צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה ח
ויש מי שאומר כו' הרי זה גט בטל כו'. עיין גיטין דף ט' ע"ב דמוכח משם דמזוייף מתוכו הוה רק פסול דרבנן ע"ש ועיין רש"י סנהדרין ד' כ"ח ע"ב ד"ה במזוייף משמע דס"ל דהוה פסול דאורייתא ע"ש אך באמת זה תליא אם למ"ד עדי מסירה כרתי אם עדי חתימה מהני דנימא דזה כ"ע מודו דעדי חתימה מהני לעשותו גט ועדי מסירה שתתגרש בו ועי' מש"כ הרי"ף ז"ל פ"ט דכאן ובה"מ ובמל"ח ע"ש והנה אם נימא דמועלים אז אם נחתם בעדים פסולים אז נפסל הדבר ואם לא מהני מידי אז לא פסל רק משום גזירה, אך זה רק אם שם עדים עליהם רק שפסולים אבל עכו"ם דלא הוה ממין זה כלל כמו בזבחים דף ג' גבי חולין ע"ש וכמו הך דמכות ד' ו' ע"א ובסנהדרין דף ט' ע"ב ע"ש בנמ"י, והנה מן הירושלמי פ"ג ופ"ט מוכח דכל דבר שהוא נכתב בהגט אם לא נכתב מחמת צורך הגט הוה כמו ענין אחד ופוסל אפילו בכ"ש, והא דמילאוהו בעדים פסולים כשר משום דהוה לצורך הגט וכעין דאמרינן בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב גבי נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה ונקבר עם המת אז הוה כמו גלגלין ובטל ממנו דין רקב ע"ש וה"נ כן וכיון שזה הוה כמו ענין אחר שוב לא מיקרי כריתות עיין גיטין דף ט' וב"ב ד' ק"נ ומש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ח הל' ד' גבי תנאי ע"ש, אך זה רק אם עדי מסירה כרתי אבל אם עדי חתימה כרתי ולאחר עדי חתימה כתב בו ענין אחר שוב אינו פוסל, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהלכות פרה אדומה פ"ד ה"ז גבי מה דמחלק בין טבל אצבעו בהזאה ששית והזה ממנו ששית ושביעית ובין בהזאה שביעית ועיין מש"כ בזה בהל' מעשה הקרבנות פ"ז ה"ט ע"ש:
וכן כו' אחד מעדיו פסול כו'. ועיין לעיל פ"א הי"ז והנה עיין בה"ג בהל' קדושין מש"כ שם וליכא בין פסולא דאורייתא לפסולי דרבנן אלא לגט אשה וכן כתב בהלכות עדות וזה אין לומר דר"ל לענין שאם קידש בפסולי עדות דרבנן דצריך גט דזה כבר כתב שם ואפשר דר"ל לענין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ו ה"ז גבי שליח הגט דפסול דרבנן כשר ע"ש גם י"ל דר"ל להך דגיטין דף י' ע"ב גבי דאמר שם דאי לאו דכותי חבר כו', והקשה שם בתוס' הא הוה כמו דאמרינן נפיק כו', ע"ש בתוס' ד"ה אי לאו ותירצו שם דזה רק לחשש פסול דרבנן ובאמת עיין בירושלמי דר"ה פ"ב מבואר דלא מהני זה וגם קשה הא מבואר שם דלהכשיר אדם צריך ב' עדים ולא סגי בעד אחד וכן מבואר בירושלמי ספ"ד דדמאי דעד אחד אינו נאמן וצ"ל דכאן רק להכשיר הגט לא להכשיר העד וגם י"ל דכיון דעשה מעשה וחתם עצמו נאמן עיין תוס' כתובות ד' כ"ד ע"ב ד"ה בשכלי אומנתו ועיין תוס' גיטין ד' ס"ד ע"א מה שכתבו שם בד"ה אסור לא סמכינן אדבורא בעלמא וע"ש בר"ן ובתוס' סוף יבמות ד"ה פונדקית ועיין ב"ב ד' מ"ח ע"ב גבי הך דרבב"ח דחתם אאשקלתא ע"ש, עוד י"ל דכוונת בה"ג דמיירי שחתמו על הגט עדים פסולים דרבנן ונתנו לה בעדי מסירה וכיון דקי"ל בסנהדרין ד' כ"ה דגזלן דרבנן בעי הכרזה קלא אית ליה למלתא והוה כשמות מובהקים דגיטין ד' י"א ולא הוה כמזוייף מתוכו ועיין בהך דגיטין ד' פ"א ע"ב קרוב כ"ע ידעי כו' ע"ש: