צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ז
המקרע על כו' הרי זה כשר כו'. עיין בה"ה, והנה עי' במנחות ד' ל"ד ע"א ברש"י ד"ה כתיבה תמה וכתב שם דעל עצים ועל אבנים הוה כתיבה שאינה מתקיימת ע"ש ועי' בירושל' ריש פ"ד דיומא דכתיבה על דבר אחר לא מיקרי לעולם וחקיקה הוה לעולם ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבת פי"א הל' י"ו גבי כותב על בשרו ע"ש ושם פ"ט הל' י"ג גבי אם צבע ברזל דפטור דזה אינו קולט כלל הכתב וזה קולט רק שיוכל לימחק מחמת דבר אחר והטעם דכתב בעי ג' דברים אחד הדבר שכותבין עליו והדיו או הצבע והג' שיהיו זה בזה ולא זה על זה ועיין מש"כ רש"י ז"ל גיטין דף כ' ע"א גבי כתב שעל גבי כיפה ולכך אינו מתקיים לא הוה כתב משום דניכר דאינו נכנס הכתב בהדבר רק על הדבר וזהו מה דאמר במנחות ד' ל"ד דלכך לא ילפינן מכתיבה דעל האבנים משום דאינו נוהג לדורות ע"ש ר"ל דבכל מקום בעינן כתיבה לדורות. אך גבי גט ס"ל לרבינו ז"ל כיון דאמרינן בהך דסוטה ד' ט"ז דהלכה עוקרת את המקרא וכשר בכל דבר שוב לא חיישינן לזה ומה דמבואר בתוספתא דבר של קיימא ז"ה ר"ל הנייר שיהיה של קיימא לא משום הכתב ועיין בירושלמי פ"ט דשביעית ה"ו ובתוספתא שם פ"ו, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שמיטה פ"ז הל' י"ו גבי עלי זיתים ועי' בהך דמנחות ד' נ"ג ע"ב מה זית כו', ועיין בספרי פ' תצא פסקא רס"ט, ובהך דסוכה ד' י"ג ע"ב ובירושלמי כלאים ספ"ג גבי דלעת ע"ש, וע' בהך דסוטה ד' מ"ח ע"ב ע"ש גבי אבני אפוד ומש"כ בזה בהלכות כלי המקדש פ"ט ה"ז ע"ש:
[השמטה מש"כ שם דחקיקה על אבנים נתקים לעולם וכתיבה אינה מתקימת לעולם. ובזה מדויק לשון רבינו בהל' כלי המקדש פ"ט ה"ז דגבי שמות השבטים נקט ומפתח וגבי הך דצריך לכתוב אבות נקט רק לשון כותב והטעם כך משום דבתוספתא דמנחות פ"ו מבואר דאפי' אות אחת מעכבתן וע' באגדת שמואל דמבואר שם דאפילו נקודה מעכבת ור"ל דגם הנקודות היו שם כדי לדעת איך לקרוא אך זה רק בשמות השבטים דהם צריכים להיות לעולם דהם לזכרון ע' תוס' ר"ה דף כ"ו ע"א ולכך צריך שיהיו חקוקים אבל שאר הדברים שלא נכתבו רק לצורך השבה ובבית שני שלא היו משיבים ע"ש בפ"י ה"י ובפ"ד מהלכות בה"ב ה"א לא היה צריך להם וא"כ אינם לדורות ודי משום זה בכתיבה וא"צ חקיקה וא"ש: ע"כ השמטה]