צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה כ
חולה שרצה כו'. עי' בה"ה ז"ל מ"ש שם וצ"ל כך דכיון דחזינן שרוצה שתהיה מגורשת אמרינן דכונתו עם גמר מיתה ולא לאחר מיתה וכשיטת אביי בהך דב"ב דף קל"ז ע"א ולא לאחר מיתה, וכעין זה אמרינן בירושלמי פ"י דכתובות ה"א למה זה דומה לאחד שלוה מחבירו כו', ר"ל דהשיעבוד בא בב"א ולא למפרע ולא לאחר כך, ועי' בירושלמי דגיטין פ"ז ה"ג גבי אם מתי דר"ל ג"כ כה"ג, ועי' בהך דנדרים דף ע"ט ע"ב בר"ן ד"ה אי לימא אם ר"ל שהנדר חל אחר שתעבור או קודם אם תעבור, ועי' בירושלמי שם מה דמחלק בין אמר אם אצא מרשותך בין אמר לכשאצא ע"ש ור"ל ג"כ כה"ג לא משום דאם משמע למפרע, ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בשבועות פ"ג על הך דדף כ"ח ע"א דהטעם דגבי גט שאני משום שמגרש בקושי ע"ש, וכאן כיון דמגרש שלא תפול קמיה יבם לא אמרינן כמו דאמרינן בריש פ"ק דכתובות שאני התם דלא כו', וגם כיון דזה הוה תקנה דאמרינן אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ וכדי שלא תפול קמיה יבם אמרינן דהנותן דעתיה כמו שתקנו חכמים וכמו שכ' התוס' בגיטין דף ט' ע"א ד"ה ואינו חוזר דגבי ש"מ אמרינן דסתמא דעתיה כמו שיאמרו חכמים ועי' שם בתוס' דף י"ד ע"ב ד"ה הא, ועי' בהך דב"ב דף קמ"ו ע"ב מאן תנא דאזלינן כו', ר"ל אומדנא מה שחכמים אמדו דעת כל אדם ושוב הנותן דעתו כמו חכמים וכן ר"ל הך דכתובות דף צ"ה ע"ב גבי אומדנא דר"ל ג"כ של חכמים לא של דעת הנותן, וא"ש מש"ה התוס' שם ד"ה שאם מ"ט לא הביאו מהך דשמואל דאזיל בתר שודה ע"ש. ובזה א"ש דהך דשמואל להיפך דהאומדנא של הנותן לא של חכמים וע"ש דף ס"ח ע"א גבי הך דלפרנסה, ועיין בהך דעירובין דף ע"ג ע"א מה דאמר שם בההוא אנן סהדי כו', ושם בתוס' דף ל"ו ע"ב ד"ה דאי ס"ד ג"כ כן דיחולו שניהם כאחת ושפיר הוה עירוב אי לאו משום דבעינן סעודה הראויה ע"ש ועי' בהך דתמורה דף כ"ה ע"א דאמר על הבכור עם כו' דאמרינן שם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ונימא דגם כאן כן דיחול היבום קודם הגט, ועיין בהך דנדרים דף ס"ט ע"ב גבי קיים ומופר ליכי בב"א ע"ש בדברי רבינו, אך י"ל דהך דתמורה הוא רק בדבר דהוא ממילא, משא"כ ביבום דיש דבר אחר הפועל זה דהיינו האח. אך זה יהיה תליא בין אם עיקר היבום הוא מכח האח או מכח המת, ועי' בהך דגיטין דף פ"ג ע"ב ובקדושין דף י"ד ע"א במה דאמר שם ר"א ושם דף ט' ע"ב וזהו בעצם המחלוקת אם זיקה מה"ת או לא, וכן הך פלוגתא דירושלמי אם חליצה הוא פטור או קנין, וכך הך דס"ל לר"ע ביבמות דף מ"ד דקרובת חלוצתו אסורה מה"ת דס"ל דהזיקה הוא מחמת האח החי ולא מחמת המת. ובזה א"ש הך דסוטה דף י"ח ע"ב דלר"ע יבמה שזינתה אסורה ליבם והטעם משום דר"ע ס"ל דהחי הוא העיקר ולכך נאסרה עליו ועי' בירושלמי ריש פ"ג דקדושין דאמר שם דגבי הקדש אם אמר הרי זו עולה לאחר ל' והקדישה בתוך ל' הקדש אחר ונעשה בעל מום תוך ל' ופדה אותה שוב לאחר ל' לא חל עליה קדושת עולה דעדיין נשתייר קדושה הראשונה דאסור בגיזה ועבודה עי' בקדושין דף י"ג ע"ב דזה נשאר מקדושה הראשונה משא"כ גבי אשה אם נתקדשה לאחר בתוך ל' וגירשה תוך ל' אז אחר ל' חל קדושי ראשון, ואמר שם דאם מת השני תוך ל' ונשאר יבם שוב לא חל קדושי ראשון דעדיין נשאר מאחיו שמת, וכן להיפוך גבי הקדש אם בשעה שהקדישה בתוך ל' היתה בעל מום דאז לאחר פדיון חל הקדש ראשון דהא אין אסורה בגיזה ועבודה ע"ש, הרי חזינן דהירושלמי ס"ל דהעיקר יבום הוא מחמת המת וזה ג"כ ר"ל הירושלמי בגיטין פ"ט ה"א גבי הך דר' ירמיה בעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ כו' ואמר שם מלתא אמרה שמיתתו גירושין ר"ל כך דאף דסבירא לן דאם אמר חוץ מפלוני ונשאת לאחר ומת השני מותרת לכל אדם, לא דנשואי שני מפקיעין אישות הראשון כמ"ש התוס' בגיטין דף פ"ג ע"א ד"ה אילימא והטעם משום דא"א שתהא א"א של שנים ועי' תוס' יבמות דף ט"ז ע"א, רק שהמיתה של שני מתרת גם של ראשון. ובזה א"ש מה שהקשה התוס' שם דף פ"ב ע"ב ד"ה כגון ע"ש, וא"כ נמצא שאם מת שני והניח יבם דעדיין לא התירה מיתתו עדיין יש עליה גם אישות של הראשון, ועי' בירושלמי דקדושין שם גבי הך דר"א בשם ר"י הרי זו עולה לאחר ל' דאמר שם דאינה מכורה ואינה קדושה ולא אמר לאחר ל' רק להתיר גיזה ועבודה והיאך אפשר זה ממ"נ אם חל על הבהמה קדושה מיד א"א לשייר גיזה ועבודה כמבואר בחולין דף קל"ה ע"א ועי' תמורה דף י"א ע"ב ועי' בתוספתא פ"ג דתמורה הובא בדברי רבינו בהלכות ערכין פ"ו ה"ט ע"ש מה שכתבתי שם ועי' בירושלמי פ"ז דגיטין ה"ג ופ"ב דנזיר ה"ט דמחלק שם בין אומר הרי זו ובין אומר הרי עלי ור"ל דהחיוב מוטל עליו עכשיו שתיכף לאחר ל' תהיה קדושה קדושת עולה וכהך דנדרים דף ע"ט ע"ב הנ"ל וע"ש דף כ"ט ע"ב ברש"י מה דמחלק שם מחמת דלאחר ל' יום עולה אמר תחלה וע"ש בתוס"י ושם דף ס"ט ע"ב. ובזה יש ליישב דברי הגמ' בנדרים דף ע"ט ע"ב בהך מה דהקשה שם ועוד בהא לימא ר"י כו' דהוא סותר על מה דאמר לעיל דלא הוה כלל עינוי נפש. אך דהנה י"ל דכיון דאמר מתחלה קונם פירות אם ארחץ י"ל דכונתו שיחול תחלה האיסור קודם התנאי מדהקדים. אך באמת זה תליא במחלוקת דר"י ורבנן הובא בגיטין דף ע"ו ע"ב דאם אמר כתבו ותנו כו' אם לא באתי כו' דר"י ס"ל שם דדייקינן מדהקדים כתבו קודם להתנאי אמרינן דכונתו שיכתבו הגט מיד וא"כ לר"י לשיטתיה שפיר הוה עינוי נפש משא"כ לדידן דלא ס"ל כן וכן פסק רבינו לקמן בהלכה כ"ב ע"ש וא"ש נמצא דלדידן בא בבת אחת, ועי' מש"כ בזה לקמן בהל' יבום פ"א דגם פלוגתא דרב ושמואל אם קדושין תופסין ביבמה ג"כ תליא בזה אם הוא מחמת הבעל אם מחמת היבם, ועי' בירושלמי דנדרים פ"ג ה"ו גבי טלית זה קרבן ג"כ כן אם הקדושה הוא מכאן ולהבא או למפרע ועי' בהך דבכורות דף ל"ט ע"א גבי הך דפנחס ובדברי רבינו בהל' איסורי מזבח וכ"כ בזה במקום אחר: