צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה ט
מי שיצא מביתו קודם כו'. והנה דייק רבינו קודם הביעור ומן המשנה אין ראיה דמשמע דרק קודם הביעור דיש לו תקנה בביטול משום דשם נקט פסח ופסח אסור לשוחטו על החמץ וע"כ אם נזכר לאחר הביעור צריך לחזור משום דאין יכול לשחוט הפסח וכן מבואר בשאלתות דרב אחאי גאון פסקא ע"ג ע"ש אך רבינו ז"ל כתב ג"כ כן ועי' בעירובין ד"ק ע"א וד' ק"ד ע"ב גבי פלוגתא דהמוצא שרץ במקדש וע"ש בירוש' דתלה לה בהך דר"א ור"י דדף ק' שם אך גבי פסח יהיה נקרא גדר אנוס אם חזר לבער את החמץ ולא עשה פסח ולא גדר דרך רחוקה ונ"מ כמ"ש רבינו ז"ל בהל' ק"פ פרק ה' הלכה ב' ע"ש ועי' בספר בה"ג הלכות נחלות דאמר שם מאן דאתי מאורחא ומטא יומא טבא כו' ע"ש:
ועד כמה כו'. עי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ג הלכה י"ו דלא ס"ל הך דר"י דאוכל עד כביצה לא הוה חשיב ליתנו לכהן עיין ר"ש חלה פ"ב מ"ו ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהלכות מעשר שני פרק ג' הלכה ט' דכגרוגרת חשיב ולא פסק כר"י ע"ש: