של הראשון אבל היבם לא קנה אותו מחמת קנינו ועי' מש"כ רש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה והאי קנין ע"ש אם הביאה שבא עליה היבם הוה גם קנינו ור"ל דהא דאוכלת בתרומה זה רק מחמת כיון דנישאת לכהן יש גם עליה שם כהנת ולא מחמת קנין כספו וזה נ"מ בין ארוסה לנשואה דנשואה יש בה ב' דברים א' מצד קנין וב' משום דהיא עצמה יש עליה דין כהנת עי' יבמות דף פ"ו ע"א גבי נשואה נותנת רשות לתרום ובזה א"ש מש"כ התוס' יבמות דף ס"ח ל"ל תרי קראי ע"ש וכ"כ בזה. והנה יבמה אוכלת רק בשביל אישות ולא בשביל קנין, אך אם היא ביאה גמורה אז נקרא גם קנינו וזה נ"מ בביאת שוגג בין ארוסה לנשואה. והנה לב"ש דיבמות דף כ"ט דס"ל דמאמר קונה קנין גמור אך לפטור צרתה ע"ש בתוס' הוה כמו ביאת הקטן רק דס"ל דלגמור ולבטל את זיקת הראשון מהני אבל שיקנה הוא מחמתו לא מהני מה"ת ור"א ס"ל להיפך דרק קנינו קונה מה"ת במאמר אבל לפטור של ראשון לא. אך באמת י"ל דזה תליא אם קדושין תופסין ביבמה לשוק ולמ"ד תופסין מאמר שפיר קונה מה"ת לכ"ע רק מחמתו ולא מחמת יבם וזה ר"ל הגמ' ביבמות דף ל"א ע"ב דאי זיקת ב' יבמין דאורייתא משמע דמה"ת הוה מאמר קנין ר"ל רק מחמתו דלא גרע מאחר אבל אם ס"ל אין קדושין תופסין לא, וזה ג"כ מה דר"ל בירושלמי יבמות פ"א ה"א אבא שאול כר"ע דאמר יש ממזר ביבמה והקשה שם מה שייך זה לר"ע אך הס"ד ר"ל דנהי דלא"ש לא קנה לה בביאת זנות מ"מ שם אשת אח פקע ממנה לגביה דהרי יכול ליבמה רק דהוה כמו אם בא עליה אחר דהוא לא קנה אותה בהך ביאה, ועיין מ"ש התוס' יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה בני ע"ש וכאן לא שייך תרוצם דהוא לא הוה איש זר א"כ ממילא תיפקע לגמרי כקושית התוס'. ובזה א"ש כך דאם נימא דקדושין תופסין ביבמה לשוק שוב אי ס"ל כאבא שאול דבעילת זנות לא הוה יבום מ"מ היא נפטרת ולא צרתה וזה ר"ל בהך דיבמות ד' כ' ע"ב דפליגי ר"י ור"א גבי ביאת אלמנה לכה"ג אי פוטרת צרתה ולא פליגי עליה גופא ע"ש ברש"י משום דלמ"ד קדושין תופסין ביבמה היא נפטרת לכ"ע וכמ"ש ועי' בתוס' יבמות דף מ"ד ע"א ד"ה אלמה דמשמע שם דחייבי ל"ת ועשה לאו בת יבום היא כלל ואבראי קיימי לענין יבום וא"כ חזינן דאין הזיקה באה מחמת היבום דהרי יש זיקה אף שאין יבום מה"ת רק היבום בא מחמת הזיקה וא"כ ממילא בחייבי כריתות ובחייבי לאוין לר"ע דאין קדושין תופסין נפקעת הזיקה וממילא בטל היבום זהו כונת רש"י ביבמות דף ו'. והנה עי' בירושלמי פ"ד דיבמות ה"א במה דמקשה שם גבי אם הניח אשתו מעוברת וחלץ לה יכול תהא צרתה מותרת להנשא. ולכאורה קשה דהא שם מבואר דאין חליצת מעוברת פוטרת וכן ביאת מעוברת אף אם אח"כ הפילה ועי' בתוס' דף ל"ה ע"ב ד"ה תגלי דמוכח שם דאף אי ידעינן בודאי שהיתה מעוברת ולד של קיימא בשעת ביאה מ"מ אם אח"כ הפילה פטורה מן הקרבן וא"כ חזינן דאף דקיי"ל דמעוברת אם ילדה ולד של קיימא אח"כ הוה אשת אח למפרע וחייבין בקרבן, וזה ודאי דה"ה אם נמצאת צרתה מעוברת ואח"כ ילדה הצרה ולד של קיימא ודאי ג"כ חייב קרבן ע"ש דף ל"ו ע"א ומ"מ לא מיפטרא משום חייבי כריתות וכן צרה הוי צרת חייבי כריתות כמו גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו עי' ד' ח' ודף ל"ב בתוס' ע"ש וצ"ל כמש"כ דזה לא הוה פטור בעצמו רק ע"י סיבה, ועי' ביבמות ד' פ"ז ע"א דמוכח שם דמעוברת ולד קיימא פוטרה מן היבום רק דמ"מ אסורה להנשא ר"ל כמש"כ לעיל דיש על היבמה ב' דברים של עצמו ושל המת ובמעוברת הוה רק הפקעה על של עצמו אבל זיקה של המת עדיין ישנה ואם נולד איגלאי מלתא למפרע דגם זיקת המת פקעה ולכך חייב קרבן ואם מת קודם שנולד עדיין לא נפטרה ועי' מש"כ רש"י ד' ל"ה ע"ב ד"ה דלא סגי דאף דביאת מעוברת לא שמה ביאה מ"מ בחליצה לא מהני לה אח"כ אף אי ידעינן ודאי שמת קודם שנולד וע"כ צ"ל דאז הוה כמו אם בא עליה אחר לשם קדושין ויהא תליא אם קדושין תופסין ביבמה וא"כ יהיה נ"מ אם בא עליה אז ביאת שוגג וכדומה דאז אין צריך גט ודי לה בחליצה וכן ר"ל כאן רבינו בהכ"ב ע"ש והוה כמו מאמר לב"ש בדף כ"ט, וגם י"ל דהטעם דאינו פוטר הוא כמו דאמרינן בירושלמי רפט"ז גבי כי ישבו בודאי ולא בספק ה"נ גבי עובר כן ולכך אינו פוטר אף דהיא חייבי כריתות וזה ר"ל התוס' ד"ה ור"ל ועי' תוס' נדה ד' מ"ג ע"ב דבן לא מקרי עובר ע"ש וא"כ י"ל דזה תליא בהני תרי לישני דכאן ד' כ"ט גבי מאמר לב"ש אי נפטרת צרתה בזה או לא ע"ש וה"נ מקשה הירושלמי למה לא נפטרה הצרה בביאת או חליצת מעוברת אם אח"כ הפילה אך זה ודאי אם אנו יודעין שהעובר מת במעיה אז מהני חליצה וביאה כמו גבי תרומה וכמבואר בתוספתא דיבמות פ"ט גבי כהנת ע"ש. והנה באמת הא דעובר פוסל את אמו מלאכול בתרומה אם הוא ג"כ מחמת פסול בעצמה או רק מחמת דבר אחר ונ"מ אם זינתה מישראל ונתעברה ומת הולד אי חוזרת לחזה ושוק וזהו מה דר"ל שם ר"ש בירושלמי דיבמות פ"ז עובר עשה אותה כממש לפסול ע"ש וה"ה גבי יבום כן ומ"מ אינה נפטרת כמש"כ וכמבואר בירושלמי כאן פ"ד וכן נ"מ אם בא על יבמתו מעוברת פחות מארבעים יום ואח"כ ילדה אם חייב קרבן כיון דאז עדיין אין שם עובר עליו גבי תרומה כמבואר ביבמות דף ס"ט ע"ב ה"נ כן, או דמ"מ נפטרת למפרע וחייב קרבן וזה תליא במש"כ. אך באמת לפי מה דמבואר ביבמות ד' נ"ה ע"א דילפינן מקרא אשת אחיו שיש לה בנים שאסורה לא מטעם שאינה זקוקה ליבם רק כך הוא הדין וא"כ נ"מ כה"ג דאף דאינה נפטרת מיבם כ"ז שהיא מעוברת מ"מ אם בא עליה חייב ומ"מ אינה נפטרת עי"ז מיבום דאין החיוב מצד עצמה ועי' תוס' יבמות ד' י' ע"א ד"ה לעולם ועי' בירושלמי יבמות פ"ד ה"ז במה דאמרינן שם דאם היו ב' יבמות ולאחת עשה מאמר ואחת בא עליה אינו יורד בנכסי אחיו מחמת דאינו יכול לקיימה וכן מבואר שם דמאמר לב"ש ג"כ אינו זוכה בנכסי אחיו ולמש"כ דהמאמר אינו קנין רק מצדו ולא מצד אחיו א"ש דזכיא בנכסי אחיו הוה רק מצד אחיו ולכך גם בביאת שוגג כמזיד זכה בנכסי אחיו כמבואר ד' נ"ו ע"א אף דמצדו לא קנה עדיין כמש"כ וזהו כונת הגמ' ג"כ כנסה הרי היא כאשתו כו' וכמבואר בירושלמי רפ"ו דיבמות. וכן ר"ל הך דדף מ' ע"א הכונס את יבמתו כו' וזה תליא אי זה הוה גדר ירושה או גדר כמו שהוא במקום אחיו ונ"מ לר"י דס"ל דאב קודם ליבם ועי' כאן דף קי"ז ע"א דדורשין מדרש תורה דאם נתייבמה נכנס על פיה יבמה לנחלה אם יש אב דאב לא מצי יריש על פיה מי הוא יורש ועיין בירושלמי יבמות ספי"ג גבי הוא אומר לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי אם יורד לנכסי אחיו ע"ש וכן להיפך ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דב"ב ד' י"ב ע"ב גבי הך דאביי ורבא אם הם כמו חלק אחד או כב' חלקים ע"ש ועי' בהך דכתובות דף פ"א ע"ב גבי מה דאמר שם אע"ג דזבין לא הוה זבינא כו' ובירושלמי פ"א דקדושין מדמה זה בה"ד למה דמבואר בב"ב דף קכ"ו דבכור שנטל חלק כפשוט ויתר וא"כ אמאי לא נימא בהך דכתובות דנהי דלא מצי למיזבן מ"מ ויתר ועי' בהך בכורות דף נ"ב ע"ב במחלוקת דאביי ורבא אם לאחר יבום קודם חלוקה כבר זכה בנכסים או לא וצ"ל כך דהנה בירושלמי ספ"ד דכתובות מבואר שם דויתר לא הוה רק אם קבל מקצת ע"ש דמקשה דהרי גבי בכור לא קיבל כלום מחלק בכורתו ע"ש. אך י"ל דכיון דקיי"ל דיהבינן אחד מצרא הוה כמו חלק אחד וא"כ כיון שנטל חלק פשוט הוה כמו שנטל מקצת ובאמת זהו כונת הגמ' ב"ב דף קכ"ד ע"א מה מתנה עד דמטיא לידו ר"ל דהמקבל אינו קונה המתנה עד שיחזיק בה גם בכורה לא קנה ממילא עד שיחזיק בה ולכך מהני אם נטל חלק כפשוט אם נימא דע"י שהחזיק בחלק הפשיטות יזכה גם בחלק הבכורה וכעין דמבואר בקדושין דף כ"ז גבי מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת כו' או כיון דחלק פשיטות החזקה לא בתורת קנין רק בתורת בירור ועי' ב"ב דף ג' ע"א דמבואר שם לפי מש"כ בפיה"מ שם דאף דבעלמא קיי"ל שם דף ק' דהילך לא קנה מ"מ גבי חלוקה קנה בהילך וע"ש דף ק"ו ע"ב גבי גורל ובמה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל פ"ב מהל' שכנים אם זה הוה כמו קנין או חיוב וגבי בכורה צריך קנין גמור אם קנה ע"ז או לא ועי' בירושלמי ספ"ב דפיאה במה דבעי שם ר"פ במה דקיי"ל דאין השדה מתחייבת בפיאה רק משעת קצירה אם היה שדה חציה בארץ וחציה בחו"ל וקצר בחו"ל אי מתחייבת החצי שבא"י בפיאה כיון שהקצירה היתה בפטור ואמר שם דבהקדש כה"ג דהיינו שהיתה חציה הקדש והתחיל לקצור ההקדש שנתחייב החציו של ההדיוט ע"ש וכה"ג מחלק בירושלמי ערלה פ"א סה"א גבי סיפקה לחו"ל דפטור מערלה ולהקדש חייב וע"ש בה"ד ג"כ כן גבי פדאה חייב וחסר שם לשון התוספתא ועי' חלה פ"ד סה"ג קב הקדש מצרף ועי' בהך דחולין דף קכ"ח אם אילן נעשה יד ע"ש וכ"מ, וה"נ אם החזקה שעשה בחלק הפשוט מהני ג"כ לחלק הבכורה וזה רק גבי חלק בכורה דהוה חלק אחד עם הפשוט כיון דיהבינן לה אחד מצרא אבל גבי חלק יבם לא וא"כ לא הוה ויתר וא"ש וא"כ חזינן דזה לא מכח ירושה רק במקום אחיו קיימא א"כ זה רק בקנין הבא מחמת אחיו וכמו ביאת שוגג משא"כ במאמר אף לב"ש דהוא מחמת עצמו וכמש"כ. וכן נ"מ ג"כ להך דיבמות ד' ל"ז ע"ב גבי ספק וע"ש בירוש' דמוכח דאף אם יש לו עוד אחים מ"מ נוטלן מחמת יבום ע"ש אם עשה הספק והיבם שפיות ע"ש וקשה הרי גם גבי בכורה קיי"ל ב"ב ד' קכ"ז דאם לא הוכר מעיקרא אין לו כלל ע"ש ברשב"ם דף קכ"ו ע"ב דאף בתורת ספק אין לו וה"נ כן וע"כ צ"ל דלענין זה לא דמי לבכור כיון דאינו נוטל מחמתו רק מחמת האח שמת ובמקום אח קאי עי' כתובות דף פ"א: ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה