צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה יב
ומי שאכל מצה כו'. עיין תוס' נזיר ד' כ' ע"ב אך באמת אין הפירוש כן בדברי רבינו דהרי כתב מכת מרדות לא סתם מכין אותו רק דר"ל כך דכל מלקות דבר תורה הוה דין וצריך אומד כמבואר במכות ד' כ"ב ועיין סנהדרין ד' י' והאומד מעכב בו ועיין כריתות ד' י"א ע"א בקורת תהיה ועיין ב"ק ד' פ"ד ע"א ולכך שייך בו נמי יצא מב"ד זכאי אם טעו באומד עיין מכות ד' כ"ב ע"ב ע"ש ברש"י אבל גבי מכת מרדות הוה רק גדר קנס ולא בעי אומד ועיין תענית ד' כ"ד גבי הך דרבא דנגדיה ומית ואמאי לא אמדוהו. ועיין רש"י סנהדרין ד' ז' ע"ב דעל העבר ברצועה ועל להבא במקל ועיין רש"י שם ד' כ"ו ע"ב ד"ה ארבעים דא"צ התראה ועיין תוס' קדושין ד' ס"ג ע"ב ד"ה בני זה ע"ש ועיין מש"כ רש"י חולין ד' קמ"א ע"ב ד"ה מכת מרדות ע"ש ושם ד' ס"ג ע"א ועיין בירושלמי פ"ב דחגיגה ע"ש בסוף ה"ב וגם אם בזה שייך דין של ונקלה אחיך כגון כפתוהו ורץ עיין נזיר ד' נ"ט ע"א גבי ההוא גברא דחייב נגדא כו' ע"ש ועיין מש"כ בזה בהל' א"ב: