צפנת פענח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ב
ומה היא השבתה. עיין ברש"י כאן דף ד' דהוה כמו גדר עפר כמו הך דסוכה דף ד' גבי תבן ע"ש. והנה גבי ע"ז מוכח בכ"מ דלא מהניא ביטול במחשבה רק אם נעשה איזה פעולה ובאמת י"ל דזה הוה מחלוקת גבי ע"ז שנשתברה מאליה בע"ז דף מ"א ע"ב ע"ש והך דשם דף ס"ד ע"א דאמר שם כיון דדעתיה לגיורי ודאי בטלה ר"ל ע"י מכירה ע"ש בתוס' ד"ה זבינה ע"ש וע"ש דף נ"ג ע"ב דלגבי משמשי ע"ז כו"ע מודו דבטלה אם נשברה. אך י"ל כך משום דמבואר בירושלמי פ"א דתרומות ה"ב דעכו"ם לא הוה בר מחשבה ע"ש ועיין בהך דחולין דף קכ"א גבי אלל אם מועלת מחשבתו לבטל הבשר להעור לגבי אכילה אך שם י"ל דזה לא גרע מעורות הרכים שעורותיהן כבשרם ועיין בירושלמי דשבת פ' ש"ש הובא בתוס' חולין דף ע"ז וכ"מ אם גם לענין אכילה חייב על עורות הרכים ע"ש ועיין בתוס' מנחות דף ס"ט ע"א דכיון דאכלו אין לך מחשבה גדולה מזו אך לפי"ז יהיה זה תליא בהך פלוגתא דמנחות דף נ"ד אם יש דיחוי באיסורין ע"ש ועיין בירושלמי פ"ט דמס' שביעית ה"ו גבי תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר ואם נתנו בטל והוא שישן עליו ע"ש דבעי מעשה אך כאן גבי חמץ י"ל דזה יהיה תליא אם חמץ לאחר הפסח אסור דאז הוי ביטול גמור ובין לדידן דס"ל דמותר ועיין מש"כ הר"ן ז"ל פ"א דסוכה שם אם בעי ביטול לעולם ותוס' שם ד' י"ג ע"ב ולכך פסק רבינו דלחמץ ידוע לא מהני ביטול כיון דקיי"ל דחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה ועיין בחולין ד' ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו כו' ובשבת ד' י"ח ע"ב אפקורי מפקרי ע"ש ועיין בירושלמי סוכה פ"א דמבעי ליה בהלכה ו' גבי קצר לסכך והוכשר ואמר לכשיעשה מצותו אחזירם לגורן אם מהני הך הכשר ר"ל אם זה מקרי הכשר קודם מחשבה בחולין ד' קכ"ח ע"א ועיין תוס' נדה ד' נ' ע"א ד"ה עולשין ע"ש ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו פ"א מהלכות טומאת אוכלים ה"ז ע"ש: