אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין

פרק ב · הלכה כ

הלכה יח

ולמה לא כו' כגון מי שהוכה עד שמכר כו'. והנה עיין בדברי רבינו ז"ל בפ"י מהל' מכירה דס"ל דתליוה וזבין זביניה זבינא גבי אנס וגבי גזלן ס"ל בפ"ט מהלכות גזילה דלא הוה מכירה, אך באמת ס"ל לרבינו כך דהנה עיין בקדושין דף נ' ע"א גבי דברים שבלב, והנה רבינו ס"ל כך דכל היכא דהוא לבד מקנה אזלינן בתר דעתיה אבל היכא דהוא קונה ג"כ לא אזלינן בתר דעתיה עיין מש"כ התוס' כתובות ד' מ"ז ע"ב, ועיין בתוס' ב"מ דף ע"ד ע"א ד"ה הכא. והנה גבי גט יש ב' דברים אחד שיהיה הכתיבה מדעתו או משום טעם שליחות או משום טעם לשמו כמ"ש התוס' עירובין ד' י"ג וכ"מ והנה הכתיבה משוה ליה להדבר גט והנתינה עושה להאשה גרושה ועיין בירושלמי גיטין פ"ו התורה זכתה אותה בגיטה וא"כ לפי"ז בקבלת הגט גם היא יש לה ב' זכות אף דהוא נקרא המקנה. והנה עיין בהך דגיטין דף ע"ה בתוס' ד"ה מכלל דע"י כפיה זה ג"כ מיקרי מדעת אך באמת כך דיש שני דברים אחד דבר שצריך דעת ואחד דבר שפסול שלא לדעת. ועיין בהך דנדרים ד' ל"ו ע"ב גבי התורם משלו על של חבירו ע"ש בר"ן ד"ה ה"נ ובתוס"י שם, וזהו מה דפליגי בב"מ ד' כ"א ע"ב גבי יאוש שלא מדעת דר"ל כך אם צריך להתייאש לעשות הפעולה או צריך רק שלא יקפיד והיכא דצריך לעשות לא שייך למימר אגלאי מלתא למפרע והיכא דרק שלא יהיה הדבר להיפך אז י"ל איגלאי מלתא למפרע וזהו דמקשה שם מתרומה דגבי תרומה יש ב' דברים ההקדש וההתרה ובהקדש בעי דעת ובהתרה בעי שליחות לא שלא יקפיד ולכך מביא ראיה די"ל אגלאי מלתא למפרע אף בדבר דבעי פעולה א"כ גבי אבידה יהיה הדין כן אף דצריך שם פעולה כמש"כ רבינו ז"ל בהלכות גזילה פי"א הל' י"א גבי השליך כיסו דאסור לאחר ליטלה, ותירץ דמיירי שהשליח עשאו רק לענין יפות דהוה רק משום הקדש ולא משום התרה ובזה די אף בלא קפידא ואמרינן איגלאי מלתא למפרע ועיין בהך דשבת ד' קמ"ח ע"ב דגבי הקדש מהני אף אם אחר מקדיש אם הוא רועה הרגיל אצלו, ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' תרומות פ"ד הל' י"ג, וע"ש בהל' י' גבי אריס ושם בהל' ח' גבי שותפים ואח"כ מקשה שם מהכשר והטעם דעיין מש"כ התוס' מעילה ד' כ"א דגבי הכשר בעי איזה מעשה, ועיין במה דפליגי ר"י ורבנן במכשירין פ"ג מ"ה ובפרה פ"ב מ"ד ור"י אזיל לשיטתיה וא"כ ראיה דהיכא דבעי למעבד לא שייך לומר איגלאי מלתא למפרע ומדחה שם דבעי פעולה בידים, ועיין בהך דעירובין דף פ"א ע"א ברש"י ותוס' ד"ה לא זכו, ועיין בתוס' קדושין ד' ס"ג ע"ב גבי ע"מ שלא ימחה או ע"מ שירצה ועיין בהך דב"ק ד' ק"ד אם דבר שצריך פעולה אם אמרינן על זה אנן סהדי וגבי אבידה נמי ע"כ בעי יאוש קודם שבא לידו דכיון דכבר נתחייב במצות השבת אבידה שוב לא מצי לפקע ממנו וכעין דאמרינן בב"מ ד' נ"ה ע"א דאע"ג דזל מש"פ מ"מ חייב להכריז ועיין במש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות על הך דשם ד' כ"ו ע"ב ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ו ע"א ד"ה שחיטה, והנה ס"ל לרבינו דכפיה ג"כ הוה רק כמו שהוא אינו נגד הדבר ומסתמא מסכים מה שהב"ד עושין אבל לא שיקרא שהוא עושה הדבר ועיין בסוטה ד' כ"ה ע"א סתמא דמלתא אדם מסכים על דעת ב"ד ע"ש, וס"ל דגבי כתיבה די רק במה שהוא מסכים ובנתינה צריך שיתן ולכך דקדק רבינו ז"ל כאן דמיירי דהכפיה לא הוה רק בציווי הכתיבה לא בהנתינה אבל בהנתינה אז אם רק כדין דאז התורה זכתה אותה בגיטה כמש"כ אבל אם שלא כדין לאו כלום, ועיין בהך דגיטין ד' ל"ד ע"א גבי גילוי דעת בגיטא דאמר שם האי דרהיט בתרייהו אשור הבו לה ר"ל דבנתינת הגט צריך שיהא הוא הנותן לא המסכים להנתינה ועיין תוס' גיטין ד' ס"ו ע"א ד"ה כל וכתובות דף ע' ע"ב ומש"כ הר"ן בנדרים ד' ל"ו ע"ב ע"ש אבל גבי מכירה הא דתליוה וזבין לא הוה רק אם הקנין בכסף וכדומה והשטר הוא רק לראיה אבל אם השטר הוא הקנין לא מהני, וזהו מש"כ רבינו כאן דלא הוה מכירה דהוה שטרא כחספא בעלמא כמו בהך דגיטין דף י' ע"ב, וע"ש בתוס' דף ד' ע"א, ובהך דסיקריקון ר"ל דהשטר הוא ראיה לא קנין, עוד י"ל דרבינו ז"ל כאן מיירי בגזלן לא באנס:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה