צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יד
מי שהיתה כו'. ר"ל כך דהנה יש ב' טעמים על שוטה דאינו מגרש אחד מפני שאינו בר דעת ופטור מכל המצות ולא הוה בר גירושין וגם שמא מה שאומר גירושין אינו ידוע מה הוא אומר ור"ל דבר אחר, והנה גבי קורדייקוס לא מיקרי שוטה דפטור מן המצות כיון דסמיא בידם, רק דלאו דעתו נכונה ולכן ס"ל לר"ל דכיון דאמר קודם בשעה שהיה דעתו נכונה וגם עתה הוי בר גירושין רק הוה כמו פומא הוא דכאיב ליה, ור"י ס"ל דמ"מ כיון דמחוסר מעשה לא, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהלכות עדות פ"ט הל' ט', ועיין בתוספתא פ"ג דשבועות דזה הוה מחלוקת דתנאי ע"ש, וברשב"ם ב"ב ד' קכ"ח ע"א וכבר הארכתי בזה בשו"ת:
וכן שכור שהגיע כו'. עיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל בהלכות אישות פ"ד הל' י"ח ובהלכות יבום פ"ב ובהל' נזירות פ"א, אך יהיה נ"מ אם כמו בהל' ט"ו דקודם שנשתכר אמר כתבו ותנו ואח"כ הגיע לשכרותו של לוט אם יכולים לכותבו מיד וא"צ להמתין עד שיפיג. דהנה רבינו ז"ל בהל' נזירות פ"א הל' י"ב כתב הטעם דאינו בן חיוב כלל ומשמע מדברי רבינו דמקרי חסרון בעצמו לא משום בלבול הדעת ועיין מש"כ בדברי רבינו ז"ל בפ"ו מהל' יבום הל' ג' גבי טומטום דמוכח שם דכ"ז שלא נקרע אף דביציו מבחוץ לא הוה בר יבום, ועיין ברש"י בכורות ד' מ"ב ע"ב ובהך דחגיגה דף ד' ע"א ע"ש ועיין בירושלמי דגיטין פ"ז דאמר שם נ"מ באחד שאמר הרי זו תרומה למחר ולמחר נעשה קורדייקוס משמע בירושל' דס"ל דאף דהדבר נגמר מאליו מ"מ בעי שיהא בשעת חלות הדבר בגדר בר הרמה, ועיין בירושלמי קדושין פ"ג גבי הרי זו הקדש לאחר ל' יום, ובתוספתא פ"ג דתמורה גבי האומר שור זה הקדש לאחר ל' ושחט השור בתוך ל' הרי זה מותר דאין על מה לחול, ועיין בתמורה דף כ"ח ע"ב בשר בקדרה ע"ש, וע"ש בדברי רבינו פרק ו' מהלכות ערכין הלכה ט', והטעם משום דאין הדבר על מי לחול, וא"כ אם מת המקדיש מהו, ועיין מש"כ רבינו בהל' ערכין פ"א הל' כ"א גבי ערכי עלי ומת קודם העמדה בדין דאין היורשים חייבים וס"ל דכ"ז שלא העמידו לא חל החיוב, וע"ש בהשגות דלא ס"ל כן ועיין בערכין דף כ' גבי אם אמר דמיו של פלוני עלי דאם מת הנודר צריך שיתנו היורשים אף שעדיין לא שמו את הנידר ומה דאמר שם בגמ' דבעי העמדה בדין הוא רק משום הך דמלוה על פה אבל בלא זה חייב ואף דהדמים חייב כשעת הנתינה ולא כשעת הנדר כמבואר שם ד' י"ח ע"א, אך שם י"ל דכיון שהיו יכולין לשומו מיד חל החיוב מיד, אך באמת נ"ל דגבי הקדש כיון דהוא חל ממילא ע"י דיבורו אף אם מת המקדיש בתוך ל' יום מ"מ כשיבוא הזמן חל עליו ההקדש ועיין בהך דנדרים ד' פ"ט ע"א דאמר שם דבזמן כ"ע מודו דיכול להפר מיד בשעת דיבור ועיין שם בר"ן דף צ' ע"ב ודף ל' ע"א ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ דדברי ש"מ כמסורין בשעת האמירה אף דהא מבואר בב"ב ד' קל"ז דלאחר מיתה קני ע"ש ועיין בהך דערכין דף ז' גבי תנו שערי ואמרינן בירו' פ"ו דגיטין דהטעם דשרי משום מצוה לקיים דברי המת, הרי מבואר שם דחל קודם מיתה וכן משמע בירושלמי פיאה פ"ג הל' ט' דאמר שם דלכך אינו אוכל בתרומה שמא יחזור הרי אם לא יחזור מעכשיו קנה וצ"ל דאם לא חזר בו חל הדבר קודם המיתה שיתקיים לאחר המיתה, רק אם בין כך נפקע מרשותו שוב לא חל דלא גרע מחזרה והיינו הך דב"ב הנ"ל וגם נ"מ להך דתמורה ד' י"ז ע"א גבי מה דאמר שם אכניס לבית זה כו', ע"ש בתוס' ד"ה אכניס דבשעה שנכנס שכח מהדבר שאמר בתחלה דגבי תמורה קדיש וגבי קדשים לא קדוש ואם היה אז שכור שהגיע לשכרותו של לוט אם זה מקרי כניסה אם לא דכאן א"צ דעת בשעת הכניסה אך בן חיוב בעי שיהיה ועיין בהך דשבועות ד' כ"ח ובתוספתא פרק ג' דנזיר מה דאמר שם שבועה לבית שאינה נכנסת ושגגה ונכנסה ע"ש, ועיין ברש"י נדרים ד' מ"ג ע"ב ד"ה ראשון קנה ע"ש, אך כל זה גבי הקדש ומתנה ותמורה דחל ממילא אבל גבי תרומה דיש בו שני דברים אחד מה שמקדיש התרומה והב' שהוא מתיר את הטבל, וע' בהך דב"מ ד' כ"ב ע"א מה דאמר שם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם כו', ועיין בתוס"י נדרים ד' ל"ז ע"ב ד"ה מי וד"ה אלא ע"ש, שם י"ל כשיטת הירושלמי דגיטין הנ"ל דאם אמר הרי זו תרומה לאחר ל' ומת בתוך ל' דבטלה התרומה דנהי דגדר ההקדש יכול למיחל מהדיבור לחוד עיין תוס' יבמות ד' צ"ג ע"א דשם ג"כ יש גדר אמירתו לגבוה אך מ"מ להתיר הוא חל בשעת התנאי ואז אינו בעולם, ועיין בתוספתא דתרומות פ"ב גבי אם אמר פירות תלושים וכו' וכן אם אמר כלכלה של פירות יהיה תרומה כשאגיע לעיר יוכל לאכול מהם קודם שבא לעיר או קודם שנתלשו, ועיין רש"י קדושין ד' ס"ב ע"א דחל התרומה למפרע, אך כל זה כשלא אכלן אבל אם אכל שוב אין על מה לחול וכמבואר בהך דחולין דף ע' ע"א גבי מחתך ומשליך, ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' מעשרות פ"א הל' ט"ו דאף דאם המעשר והתרומה לא הוה מעשר להתיר מ"מ השם חל עליהם, וע"ש בהשגות דפליג על זה, וע"ש בתרומות פ"ד משנה ב' בהך מחלוקת דר"מ ורבנן ובתוספתא פ"ז דדמאי, ופ"ה דתרומות, ובאמת זה המחלוקת דירושלמי פ"ז דדמאי גבי אם עומד אדם בע"ש ואומר הרי זו תרומה למחר אם מותר זה לכתחלה ג"כ תליא בזה דההקדש חל מעכשיו אך ההתרה הוא למחר ולתרום בשבת יש שני טעמים אחד משום מקדיש ואחד משום מתקן כאשר כתבתי בזה, ועיין בירושלמי פ"ז דדמאי סה"ג ופ"ד דתרומות דאמר שם נשרפה התרומה לכשיאכל הפירות קדשה התרומה למפרע והוא ט"ס ועיין בר"ש פ"ג דחלה מ"א ע"ש, ובאמת בהך דין דחייבי דמים בהך דערכין דף כ' גבי אם מת הנודר והנידר קיים דחייבים היורשים לשלם כפי מה שישומו דמיו באמת אם בשעת שומא נתייקר צ"ע אם היורשים צריכים לשלם כמו ששוה עכשיו דמשמע דהחיוב חל אז ע"ש ד' י"ח ע"א כשעת נתינה ע"ש בתוס', ובאמת רבינו ז"ל לא הביא זה, וע"ש דף ז' ע"ב וד' י"ז ע"ב וברש"י ד' כ"ד ע"א אם ר"ל אשעת העמדה או ר"ל בשעת נתינה ממש, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ"ג מהל' ערכין הל' ט' ובהל' מכירה ס"פ כ"ב ע"ש בזה ובהך דנדרים דף ג' ע"ב גבי לא אפטור ע"ש ברא"ש ואכמ"ל: