צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה טז
שליח כו' ואעפ"י שחזר בתוכ"ד כו'. אך זה רק י"ל דהא דלא מהני ביטול תכ"ד רק אם ביטל הגט אבל אם ביטל השליח י"ל דשפיר מהני דזה דבר בפני עצמו ולא שייך לגירושין כלל, ועיין מש"כ רשב"ם ב"ב ד' ק"ל ע"א דרק אם חזר מהקדושין ולא מהמעות דהיינו שאמר שהמעות יהא מתנה אבל אם אמר שחוזר בו מנתינת המעות אז ממילא בטלו הקדושין דבמה מקדשה וכעין דאמרינן בנזיר ד' ל"ב ע"א גבי תמורה דאף דבטעות הוה תמורה מ"מ אם נעקר עיקר ההקדש בטלה גם התמורה ועיין בירושלמי גיטין פ"ב גבי הך דמסר לה במוסירה את הפרה ע"ש. והנה באמת הך דין של תכ"ד הוה כמו גילוי דעתא בגיטא עיין תוס' גיטין ד' ל"ב ע"א ד"ה מהו דתימא ועיין מש"כ הרשב"ם ב"ב דף קכ"ז ע"ב גבי יכיר לא מהני ג"כ תכ"ד ע"ש ואף דבעדות מהני חזרה תכ"ד כמבואר בכ"מ כאן גבי יכיר זה הוה גזיה"כ דאב במקום עדים מהני וכיון שכבר עשה הדבר שוב אין מועיל חזרתו דכבר עבדא לשליחותיה ועיין בהך דבכורות ד' ס"א גבי קרא לאחד עשר עשירי ע"ש בתוס' ד"ה לט', דר"ל דכיון דיצא העשירי כבר עבדא לשליחותיה ועי' בהך דנדרים דף ח' לשמותיה שויא שליח, ולכך אמרינן בירושלמי פ"ז דדמאי דגבי תמורה לא מהני תכ"ד כיון דאין שאלה בתמורה ר"ל דאין הדבור שלו מועיל רק גזיה"כ מועיל דאף בטעות הויא תמורה ועי' תוס' נזיר ד' ט' וכבר כתבתי בזה. ובזה א"ש דלכך בב"ב ד' ק"ל לא חשיב מגרש משום דקאי אליבא דרבא דס"ל דמהני גילוי דעת בגיטא ע"ש ועי' תוס' גיטין ד' ה' ע"ב וב"מ ד' נ"ה ע"ב ע"ש: