צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ג
ומותר לאכול ממנו כו'. הנה לכאורה משמע דאם קבל עליו אחריות אסור בהנאה ובאמת זה הוה מחלוקת בירושלמי פ"ב דפסחים ע"ש וגם זה תליא אם אדם אוסר דבר שאינו שלו ועי' ב"ק ד' ל"ט ע"ב וד' מ' ע"ב לאו כל כמינך דמיעדת לי לתוראי ע"ש. אך באמת נ"ל דרבינו ז"ל דייק כאן ומותר לאכול ולא כתב מותר סתמא משום דאם קבל עליו אחריות אסור רק הוא שעבר עליו וכעין מש"כ רבינו ז"ל בהל' כלאים פרק ה' הלכה ט' ע"ש בהשגות ועי' תוס' ע"ז ד' י"ג ע"א ד"ה מעות דרק לדידיה אסור ושם ד' י"ח ע"ב ד"ה מאי בינייהו ועי' ב"מ ד' צ' ע"ש אך באמת יש לפרש דברי רבינו ז"ל בהל' כלאים בענין אחר ע"ש מש"כ בזה:
[השמטה במש"כ בדברי רבינו הל' כלאים פ"ה ה"ט דמבואר שם דאם קיים אחר כלאים בכרם חבירו הוא אסור בהנאה וכל אדם מותרין ור"ל כך דהנה מבואר בירושלמי פ"ב דכלאים ובתוספתא שם פ"ג ופ"ב דשקלים דכלאי הכרם הוי הפקר וע' נדרים דף ל"ד ע"ב גבי ראה ככר של הפקר ע"ש במפרשים ובירושלמי פאה פ"ג וכ"מ ור"ל כך דההקדש לא חל רק דאם אח"כ הגביה אותה אז חל למפרע ולכך אם הגביה אותה לקנות א"כ חל ההקדש על הכל ולכך מעל בכל אבל אם לא נתכוין לזכות בה רק לצורך בנין וא"כ לא קנה לגמרי ולכך לא חל ההקדש ג"כ על כולה ולא מעל רק לפי טובת הנאה דיותר לא הוי הקדש וע' תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב. וא"כ גם כאן גבי כלאים אם הוא יטלם א"כ הוי כמו שזכה בהם למפרע וא"כ ממילא אסורים לכל אבל אם לא יטלום שוב לא זכה בהם כלל ואינם נאסרים כלל וכן מוכח בדברי הירושלמי בכלאים שם ומה שהקשה הר"א ז"ל דהרי בירושלמי שם מסיק דמיירי בפועל ר"ל כך דקשיא להירושלמי דהרי מקיים הוא על ידי מעשה בהכרם ואם כן שוב יזכה בההפקר דהוי כמו חזקה דהיינו גדר ותירץ דמיירי בפועל ולא נתכוין לקנות ועי' ב"מ דף י' ע"א ותוס' ע"ז דף ס"ב ע"א ובירושלמי פ"ח דגטין וכ"מ: ע"כ השמטה]