צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה ב
בלע מרור כו'. הנה י"ל דהא באמת גם במצה צריך שיהא בהמצה טעם מצה כמבואר ברכות ד' ל"ח ע"ב וצ"ל דבלא טעם מצה לא שמה מצה רק הוא א"צ שיטעום וא"כ למה גבי מרור לא יצא כיון דהמצוה הוא המין לא הטעם כמבואר שם ד' ל"ט ועיין סוכה ד' י"ג ע"ב ונ"ל דזה רק בזמן הזה דקיי"ל מרור דרבנן וא"כ צריך לטעם המרור לא להמרור בעצמו ולכך לא יצא וכעין זה כתבתי בהך דכתובות ד' י' גבי מה דהקשה שם א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ר"ל ג"כ כן דבדאורייתא לא איכפת לן אם ישקר דזה הוא דין כך ולא תקנה אבל בדרבנן כיון דלא עשו זה רק משום תקנה מה הועילו במה שתיקנו ועיין פסחים ד' ב' ע"ב אמינא לך אנא ואת אמרת לי ע"ש ברש"י וכן ר"ל הך דעירובין ד' ס"ד ע"א אכרזתא לדרדקי ועיין במנחות ד' מ' ובכורות ד' נ"ג דמהני הכרזה ע"ש אך ר"ל כך דהא עיקר הדין של עירוב הוא רק תקנה בשביל תינוקות כמבואר שם ד' פ' ע"ב וד' מ"ו ע"ב ומה מועיל לזה הכרזה ועיין בסוכה ד' י"ד ע"ב דהוה פלוגתא בזה אם גזירה דרבנן נעשה כמו עצם האיסור או רק משום טעם האיסור גבי הך דע"כ נעשה כשפודין של מתכות ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פט"ז הל' י"ד דאיסור דרבנן לא חל על עצם הדבר ועיין תוס' גיטין ד' מ"א ע"א דשיחרור דרבנן הוה כמו היזק שאינו ניכר ע"ש ועיין בירושלמי פ"א דפסחים ה"ד את הוא שגזרת עליה שריפה ובירושלמי פ"א דקדושין דמחלק שם גבי גט שכתבו על איסורי הנאה בין אם הוא איסורי הנאה מה"ת בין דרבנן דאף דאינו שוה כלום דאם קידש בהם בתורת כסף לא הוה קדושין מ"מ ממש יש בהדבר שאסור בהנאה מדרבנן ולא הוה כמו הנייר שלי דשם ד' כ' ע"ב בגיטין ע"ש ברש"י ועיין עירובין ד' ע"ח ע"ב גבי עשאו לאילן סולם ופסחים ד' מ"ח ע"א ע"ש ועיין סוכה ד' י"ב ע"ב ד"ה אין מסככין מה דמחלקים בין דאורייתא לדרבנן ושם ד' ב' ע"א ובהך דב"ב ד' קס"ה ע"ב מה התם פסולא דאורייתא וברא"ש שם ועיין חולין ד' י"ח ע"א גבי פוסלין ומכשירין ע"ש: